פסול חק תוכות. ובו ט"ז סעיפים:
עוד ילפינין מדכתיב וכתבתם דבעינין שיהיו האותיו' נעשות דוקא בכתיבה ולא ע"י חקיקה והיינו ע"י חק תוכות. כגון שחקק תוך האות וצדדיו וע"י זה נמצא שנשאר אות בתמונתו זהו פסול משום חק תוכות. ולכן אם טעה וכתב דל"ת במקום רי"ש או בית במקום כ"ף וכן איפכא אין תקנה לגרוד את התג ולתקן בזה משום דהוי חק תוכות:
ואפילו לא נעשה רק מקצת האות בחק תוכות ג"כ פסול (ע' חקירה ב') לכן אם התחיל וכתב מקצת האות כראוי ונתקלקל ע"י שטעה או ע"י טפת דיו שנפלה עליו ומחסרת קצת מן האות אפי' אם אינה מחסרת ממנה אלא קוצה והוא קוץ שהאות נפסלת בחסרונו וגרד מן הקלקול ולמטה ואח"כ גמר את האות בכתיבה ג"כ פסול. דכיון שמתחלה נפסד כל האות ע"י הקלקול ורק ע"י הגרירה נשאר צורת מקצת האות הו"ל חק תוכות ופסול. אלא צריך לגרוד כולו ויכתוב את כל האות בהכשר. אך באות שהוא מורכב משתי כתיבות ונפסל בכתיבה שניה אינו צריך לגרוד אלא החלק שנפסל (וע"ל סעי' ח' שיש מחמירין גם בזה) וצריכין הסופרים ליזהר מאוד בדיני חק תוכות. ונבאר פה מקצתן ומהן תקיש על השאר:
אם נדבקה היו"ד העליונה של האלוף בקו האמצעי ההולך באלכסון בזה יש חילוק. שאם כתב תחלה את היו"ד ואח"כ את הקו האמצעי הרי היו"ד נכתבה בהכשר ויגרור רק את הקו האמצעי כולו מפני שהוא נפסל קודם שנגמר. אבל אם כתב תחלה את הקו האמצעי ואח"כ את היו"ד ונדבקה יגרוד את היוד ולא את הקו כי הקו נכתב בהכשר והיו"ד בפיסול. ואם לא תיקן עד לאחר שכתב גם את היו"ד התחתונה אזי צריך לגרוד גם אותה. כי זהו הכלל שכל מה שנכתב בפיסול צריך גרידה. ואם היו"ד התחתונה נדבקה ולא העליונה אינו צריך רק לגרוד אותה ולכתבה מחדש:
ואם נכתבה כל האלוף בהכשר ואח"כ נפלה טפת דיו אפי' על היוד העליונה די לגרוד אותה לבדה ולכתבה בהכשר:
אם נפלה טפת דיו אפי' היא לחה עדיין תוך חלל ב' ונראית כמו פ"א או שאין שם בי"ת עלי' או שנפלה לתוך אות אחרת ואינה ניכרת האות פסולה ואין לה תקנה לגרוד טפת הדיו שע"י כן תהי' האות כתיקונו אלא צריך לגרוד כל האות ואם טעה וכתב ה"א במקום דל"ת ג"כ אינו מועיל לגרוד הרגל וישאר דלת אבל מ"מ אינו צריך לגרוד כל האות אלא לאחר שגרד את הטפה יגרוד גם את הגג עד שיתבטל צורת דלת ויחזור וישלימה בכתב. אם כתב ך' פשוטה במקום ה"א ימחוק תחלה מן הרגל עד שנעשה דלת ואח"כ יכתוב את הרגל השמאלי (ע' סק"י) ואם יכתוב תחלה את הרגל השמאלי אין לה תקנה עד שימחוק כל הרגל. ואם אירע כה"ג בשם צ"ע (פרמ"ג סי' ל"ב א"א ס"ק כ"ו):
מ"ם פתוחה שנדבקה פתיחתה ונסתמה אינו מועיל לגרוד את הדבק ולפתחה ומאי תקנתה יגרוד כל החרטום שתשאר כמו כ' או נון כפופה ואח"כ ישלימה בהכשר. וה"ה בכל אות שנכתב בשתי כתיבות ונעשה פסול בכתיבה אחת אינו צריך לגרוד רק אותה. אבל ריש שעשאה כמין דל"ת יש להחמיר ולומר דלא סגי כשיגרוד את הירך לבד ויחזור ויכתבנו כמין ריש משום דבין הגג בין הירך נעשה בפסול הלכך צריך לגרוד שניהן ואם כתב מתחל' רי"ש ואח"כ טעה ועשה בו תג כעין דלת סגי לי' כשיגרוד את הגג או את הירך עם התג ויחזור ויכתבנו כמו רי"ש. והמחמיר גם בזה תע"ב:
יו"ד שעוקץ השמאלי שלה ארוך כמו הרגל הימין (או יותר) ומתוך כך נראית כעין חי"ת. אופן תקנתה נראה לי כך. אם הסופר כתב תחלה את היו"ד עם הרגל הימיני ואח"כ עשה את העוקץ השמאלי והאריכו יותר מדאי. אז די שיגרור רק את העוקץ הזה וגם את הרגל הימיני ויחזור ויתקנם כראוי. אבל אם עשה את השמאלי תחלה (כאשר נוהגין הרבה סופרי' בכתיבת היו"ד שעושין תחלה קו דק שיהי' התג והעוקץ השמאלי וממנו מושכים גוף היו"ד) אזי צריך למחוק כל היו"ד ולכתבה מחדש. בין כך ובין כך אם יוכל לתקנה בדיו מה טוב (וביו"ד מן השם ע"ל סי' י"ב סעי' י"ב):
יש מן הגדולים שהורו דגם אות שנכתב בשתי כתיבות כגון מ"ם פתוחה שנסתמ' וכדומה אין די לגרוד החלק השני שנפסל לבדו אלא צריכין לגרוד כל האות ולכתבו מחדש וכן יש להחמיר לכתחלה היכא דאפשר (ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ח. ושו"ת זכרון יוסף סי' ג'):
אם משך גגה של כא"ף פשוטה עד שהיא דומה לרי"ש צריך לגרוד את הגג עד שלא תשאר רק צורת וא"ו ואם אירע כן בשם אלהיך ע"ל סי' י"ב סעי' י"ג:
אם טעה וכתב ה"א במקום חי"ת יותר טוב לגרוד כל הה"א. ובדיעבד אם תיקן באופן זה שגרד את הרגל שלה וגם את הגג עד שלא נשאר ממנו רק מעט ורגל ימין כצורת וא"ו או זי"ן ואח"כ כתב מצד שמאל זי"ן וחברן בחטוטרת ג"כ כשר דכיון שאנו מכשירין בדיעבד ח' בלא חטוטרת א"כ כשנכתבה הדל"ת של הה"א לא נכתבה בפסול כי היתה ראוי' לעשות ממנה חי"ת פשוטה וכיון שלא נכתבה הדל"ת בפסול אין מן ההכרח לגרדה כולה אלא מה שצריכין לתקן:
אם עשה חי"ת באופן זה. שכתב דל"ת וזי"ן וחטוטרת על גביהן. אם דבק את קצה הימין של החטוטרת בצד ימין של הדל"ת דהיינו כנגד הרגל הימיני כזה % יש תקנה לגרוד מן הדל"ת עד שתעשה זי"ן וכשר אף בתפילין ומזוזות אף לאחר שכתב להלן (ולא הוי משום זה שלא כסדרן כיון שאינו צריך לתקן ע"י כתיבה) אבל אם חבר את החטוטרת בצד השמאלי של הדל"ת כזה % צריכין לגרוד כולה או לכל הפחות החטוטרת והגג של הדל"ת עד שלא ישאר רק כמו זי"ן ואח"כ יעשה את החטוטרת. ובתפילין ומזוזה אם כתב להלן שוב אין לה תקנה ואין חילוק בכל זה בין שעשה את הדל"ת מצד ימין ואת הזי"ן מצד שמאל בין איפכא:
אם כתב שי"ן בד' ראשים אף שהתינוק יודע לקרותה מ"מ אין תקנה לגרוד יו"ד אחת שתשאר בג' ראשים אלא צריך לבטל צורתה ולהשלימה דאל"כ הו"ל חק תוכות ובתו"מ אם כתב להלן אין לה תקנה משום שיהי' שלא כסדרן:
בכל מקום שהאות נפסל משום חק תוכות אף אם יעבור עלי' אח"כ בקולמוס לא מהני:
אם נטף שעוה או חלב על אותיות אע"פ שאין האותיות נראין מ"מ לאחר שהסיר את השעוה והחלב כשר (וע"ל סי' י"א סעי' ד') ואין בזה משום ח"ת דהא גם כשהי' עליהן השעוה והחלב לא נתבטלו אלא שהיו מכוסים:
אם נדבק אות לאות ולא נתקלקלה צורתו אלא כל א' צורתו עלי'. אם נעשה הדיבוק קודם שנגמר האות אין להתיר לגרוד את הדיבוק לבדו אלא בשעת הדחק כגון באות מן השם. ונ"ל דה"ה בתפילין ומזוזה כשכתב להלן שלא להצריכן גניזה. אבל שלא בשעת הדחק צריכין לגרוד כל האות השני שנדבק לחברו. אבל אם נעשה הדיבוק לאחר שנגמר האות כגון שכתב וא"ו אצל נו"ן ונדבקה הוא"ו למטה אצל הנו"ן יכולין לגרוד את הדיבוק לבדו ואין בזה משום ח"ת כיון שצורת הוא"ו נגמרה קודם שנדבקה. והמחמיר גם בזה לגרוד כל הוא"ו תבא עליו ברכה (עיין חקירה ו'):
ואם לאחר שכבר סלק ידו והגביה הקולמס מן האות אח"כ נדבקו. בין שהדיבוק הוא למטה בין שהוא למעלה גורד ואין בכך כלום. והוא שלא נתקלקלו צורות האותיות אבל אם נשתנה צורת האות ע"י הדיבוק בין אות הראשון בין אות השני פשיטא דלא מהני גרידה אלא צריכין לתקנו בדרך שנתבאר לעיל: