שצריכה להיות כתיבה תמה וריוח בין האותיות ובין התיבות. ובו ט"ס:
כתיב וכתבתם ודרשינן שתהא כתיבה תמה. דהיינו שכל אות תהא ניכרת היטב ובכלל זה שלא תדבק אות לחברתה ואפי' בעוקץ דק כל שהוא ואפי' בתגין שלהן לא יגעו (וע"ל סי' ה' סעי' ד') אלא תהא כל אות מוקפת גויל בכל רוחותיה. אם כתב אלו"ף למ"ד ביחד כזה % אינו כשר:
יניח ריוח בין אות לאות כחוט השערה. ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים ובין תיבה לתיבה יניח ריוח כמלא אות קטנה (דהיינו אות יו"ד מזה הכתב שהוא כותב עתה) ולא יקרבם ביותר שלא תהינה שתי תיבות נראות כאחת. ואם שינה שהרחיק בין האותיות עד שהתיבה נראית כמו שתים לתינוק הלא חכים ולא טיפש (ע"ל סי' ו') או שקירב שתי תיבות עד שנראות להתינוק כמו אחת פסול. אם נחסר איזה אות בסוף התיבה או בתחלתה ותלה אותה למעלה בין השורות אע"פ שאם נטיל את האות הזה בתוך השורה לא ישאר ריוח כלל בין שתי התיבות מ"מ כשר שהרי עכ"פ אנו רואים עתה שהן שתי תיבות:
הקלף צריך להיות שלם שלא יהיו בו נקבים. אך אם הוא נקב קטן כ"כ שהדיו עוברת עליו וסותמתו כשר. ואם גם לאחר הכתיבה נראה הנקב נגד השמש אם הוא בקו דק של האות שעי"ז נחלק האות לשתים פסול. אבל אם הוא במקום שהאות הוא עב והדיו מקיף את הנקב מכל צד כשר (כ"נ מדקדוק לשון המג"א) (ונ"ל דיש לדבק קצת קלף מבחוץ ולמלא את הנקב בדיו) ונ"ל דאם אין הדיו מקיף את כל הנקב אעפ"י שאין האות נחלק לשתים כגון שהוא בקצה אחד מן האות דמחמת זה יש שם חסרון היקף גויל יש להחמיר אעפ"י שהנקב דק כ"כ עד שאינו ניכר רק נגד השמש:
אם רגל הכא"ף הפשוטה וכיוצא בה מגיע לסוף הקלף בין לסוף היריעה בין שיש שם נקב בתוך היריעה ומשך את האות עד הנקב או שהנקב הוא מצד האות בין מבפנים בין מבחוץ פסול משום דמתחלת הכתיבה אינו מוקף גויל (ואופן התיקון עיין בחקירה ד'):
הא דפסלינן כשהי' ההפסק מתחלה היינו דוקא כשניכר ההפסק. אבל אם הי' בגויל סדק דק מאוד שאינו נראה רק ע"י הבטה דקה ואינו עובר מבחוץ רק מצד הכתב והוא מהודק ואינו ניכר אלא אם מגביהו באצבעו מאחורי הגויל כשר (מג"א שם ס"ק כ"א):
אם לאחר שנכתב האות בהכשר ניקב שם הקלף ונפסק האות אם נשאר שיעור אות עד ההפסק כשר (אעפ"י שעתה אינו מ"ג) ואם לאו פסול. ואם אנו מסופקין כגון שנפסק רגל הוא"ו ואנו מסופקין אם עדיין צורת וא"ו עלי' או צורת יו"ד וכן נו"ן פשוטה שנפסקה ואנו מסופקין אם עדיין צורת נו"ן עלי' או צורת ז' וכיוצא בזה מביאין תינוק דלא חכים ולא טיפש (כמבואר בסי' ו') אם קורא אותו כראוי כשר ואם לאו פסול:
ניקב רגל השמאלי של הה"א אם נשתייר ממנו כשיעור יו"ד כשר ואם לאו פסול. וכן אם ניקב רגל הימיני של הה"א אם נשתייר ממנו כשיעור יו"ד כשר אך צריכין להשגיח אם הרגל השמאלי עומד כנגד מה שנשאר מן הימיני דאם אינו כן פשיטא שאין עלי' צורת ה"א (ע' פרמ"ג סי' ל"ב א"א ס"ק ל"ג) ואם נפסקו בעוביין אם נשתייר חוט דק כמו וא"ו דקה כשר. ואם נעשה נקב בקוצה של יו"ד יבואר אי"ה בחקירה ד':
אם ניקב חלל הב' או הה"א וכדומה אעפ"י שניקב כל החלל ואינו מוקף גויל כלל. וכן אם ניקב בין אות לאות ולא נשאר ביניהם שום קלף מ"מ כשר כיון שמתחלת הכתיבה היו מ"ג ויש פוסלין באלו ע"כ אם אפשר יש לגרוד שם קצת לעשותן מ"ג (ע' חקירה ד'):
צריכין ליזהר שלא יכנוס ראש הלמ"ד שבשיטה זו לתוך חלל אות שבשיטה שלמעל' אפי' בלא נגיעה:
אם כתב מצות מלא ומחק את הוא"ו והאריך את הצדי"ק למטה יש להחמיר דכל עוד שאינו מאריך את האות גם למעלה נחשבת כשתי תיבות. אבל אם בתחלת הכתיבה ממשיך רגל התחתון וכותב את האות הסמוך בתוכו כזה % מותר דהא הוי ממש תיבה אחת (מג"א):