ח) שם, ומשמיע לאזניו בלחש וכו' פטור הביא פלוגתא בזה אם יכול להשמיע לאזניו אם לאו, שכתב וז"ל י"א הא דאמר שלא ישמע קולו בתפלתו שצריכה שתהיה בלחש עד שלא תשמע אפי' לאזניו ומביאין ראיה מן התוספתא יכול יהא משמיע לאזניו כבר פירש בחנה וקולא לא ישמע, ומיהו בגמרא דידן אינו ממעט אלא השמעת קילו דמשמע שמשמיע קולו לאחרים אבל לאזניו יכול להשמיע, והכי איתא בהדיא בירושלמי יכול יהא מגביה קולו בתפלתו כבר פירש בחנה וקולה לא ישמע, והדעת נותנת שיותר טוב להשמיע לאזניו כי אז יוכל לכוין יותר וכ"כ הרמב"ם ז"ל ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קילו עכ"ל, וכ"פ מרן ז"ל בב"י להלכה וכך הם דבריו כאן בש"ע, מיהו בזוהר ויקהל דף ר"ב ע"א משמע דלא ישמיע קולו בתפלתו לא לאחרים ולא לאזנו, שכתב וז"ל האי צלותא סלקא וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין ואי ההוא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לעילא ולא צייתין לה אחרנין בר מאן דשמע בקדמיתא בג"כ בעי לאסתמרא דלא ישמעון לההיא צלותא בני נשא. ותו דמלא דצלותא אתאחדא בעלמא עלאה ומלה דעלמא עלאה לא איצטריך למשמע עכ"ל, והביאו מרן ז"ל בסי' קמ"א, וכ"כ מהרח"ו ז"ל בעו"ת בענין התפלה וז"ל התפלה אינה נכנסת בשום רקיע כ"א אותה תפלה דלא אשתמעת לאודנין ולכן בק"ש תיקנו שישמיע לאזניו אבל הכא אם התפלה נשמעת לאזניו לא סלקא כי אז שומעין לה החיצו' והם מתערבים בהדה אבל כשהיא בלחש שאינה נשמעת לאזניו אז היא רוחנית מאד מגדר טבע רוח האדם שהיא פנימית ורוחנית יותר מאד מן הסט"א ואינם רואים אותה, וזה היפך סברת מהרי"ק בב"י שפסק שיותר טוב הוא להשמיעה לאזניו כירושלמי (נ"ל שכך צ"ל דהא בב"י פסק כירושלמי כיעו"ש) ועיין בברייתא ה' ותמצא כדברי היפך סברתו עכ"ל, ומ"ש שם בזוהר בגין דאינון צייתין כל אינין דמצלאן צלותהון בלחישו וכו' דלא אשתמע ההיא צלותא לאחרה ר"ל שמתפללין בלחש בלא השמעת אוזן דאינה נשמעת להחיצו', וכמ"ש מהרח"ו ז"ל דאם התפלה נשמעת לאזניו שומעים לה החיצו' ודו"ק ובזה נסתלקה קושיית הצמח על מהרח"ו ז"ל כיעו"ש, ועיין למרן ז"ל בבד"ה שכתב וז"ל ומ"מ מזוהר שכתבתי סי' קמ"א מסכים לדברי התוספתא וראוי לחוש לו עכ"ל, וכ"פ הפר"ח או' ב' כדברי הזוה"ק והתוספתא יעו"ש, פרמ"ג א"א או' ג' ועיין ברכ"י או' ג' מ"ש בזה וסיים וז"ל ולענין הלכה העלה הפר"ח כדמשמע מתוספתא והזוהר דלכתחלה לא ישמיע לאזניו, וכן ראוי לנהוג וכמ"ש מרן בד"ה שראוי לחוש לדברי הזוהר, וגם אני שמעתי שכ"כ גורי האר"י זצ"ל והכרעת האר"י ז"ל מכרעת עכ"ל וכן פסק בספרו קש"ג סי' י"ב אות ב' ומחב"ר סי' קמ"א או' ב' וכ"כ ש"ץ דק"ה ודש"ט ע"ב וע"ג (ומ"ש בר"מ פ' פינחס דלא ישמע קלא דיליה בצלותא לגבי חבריה וכו' כתב שם הש"ץ בדק"ה ובדף יו"ד ע"א בשם מהר"ם לינזאנו בס' שתי ידות דקט"ו דהכי פירושו לא אצטריך למשמע הוא עצמו ואם שמע אינו נענש אך אם השמיע לזולתו נענש אעפ"י שלא השמיע הדברים רק הקול יעו"ש. וכן פי' הרב ח"י בפ"ו מהל' ר"ה והביאו הרב המגיה שם בש"ץ ונו"ש אוי ב' יעו"ש,) חס"ל או' ב' ומ"ש סידור בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ע"ה נראה הוא מפני שלא ראה דברי מהרח"ו ז"ל בס' עו"ת דאילו היה רואה לא היה כותב כן דמי לנו גדול ממהרח"ו ז"ל אשר סמך האר"י ז"ל עליו יותר מכל החברים כמ"ש בסוף שער הגלגולים דף ע"א וע"כ אין לסמוך עליו בזה חלא כמ"ש מהרח"ו ז"ל ומרן ופר"ח והחיד"א והאחדונים דצריך ליזהר שלא להשמיע תפלתו אפי' לאזנו ובפרט דטעמא טעים שלא יתאחזו בה החיצו', ועיין בדברינו לעיל סי' ב"ה או' ע"ה ודו"ק: