ר' אלעזר קפץ בקדמיתא ודרש קול יי' על המים. בהיות האמת הרובור הזה מלוקט מלקטשכחה ופאה. מהחבור הגדול הראשון אשר שמענו שהיה משא מ' גמלים ובעונותינו שרבו אבדנוהו הוא וספרים רבים כמו ספרא דחנוך ספרא דשלמה ספרא דרב המנונא סבא ויותר מהמה זולתם רבים ונכבדים והיה הסבה בזה אורך הגלות וטלטול ישראל ממקום למקום שזה היה סבה שנתמעטו הלבבות וטח עיניהם של אחרונים מראות מהשכיל לבותם בספרים ההם עד שלא היו נפתחים מראש השנה לראש השנה שהיו בעיניהם כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא והיו מניחים הספרים בזוית בתיהם עד אשר בלו ועש אכלם או דלף טורד נפל עליהם וספו תמו מן בלהות ולולי חסדי יי' כי לא תמו בהשאר הראשונים אחריהם ברכה בניהם קמו תחתיהם נתן אלהים בלבם לתור ולבקש ללקוט הנשאר מהספרים ההם יתר הפליטה הנשאר זעיר שם זעיר שם ויצברו אותם מפה ומפה ויחברו ענין אל ענין כפי מסת ידיהם ובדרך זה נעשה החבור הזה הנמצא אצלנו היום ואשר לזאת הסבה לפעמים לא תמצא קשור ענין אל ענין כאשר בתחילה ולפעמים לא נמצא תחילת הענין עם סופו ולא סופו עם תחלתו והקדמתי לנדון שלנו שקפץ ר' אלעזר בקדמיתא ודרש לפי שלא נמצא תחלת הענין שאין ספק בו שישבו החברים בחברת רשב"י ע"ה לדרוש בענין הבדלת המים התחתונים מן העליונים שהוא ענין עמוק כמו שאמר רבי אבא לפנים אמר רבי אבא כד הוו קדמא מטון להאי אתר מרחשן שפוון ולא אמרי מדי בגין דלא יתענשון. ובהיותם יושבים לדרוש בענין הבדל המים קפץ ר' אלעזר בקדמיתא ודרש זה הכתוב ואמר קול יי' על המים וכו' דא קול עילאה דממנא על המים הרמז על מדת הבינ"ה דממנא על המים היורדים ממדרגה אל מדרגה ומכאן תבין כי ההשפעות כלם מיוחסות אל המים ביען כי המים הם נגרים ויורדים אל המורד וגם כי נתיחס הימין אל המים והשמאל אל האש הנה נאמר זה בהתיחס אל התחתונים שהמים הרו וילדו אש לא שיש שם מים כמים שלנו ח"ו וכמ"ש ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום דובר שקרים לא יכון לנגד עינו וכבר קדם ביאורו למעלה אמנם נתיחס החסד אל המים שהם נוחים וזכים ונתיחס הפח"ד אל והאש הקשה והשורפת הגם כי משם נמשכו בהתלבש' למטה ביסודות ואמר שהקול העליון שהוא קול דממה דקה הבלתי נשמע אשר ממנה נמשכו כל הקולות עד המדה האחרונה שהיא גם היא נקראת קול הקולות בבחינת קבלתה אותם. הנה זה הקול העליון שהיא הבינה אם הבנים היא השולחת אותם עד מקום מקוה המים הוא היסו"ד והוא משקה את הון ובקולו ובכחו הם נשלחים ויורדים בדמיון הגנן הפותח שבילים ודרכים אל מי המעיין לשלחם על פני כל הגנה לכל חתיכה וחתיכה וערוגה כפי צורכה.
אל הכבוד הרעים כד"א ורעם גבורותיו מי יתבונן דא סטרא דאתיא מן גבורה ונפקא מניה כי הגבורה מתיחסת אל הבינה כי מצדה היא וכוונתו כי כמו שהמים נשלחים ממנה הרומזים אל הרחמים כן כחות הדין יוצאים ממנה וכבר ידעת כי היא נרשמת ביהו"ה הננקד באלהי"ם להורות שהם בה בהשואה אחת ולא יתפרדו עד צאתם משם והיא שולחת אותם לרחמים או לדין אל היסו"ד.
ד"א אל הכבוד הרעים רצה לדייק מלת אל שהנחתו על החסד הימני שנקרא חסד א"ל אמר דא ימינא דנפקא מניה שמאלא שהמים הרו וילדו אש.
יי' על מים רבים דא חכמה עילאה דקיימא על מים רבים על ההוא עומקא סתימ' דנפיק מניה היא הבינה שהיא א' מהמעמקים הג' ונקראת מים רבים ופל"ג אלהי"ם לפי שממנו מתפלגים כל מימות העולם עליונים ותחתונים והסוד בים דרכך היא העטרת המתיחסת לדרך בבחינת הגלותה ושבילך במי"ם רבי"ם זו בינה שמתיחסת לשביל בבחינת העלמתה. ואם תמצא שהחסד נקראת מי"ם רבי"ם בספרים הנה נקראת כן בבחינת הגבורה שנקראת מים מעטים כי אין לך מדה מהמדות שאין בה דין ורחמים ונקראת לפי רובה. וכוונת ר' אלעזר בזה המאמר לומר כי סבת הבדלת המים התחתונים מהעליונים היתה הירידה מדרגא אל דרגא והקול העליון שלח כל חלק וחלק אל מקום הראוי לו והוא אמרו קול עילאה משדר לאינון מיא באורחייהו כל חד וחד כפום ארחיה. (שם)
רבי שמעון פריש פלוגתא. פי' היה מבאר מחלוקת המים והבדלם מתוך הכתוב הזה לעומת המסגרת תהיינה הטבעות וכו' מאן הוא מסגרת דא הוא אתר סגיר דלא פתיח הרמז על מדת הבינ"ה שהיא סוגרת ומסוגרת שלא נודע הנתיב הבא אליה מהחכמה העליונה רק הוא לבדו כמ"ש והו"א ידע את מקומה ומאותו השביל תתמלא שפע וברכה ויורשמו השערים הנרשמים בה להדליק הנרות הם נרות המנורה של הבנין הקדוש. וובבחינת השביל ההוא המשפיע בה הנסתר מעיני כל חי נקראת מסגר"ת. תהיינה הטבעו' דע כי כל ספירות עולם האצילות נקראות טבעות לדמיון הטבעת שהיא עגולה שאין בה מקום מיוחד לתחלת העיגול ולסופו כן ראשיהן ותכליתן אין להם סוף. ועוד לפי שהטבעת ומיוחדת לחותם כענין ונחתום בטבע"ת המלך ולפי שנחתמו בטבעת כמו שנזכר למעלה בראש המשנה בטהירו עילאה גליף ט' גליפין בגלגלוי טהירין נקראו טבעות. ואמר כי לעומת המסגרת הנז' שהיא הבי"נה מגמת הטבעות האלה כי הם פונות תמיד אליה לקבל ממנה לפי שיודעות ומשכילות שהיא מתאחז' ומתאחדת בראש הנהר היוצא מעדן שהוא השביל הנזכר אשר ממנו יבוא ההשקאה להם. וביאר למה נקראות טבעות לפי שהן משולבות אשה אל אחותה כטבעות המשולבות בעיגולם זו בזו והוא אמרו אלין עזקן עילאן דאתאחדן ודא בדא מיא מרוחא ורוחא מאשא ואשא ממיא כלהו אתאחדן דא בדא ונפקא דא מן דא כהני עזקאן ביאר כי אלה היסודות העליונות שאינם בעלי איכות ולא בעלי כמות אע"פ שמתיחסים אלה סודות התחתונות הנפרדות הנה הנם דבר אחד בלתי מתפרד עצמו מעצמו ואין שום ודמיון וציור שיתיחס אליהם להורות שאינם מתפררות רק הטבעות המשולבות אשה אל אחותה אשר זו יוצאה מתוך זו וחוזרת ונכנסת בה וכן חבירתה בחבירתה ושלשתם אחדות אחד והא לך צורת הטבעות בתבנית מורגש מורה על השתלבותם זו בזו וזו בזו וחוזרות חלילה ונאחזות זו בזו כן היסודות העליונים המיוחסים אל המי"ם והא"ש והרו"ח משולבות אשה אל אחותה בדרך דמיון צורה זו וכבר נמצא זה בטבעת היסודות שהיו בכח ההיולי ונפרדו איש מעל אחיו והיו בעלי איכיות כי מהמים יצא אש ע"י אשישא זכוכית מליאה מים ע"י ניצוץ השמש. גם יתילד הרוח מחבור שניהם האש והמים יוציאו רוח סערה בחיבורם וזה לפי שכל הדברים הטבעיים כחם נמשך משרשם הנסתר והנעלם מעיני כל חי.
ואמר בתים לבדים הני עזקאן עילאין אינון בתים ואתרין לבדים דאינון רתיכין לתתא קרא בדים לעולם הנפרדים לפי שנפרדו כחתיהם זה מזה והיו בד בבד כל א' מתפרד מחבירו ואמר שאלה הטבעות שהם אבני הבנין הם בתים ומקומות ושורש לאותם הבדים שנפרדו מהם וכחם נמשך מהם ואינם לא ממינם ולא מהם בטבע ומעתה תבין אמרו ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור שהם המים העליונים מימי החסד אל תאמרו מים מים שאינם ממינם אבל כחם נמשך מהם בכח ולא בממשו' כי למטה נבדלו צורותיהם ואיכיותיה' זה מזה. ואמר על הבדים הנז' שהם הנפרדים שהם מרכבות למטה מהעטרת הנקראת ארון ויחס אותה עתה אל הארון לפי שהארן היו לו בדי' רומזים אל הנפרדים כמ"ש בו ועשית בדי עצי שטים וצפית אותם זהב טהור. והבאת את הבדים בטבעות אשר זה מענין הנדון ועוד לפי שיש בו רמז שהארון נושא את נושאיו וממנו היו קרנותיו והבן. ומ"ש וע"ד מאן דמקרב יקרב באלין בדים. ירצה שהרוצה לירד אל המרכבה ולחקור אל יכנס לפנים ממחיצתו כי עד כאן תחומו ודי לו לחקור באלה הבדים שהם ענפים מהאילן והלואי ואולי שינצל מהטעות שהרי השלשה מהארבעה שנכנסו לפרדס נענשו כל א' כפי חקירתו כי ארבעתם נכנסו לחקור על הבדים הללו הד' לדעת מוצאם ולדמות הנמשך מהמקור אל המקור ולא עלה בידם וטבעו כל א' במה שחקר כי אלישע אחר ירד לחקור ביסוד הא"ש וטעה בא"ל אח"ר הנמשך כחו מאש השמאל ויצא לתרבות רעה וע"כ נקרא אחר ובן עזאי ירד לחקור ביסוד העפ"ר ולא עלה בידו ונטבע ובחקירתו ומת ועליו נאמר המותה לחסידיו כי לא טעה אבל לא השיג. ובן זומא ירד לחקור הרו"ח ונתבלבלה דעתו ונפגע ור' עקיבא השלם ירד לחקור ביסוד המים והשיג שידע להדביק הדבר בשורשו ונכנס בשלום ויצא בשלום ועל דבר זה הזהיר לתלמידיו אל תאמרו מים מים כמו שביארנו. ואל זה כוון באמרו ועל דא מאן דמקרב יקרב באלין בדי"ם יש לו רשות ולא לפנים לדעת מהות מוצאיהם כי זה נמנע בחק כל מבקש ולזה הסוד בא המשל אמרם ז"ל לך אמרין נזירא קראו נזיר ופרוש מההשגה ונזור לאחור סחור סחור לכרמא כרם יי' צבאות לא תקרב כי כל הזר הקרב הקרב אל משכן יי' ימות מלבד מי שניתן לו רשות ונכנס ועייל בבר וזולתו ימות.