VI. ספרי במדבר
[א. ספרי במדבר – מבית ר"י]
מבית מדרשו של ר' ישמעאל יצא גם ספרי במדבר. והכלל "סתם סיפרי ר' שמעון"1סנהד' פו א. אינו כולל את ספרי במדבר.
כבר רז"פ2דרכי המשנה, 309. הרגיש את ההבדל שבסגנון בין ספרי במדבר וספרי דברים, אבל לא היה יכול לפרשו. הופמן3בספרו פרק VII, 51 והלאה. הוא שביסס את הדבר על יסוד מדעי שלא ימוט: ההבדל הוא בבתי־המדרש; כי הספרי במדבר – "דבי ר' ישמעאל" הוא.
כמכילתא גם ספרי במדבר הולך בשיטתו של ר' ישמעאל ובדרך מדרשו:
"לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה", כלל ופרט; "מופנה", "אין עונשין מן הדין", וכו'4עי' לעיל עמ' 521 ואילך..
גם הטרמינולוגיה של ספרי במדבר היא ברובה ככולה אותה הטרמינולוגיה של המכילתא:
למה נאמר, מגיד, שומע אני, או, וכו'.
וגם בתוכנו – חוזרים כמה דברים בלשונם ממש בשני הספרים האלה5עי' לעיל עמ' 584 ואילך, הופמן 54.. וזה מוכיח, ששניהם יצאו מבית־מדרש אחד.
גם שמות התנאים הנזכרים בו הם השמות הרגילים במכילתא, ורק בה:
ר' ישמעאל (כששים פעם); ר' יאשיה (מו פעם); ר' יונתן (מ); ר' נתן (מ); ר' אליעזר (יט); אבא חנן בשם ר"א (יח); איסי בן עקביא (י); ר' אחי בר' יאשיה (ג), ר' שמעון בן יוחאי (כא), ר' שמעון (פיס' פז, פח, פט, צא, [צד – כי"י], סוף צה, צו?6כי"ל: רשב"י., צז; וג"פ בציטט: קטו – ציטט של ברייתא, קכג – ציטט של ברייתא, קמג – ציטט של משנה)7אבל בפיס' פד בכ"י ר' ומ"ה: ישמעאל; פה ופ"ו, במ"ח: ישמעאל; קיז, בהו' הורוויץ: ישמעאל..
וגם כמה סתמות שבספרי במדבר שנויים במקום אחר בשם ר' ישמעאל:
1) פיס' כא: או כשם שעד שלא קינא לה רשות וכו' – כר' ישמעאל בפיס' ז8סוטה ג א.: וקנא את אשתו רשות דברי ר' ישמעאל.
2) פיס' לט: ברכה לכהנים מנין ת"ל ואני אברכם – כר' ישמעאל בברייתא שבחולין (מט א): כה תברכו את בני ישראל רבי ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו כשהיא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים. וכן להלן פיס' מג: ואני אברכם למה נאמר לפי שהוא אומר כה תברכו וכו' ברכה לכהנים מנין ת"ל ואני אברכם9אלא שבפיס' לט אין בציטט שבבבלי (סוטה לח א) "ברכה לכהנים" וכו', ובפיס' מג חסר זה בדפו' ובמ"ח. ואמנם סמוך לו שם: ואני אברכם שלא יהיו ישראל אומרים ברכותינו תלויות בכהנים ת"ל וכו', וזה כר"ע בחולין שם: רע"א למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם וכו'. ודומה לו בס"ז 250: ואני אברכם יכול אם רצו הכהנים לברך את ישראל הרי הן מבורכין ואם לאו אינן מבורכין ת"ל ואני אברכם בין רוצים וכו..
ובזה אני בא אל:
ב. "תני ר' ישמעאל" (בירוש') ו"תנא דבי ר' ישמעאל" (בבבלי)
א. תני ר' ישמעאל.
3) ירוש' חלה ריש פ"א נז ע"א10פסחים פ"ב כט רע"ב.: ר' יוסי בשם ר' שמעון (כלומר: אמר לה בשם ר' שמעון) תני רבי ישמעאל כן ("וכן הוא בברייתא דר' ישמעאל"), ר' יונה ר' זעורא ר' שמעון בן לקיש בשם רבי ישמעאל ("אמר לה בשם ר' ישמעאל"). אמר ר' מנא (בנו של ר' יונה!) אזלית לקסרין ושמעית ר' אחווה בר11כנו' הירוש' בפסח'. זעורא12=ה"תנא" אהבה בנו של ר' זירא. אמר ("תני לה סתם ואמר") ואבא13כנו' הירוש' בפסח'. הוה אמר לה בשם ר' ישמעאל14כמו שנמסר לעיל בשם ר' יונה בשם ר' זעורא. נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אף וכו'. ובדקו ומצאו שאין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשת המינין בלבד ושאר כל הדברים אינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סירחון = ספרי שלח פיס' קי (113): והיה באכלכם מלחם הארץ למה נאמר וכו' הרי אתה דן נאמר כאן לחם ונאמר להלן לחם מה לחם האמור להלן חמשת המינים אף וכו' ואלו הן חיטים וכו' יצאו אורז ודוחן וכו' שאינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון15ובקיצור שם עמ' 115..
אבל פיס' קמו נשנית לענין פסח: שבעת ימים מצות יאכל למה נאמר לפי שהוא אומר שבעת ימים מצות תאכלו (שמ' יב טו!) שומעני כל מצה במשמע ת"ל לא תאכל עליו חמץ (וגו', דב' טז ג!) לא אמרתי אלא בדבר הבא לידי מצה וחמץ וכו'.
והמדרש לקוח ממדרש לשמות, ושנוי במכילתא פסחא ריש פ"ח (וכפול שם ריש פי"ז), והוא מובא בבבלי (פסח' לה א) בשם "תנא דבי ר' ישמעאל": ארשב"ל וכן תנא דבי ר' ישמעאל וכן תני דבי ראב"י אמר קרא לא תאכל עליו חמץ וכו'.
4) "וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר"16ירוש' סוטה רפ"ו כ סע"ד (סנה' פ"ג כא סע"ג, שבועות פ"ד לה ע"ב).: ועד אין בה אין לי אלא עד מניין וכו'. וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר כל מקום שנאמר בתורה עד סתם הרי אילו ("הוא") בכלל שני עדים עד שיפרש ("שיודיעך") הכתוב שהוא עד אחד17"איך נפרנס משנתנו: אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה"? אשכח תני18בברייתא, שהיא חולקת בפירוש על משנתנו. ר' ישמעאל אומר שני עדים19"אמרו שני עדים אנו ראינוה שנטמאת לא היתה שותה", שנאמר ועד אין בה – אם אין בה שני עדים הרי היא שותה. = ספרי נשא פיס' ז: ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בעד אחד ת"ל לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת שאין ת"ל אחד אלא זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי הוא בכלל שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. וכן בספרי מסעי פיס' קסא: ועד אחד זה בנה אב וכו'. וכן מ"ת 115 (דב' יט טו) ותוס' שבועות פ"ג ח (ויק' ה א, ועי' להלן). אבל ספרי שופטים פיס' קפח = משנת סוטה פ"ו מ"ג. ושני תנאים הם20עי' מבוא לנוסח המשנה 655/6., אלא שהבבלי21סוטה ב ב ול"א ב. נדחק לפרש את הספרי נשא ולהשלים בינו לבין המשנה (ועי' להלן).
5) תני ר' ישמעאל22ירוש' פסח' רפ"ט לו ע"ג.: טמא לנפש אין לי אלא טמא לנפש, אנוסים וכו' עד כדון כר' עקיבה. כר' ישמעאל. תני ר' ישמעאל לא טמא נפש כהרי דרך רחוקה ולא דרך רחוקה כהרי טמא נפש הצד השוה שבהן וכו' = ספרי בהעלותך פיס' סט: אין לי אלא טמא מת שאר טמאים מנין ת"ל או בדרך רחוקה הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם לא ראי טמא מת כראי דרך רחוקה וכו'.
6) ר"ה פ"ג נח ע"ד: מניין שהן שלש של שלש שלש. ת"ל יום תרועה. זכרון תרועה. שופר תרועה. עד כדון כר' עקיבה. כר' ישמעאל. תני ר' ישמעאל ותקעתם תרועה. ותקעתם תרועה שנית. תרועה יתקעו למסעיהם. אין תימר היא תקיעה היא תרועה. והכתיב ובהקהיל את העם תתקעו ולא תריעו = ספרי בהעלותך פי' עג: ותקעתם תרועה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה וכו' או תקיעה ותרועה כאחת כשהוא אומר ובהקהיל וכו'. בבבלי ר"ה לד א: והאי תנא.
7) סוטה פ"ב יח ע"א: שלשה דברים צריכין שיהו נראין אפר פרה ועפר סוטה ורוק יבמה. תני ר' ישמעאל אף דם צפור מצורע = ספרי נשא פיס' י: שלשה דברים וכו' ר' ישמעאל אומר אף וכו'.
8) שם יז ע"ד: ור' ישמעאל כר' לעזר ("ליעזר") בכלי חרש (שצריך שיהיה חדש) אשכח תני בכלי חרש חדשה ר' ישמעאל23"אומר" ליתא בכ"י ר'., וצ"ל: אשכח תני ר' ישמעאל בכלי חרש חדשה = ספרי נשא פיס' י: בכלי חרש [בכלי חרש חדש]24כצ"ל, עי' הו' הורוויץ וחלופי־נוסחאות. דברי ר' ישמעאל.
9) סנהד' פ"ג כא ע"ג25שבועות פ"ד לה ע"ב.: כרבי ישמעאל מניין ("שאר קרובים"). תני ר' ישמעאל ושפטו העדה בין המכה וגו'26כנו' שבועות. שלא תהא העדה קרובה לא למכה ולא למוכה27כנו' שבועות. = ספרי מסעי פי' קמ28סדר אליהו רבה פכ"ז.: והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו [ושפטו העדה] לפסול את השונאים מלישב בדין, אין לי אלא שונאים קרובים מנין ת"ל בין המכה ובין גואל הדם29גטין פ"ח מט ע"ב הוא ממדרש דברים, ונמצא כזה במכילתא ובספרי במדבר פיס' קנז על "וחצוצרות התרועה בידו", עי' מש"כ לעיל (עמ' 561 ו־587) למכילתא..
ובמדרשים:
10) ויק"ר ספ"ט: תני ר' ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום וכו' (שנוי שם למטה) = ספרי נשא פיס' מב (וישם); גדול השלום ששם30כ"י ר': שאמר המקום שמי. שנכתב בקדושה נמחה31כי"ר: ימחה. על המים בשביל להטיל וכו'. ובדרך ארץ רבה פ' השלום: אמר ר' ישמעאל גדול וכו'.
11) שהש"ר ד יג: ורבנין אמרין ממה שהיו תגָרי גוים מוכרין להם לישראל. תני ר' ישמעאל עדיין לא נאסר יינם של גוים לישראל = ספרי בלק פיס' קלא (171): ועדיין לא נאסר וכו'.
אינם מתאימים לספרי שלנו:
א) ירוש' פסח' פ"ט לו ע"ד: וכשהוא אומר ככל חוקת הפסח יעשו אותו יכול שאני מרבה לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה. ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורים בלבד. וכרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כלל ופרט (קרי: פרט וכלל) הכל בכלל. יכול יהו כל הדברים מעכבין אותו ת"ל על מצות וכו' (כלעיל לר"ע!).
זה אינו מתאים לספרי בהעלותך פיס' סט. אבל כבר העיר הורוויץ (בספרי שם) שהלימוד משובש בירוש'. ובוודאי נשתבש מלעיל, וכאן צ"ל כבספרי: ת"ל ועצם לא ישברו בו עצם היה בכלל וכו'.
ב) ב"ב רפ"ח טו סע"ד: כתיב איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. תני ר' ישמעאל שינה הכתוב32כצ"ל כנוס' כי"ל (הכת), ד"ו נשתבש: הכותב. נחלה זאת מכל נחלות שבתורה שבכולן כתוב ונתתם וכאן כתוב והעברתם. עיבור הדין הוא שתהא הבת יורשת.
בספרי פנחס פי' קלד: [רבי אומר]33כ"י ברלין ומ'. בכולם היא אומר ונתתם וכאן הוא אומר והעברתם (רבי אומר)34כ"י ברלין ומ'. אין לך מעביר בנחלה אלא בת מפני שבנה ובעלה יורשים אותה, ובבבלי ב"ב קט א לכדתניא: רבי אומר בכלן וכו' שאין לך וכו'35ועי' להלן עמ' 609..
ואפשר שהוא "תני ר' ישמעאל" אחר (עי' לעיל)36והרי גם "תני ר' ישמעאל" שבירוש' ב"ק ספ"א ב סע"ג הוא כ"דבי ראב"י" שבבבלי, ב"ק טו א (עי' להלן!).. והיה למסדרו של הירוש' נזיקין "תני ר' ישמעאל" שני, כשם שהיה "תנא דבי ר' ישמעאל" שני שם לבבלי (עי' להלן).
ג) נדרים ריש פ"א לו ע"ג37נזיר רפ"א נא ע"א מקוצר.: כתיב איש כי ידור מה ת"ל נדר אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכו'. נדר נזיר מה ת"ל להזיר, אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות. עד כדון כר"ע. דאמר לשונות ריבויין הן. כר' ישמעאל וכו' מנלן. איש כי ידר נדר לי"י או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו (במ' ל ג!). מה ת"ל ככל היוצא מפיו יעשה אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכו'. מה מקיים ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר <אשכח תני ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר>38השלמתי ע"פ ירוש' נזיר. מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך <ימי>39השלמתי ע"פ ירוש' נזיר. נזירותו.
"תני ר' ישמעאל" האחרון אינו בספרי שלנו, אבל ישנו בספרי זוטא 240: נזיר להזיר נודר הוא נזירות בתוך נזירותו.
ודבי ר' ישמעאל הראשון הוא לפ' מטות, ושם (בפיס' קנג) אינו בספרי, ולא עוד אלא שסתם ספרי נשא פיס' כב חולק עליו:
אם כן למה נאמר נדר נזיר להזיר לעשות כינוי נזירות כנזירות <דבר אחר נדר נזיר מקיש נדרים לנזירות ונזירות לנדרים מה בנזירות עשה כינוי נזירות כנזירות>40השלמתי ע"פ הפס"ז, והמפרשים נדחקו. אף בנדרים כיוצא בהם וכו'.
והנה סתם הספרי שלנו כר' עקיבא, וה"ד"א" כברייתא שבבבלי נדרים ג א, ושניהם חולקים על דבי ר' ישמעאל שבירוש' (ועי' להלן).
ב. תנא דבי ר' ישמעאל
1) פסחים לה א = ספרי פינחס פיס' קמו – עי' לעיל עמ' 589 סי' 3.
2) שם מג א41ב"ק טו א ועוד.: דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה = ספרי פיס' ב: ר' יאשיה אומר איש או אשה למה נאמר וכו'42מדר"י נזיקין פ"ו ועוד..
אבל בירוש' ב"ק סוף פ"א ב סע"ג הביא בשם "תני ר' ישמעאל" דרשה אחרת: ונשים בכלל הנזק. לפי שלא תפש הכתוב אלא את האיש צריך לרבות את האשה. תני ר' ישמעאל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם43אלא שבקטע של מכיל' דרשב"י כ"י [הוצ' אפשטיין־מלמד, עמ' 158, ועי' שם בהע' מו"ר זצ"ל לשו' 6] שנוי כך בשם ר"ע: לפי שאין מפורש בד[יני]ן [אלא איש אשה] מנ' ת"ל ואלה המשפטים ג', ואחריו בשם ר' ישמעאל דרשה המיוחדת לר"ע (תוס' ב"ק פ"ו יח) ושיטתו, ובוודאי שנחלפו שמות התנאים שבקטע, דברי ר"ע (שהוא מאוחר תמיד לר' ישמעאל) בדברי ר' ישמעאל, וזהו "תני ר' ישמעאל" שבירוש', כלומר "תני ר' ישמעאל אומר", כרגיל בירוש', ודבי ר' ישמעאל שבבבלי, החולקים עליו, הוא ר' יאשיה, תלמידו שבספרי..
3) יבמות סה ב: דבי ר' ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקב"ה שינה בו וכו' = ספרי פי' מב (וישם) סתם, אבל בדרך ארץ רבה פ' השלום44וכן בב"ר פמ"ח, ויק"ר פ"ט. בשם: בר קפרא.
4) קידושין לז א וב' = פיס' קז – עי' לעיל עמ' 540 ואילך.
5) נדרים סח א: דבי ר' ישמעאל תנא בין איש לאשתו בין אב לבתו מכאן לנערה מאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה = ספרי מטות סוף פיס' קנו: ר' ישמעאל אומר (בנעוריה בבית אביה)45לי' בכי"ר ולונדון וילקוט. בנערה המאורסה הכתוב מדבר שיהיו אביה וכו'.
6) סוטה ג סע"א וש"נ: דתנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה = ספרי ריש פיס' ב: זו מדה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום אחד וחיסר בה דבר וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחיסר בה דבר אחד.
7) סוטה יג ב: ויאמר ה' אלי רב לך וכו' וכל כך למה תנא דבי ר' ישמעאל לפום גמלא שיחנא = ספרי פיס' קלה: אמר לו משה בדבר הזה רב לך שאין מניחים את הצדיקים לבא לידי עבירה חמורה מיכן היה ר' ישמעאל אומר משל הדיוט אומר לפום גמלא שיחנא.
8) סנהר' מא רע"א: דבי ר' ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרו בו ועדיין הוא מקושש = ספרי פיס' קיג: ויקריבו אותו המוצאים אותי מקושש עצים וכו' מגיד שהתרו בו וכו'.
9) שם צ ע"ב: דבי ר' ישמעאל תנא לאהרן (כאהרן)46ליתא בדפוי"י. מה אהרן חבר אף בניו חברים [מכאן אמרו שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ]47כ"י פ' וילקוט ואה"ת וע"י (עי' ד"ס). = פיס' קכא: ונתתם וכו' לאהרן הכהן מה אהרן חבר וכו' מיכן אמרו אין וכו' אלא לחבר.
ספרי פיס' ב (שתי פעמים), מב, קז, קיג, קכא, קלה, קמו, קנו – מובאים אפוא בבבלי בפירוש ובדקדוק בשם "תנא דבי ר' ישמעאל".
אבל – יש שאינם שוים לגמרי לספרי:
א) קידושין כט א: אשכחן מיד לדורות מנלן תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות זירוז דכתיב צו את יהושע וחזקהו ואמצהו, מיד ולדורות דכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם – בספרי פיס' א: צו הציווי מיד בשעת מעשה ולדורות וכו' מנין לכל הצוואות שבתורה היה ר' ישמעאל אומר הואיל ונאמרו צוואות בתורה סתם וכו' ר' יהודה בן בתירה אומר אין הציווי בכל מקום אלא זירוז וכו'.
אלא שאפשר, שהתלמוד קיצר וצירף שתי הדעות החולקות יחד.
ב) כתובות עב א: דכתיב ופרע את ראש האשה ותנא דבי ר' ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש.
בספרי פיס' יא: כהן נפנה לאחוריה ופורעה כדי לקיים בה מצות פריעה דברי ר' ישמעאל48כי"ל: שמעון, ילקוט: יאשיה. ד"א49ר': דב' אחר, ר"ה לא העתיקו, וכן ליתא כל זה (עד "ר' יהודה אומר") גם בפס"ז. לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן וכו'.
מה שהתלמוד מביא בשם "דבי ר"י" מובא אפוא כאן בשם "דבר אחר"! (וד"א זה הוא בשיטת ר"ע, ש"פרע" סתם פירושו50כת"כ תזריע פי"ב ומו"ק טו א. "גלה ראש")51עי' ספרי נשא כה 31 (ולהלן עמ' 606 ועמ' 642)..
ג) קידושין כז ב: ממונא מנלן (שמגלגלין) תנא דבי ר' ישמעאל ומה סוטה שלא ניתנה להשבע52כי"מ (ומוגה: ליתבע), וכך היה בספרו של רש"י: להשבע – לישבע. בעד אחד מגלגלין ממון שניתן לישבע53כי"מ (ומוגה: ליתבע), וכך היה בספרו של רש"י: להשבע – לישבע. בעד אחד וכו' – בספרי פיס' טו: והלא דברים ק"ו ומה סוטה שלא נתבעה מקודם (שלא קינא לה אלא עכשיו) מגלגלין עליה את הישן גזילות שנתבעו מקודם (אלא שלא היה חייב שבועה) וכו'54עי' רד"פ, דף כו ע"ד..
הרד"פ משער, שתנא דספרי ר' אליעזר הוא55אמנם ראייתו מן "אבא חנין אומר משום ר' אליעזר" שלפניו אינה ראיה, מפני שהוא ענין אחר., שהוא סובר שמשקה ע"פ עד אחד, וע"כ למד לימוד אחר; מכיון שכן – אפשר לומר שר' ישמעאל החולק על ר' יהושע בעדי טומאה56עי' ירוש' בפ"ו, ולעיל. חולק עליו גם בעדי סתירה וס"ל בזה כר' אליעזר, ו"תנא דבי ר"י" של הבבלי מתאים ל"תנא דבי ר"י" שבסוטה (ג א) לענין עדי טומאה57עי' להלן בעמוד הסמוך סי' 3..
ד) סנהדרין צט א: תניא (היה)58לי' כ"י פ' ומנוה"מ. ר' מאיר אומר וכו' ר' ישמעאל אומר זה העובד ע"ז. מאי משמע דתנא דבי ר' ישמעאל כי דבר ה' בזה59"כי… בזה" לי' באה"ת. זה המבזה דיבור שנאמר לו למשה מסיני אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' – בספרי פיס' קיב: כי דבר ה' בזה וכו' ר' ישמעאל אומר בע"ז הכתוב מדבר שנאמר כי דבר ה' בזה שביזה על דיבור ראשון שנאמר למשה מפי הגבורה אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
ומתוך הבבלי יוצא, שתדר"י זה לא היה שנוי באותה הברייתא ("תניא") שבה נשנו דברי ר' ישמעאל, אלא הם לקוחים מקובץ אחר ותדר"י מקובץ אחר. ואמנם בתחילת פיס' קיב לומד סתם ספרי שבע"ז הכתוב מדבר ע"י "במה הענין מדבר", ור' יצחק לומדו ב"מה מצינו".
אלא שבכלל נראה שכל הברייתות (מן "ת"ר" והלאה) שבבבלי סנהד' שם, שאינן מתאימות לגמרי עם הספרי ושהביאן הבבלי פיסקא פיסקא (תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר וכו' תניא רמ"א וכו'), – אינן לקוחות מן הספרי אלא ממקורות אחרים, והספרי שלנו השתמש בברייתות אלה וצירפם יחד, והוא "דבי ר"י" של הבבלי.
אבל מה שהובא בהוריות ח א: דתנא דבי ר' ישמעאל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ("שמעום"), – אינו כלל באה"ת וע"י ורש"י, וסתם התלמוד אומר זה, אלא שבכ"י מ': דתניא ר' שמעון (!) אומר אנכי, ובס' הזכרון: דתניא ר' ישמעאל אומר, וא"כ אפשר שכיוונו לספרי שלנו כאן.
ובשבועות יג א מובאת ברייתא שלנו (פיס' קיב) בקיצור ובשינויים בשם "דתניא"; אבל מחלוקת ר"י ור"ע הובאה בלשונה (כתנאי) בסנהד' צ ע"ב.
ה) ב"ב קכ ע"א: תנא דבי ר' ישמעאל בנות צלפחד [כולן]60כי"י מינכן ורומי. שקולות היו שנאמר ותהיינה הויה אחת לכולן – בספרי פיס' קלג: ואלה שמות בנותיו מחלה נועה וחגלה ומלכה ותרצה או כל הקודם במקרא קודם במעשה ת"ל ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד (במ' לו יא), מלמד שכולן שקולות זו כזו.
הלימוד בספרי הוא אפוא מן הסדר המשוּחלף בבמ' (לו יא), ולא מן "ותהיינה": "הויה אחת לכולן", וכך אמרו גם בס"ז 317; ולהלן הוא אומר ותהיין וכו' מה ראה לְשַׁחְלְפָן כאן אלא מלמד שהיו כולן וכו'. אלא שאפשר שבתדר"י של הבבלי לא שנו אלא "שנאמר ותהיינה", ופירשוה "תנאי" בבל ע"פ שיטת ר"ע השוררת בבית המדרש: הויה אחת לכולן! 61מנחות כט א: תדר"י שלשה דברים היו קשים לו למשה וכו' ויש אומרים אף הילכות שחיטה וכו' – אינו מכוון לספרי פיס' סא אלא למדר"י פסחא פ"א (עי' לעיל). – ב"ב קיא ב אינו כלל "תנא דבי ר' ישמעאל" ("דבי": ברשב"ם, סה"ד), כי הנוסח שם הוא: "והאי תנא", כי"י: ותנא = ספרי פיס' קלד (על "ותנא" – להלן).
ואינם כלל בספרי:
1) יבמות פז א62=כתובות מט א.: אמר רבא כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל63כזה עוד נזיר כה א (ועי' תמורה יז ב), ושם: יכול, לומר לך, וסנהד' לה ב (וזה ישנו במדר"י שבתא ויקהל פ"א), ושם: מה ת"ל. נדר אלמנה וגרושה [כל אשר אסרה על נפשה]64כנוס' כתובות (דפו' וכי"מ ור'). (במ' ל י) מה ת"ל והלא מוצאת מכלל אב ומוצאת מכלל בעל אלא הרי וכו' היאך אני קורא בה בית אביה וכו' אלא לומר לך וכו' – אינו בספרי מטות (פיס' קנד), והלשון אינו מתאים ללשון הספרי.
2) סוטה ג א: תנא דבי ר' ישמעאל אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנסה בו רוח שנאמר ועבר עליו רוח קנאה (וקנא את אשתו)65[לי' בכ"י מ', ועי' ב"מדרשי הלכה של התנאים בתל' בבלי" במדבר ר' כב הע' 2.] – אינו בפיס' ז.
3) שם רע"א: תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ועד אחד מעידה שהיא טמאה – זו אינה בספרי פיס' ז, ואי־אפשר שתהיה, שסתם ספרי חולק עליה בפירוש: ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר וכו', והובאה בירוש' בשם "תני ר' ישמעאל" (עי' לעיל), אבל הבבלי (ב' א' וש"נ) הביא ברייתא זו כברייתא סתם, ונדחק לפרש אותה על פי המשנה ("ואמר רחמנא תרי לית בה אלא החד והיא לא נתפשה אסורה")66וכבר העיר ע"ז הורוויץ בהגהותיו לספרי שם וב־J.E. ערך "ספרי"., אבל לספרי ולדעתו של ר' ישמעאל היתה שותה אם עד אחד מעידה שהיא טמאה, כמו שכבר העירותי.
מכאן יוצא אפוא, שהבבלי השתמש, לפרשת סוטה לפחות, גם ב"תנא דבי ר' ישמעאל" שני החולק על ספרי שלנו.
ולמעלה ראינו שגם "תני ר' ישמעאל" שבירוש' נדרים ונזיר – אינו מתאים לפרשת נזיר שבספרי.
ואמנם ישנן בבבלי עוד כמה ברייתות מדבי ר' ישמעאל לבמדבר שאינן אצלנו67עי' הופמן, מבוא 53., או שאינן מתאימות לספרי שלנו:
א) בנזיר ו ב: עד מלאת הימים וכו' – מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן (דבי ר' ישמעאל!); אבל בספרי סוף פיס' כה: גדל פרע שער ראשו למה נאמר וכו' – סתם כר' יאשיה.
ב) בספרי פיס' ג: וחמישיתו יוסף עליו, עד שיהיה הוא וחומשו חמשה ("חומשו מלבר") משום ר' יאשיה אמרו חומשו של סלע ("מלגיו").
אבל בב"מ נד א: כתנאי וחמישיתו יוסף עליו68כן בכ"י ה' ור', וכך היה בספרו של בעל השאילתות נשא שאיל' קִיט. שיהא הוא וחומשו חמשה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר חמישיתו חומשו של קרן.
[הברייתא מוחלפת, והנכון כבספרי מכיון שסתם ספרא חובה פרשה יג יב ובחוקותי פרק יב י כסתם ספרי, אבל הרגיל הוא שר' יונתן נוטה לבית ר"ע, עי' לעיל].
הספרי נהג אפוא כאן, כמו שנהג הספרא תמיד בשעה שלקח דברי ר' ישמעאל מדבי ר' ישמעאל, שהביא אותם בלשון "משום ר' ישמעאל אמרו" (עי' לעיל), ואף הוא, שהשתמש כאן בדבי ר' ישמעאל שבבבלי ב"מ – שנה דברי ר' יאשיה בלשון: משום ר' יאשיה אמרו.
וכך נהג גם בפיס' לא: והזיר לה' את ימי נזרו כל אשמות וכו' משום ר' ישמעאל (בנו של ר' יוחנן בן ברוקה!) אמרו69כנו' כ"י ר' ול' ורבה, דפו': ר' ישמעאל אומר. אף זה מעכב. ומדרש זה מובא בבבלי (נזיר יח ב–יט א) מקובץ אחר (אפשר שהוא דבי ר"ע): דתניא והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם מה ת"ל לפי שמצינו שכל אשמות וכו' יכול וכו' ר' ישמעאל בנו של ריב"ב70בהמשך הסוגיא ב"פ "ר' ישמעאל" סתם. אומר והזיר והביא אימתי הזיר בזמן שהביא.
בקובץ זה השתמש אפוא בעל ספרי שלנו וקיצרו והביאו בלשון: משום – אמרו.
ג) בברייתא השנויה בספרי פיס' צה (וישארו שני אנשים במחנה), שהובאה בסנהד' יז א, נוסף בבבלי עוד: אבא חנין אומר משום ר' אליעזר וכו' (ועי' להלן על פרשת בהעלותך!)71הופמן שם, שכתב שישנם בברייתא זו גם דברי ר' נתן (und R. Nathan) שגה; "רב נחמן אמר" שאחרי הברייתא בבבלי שם הטעהו..
ד) בספרי קרח סוף פיס' קטז: יומת ר' ישמעאל אומר וכו' ריב"נ אומר וכו'. אבל בבבלי סנהד' פד סע"א מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא וריב"נ; ור"ע שבבבלי דעתו כר' ישמעאל שבספרי, וכך הוא גם בס"ז 293 בשם ר"ע.
אלא שכאן אפשר שחסרים בספרי שלנו סוף דברי ר' ישמעאל ותחילת דבריו של ר"ע.
וישנם בספרי שלנו גם מדרשים אחרים, הלקוחים מדבי ר' ישמעאל שני, שנכנסו לתוכו ע"י הסופרים:
1) סוף פיס' כד: כל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן שיכול לא יהיה חייב [אלא]72כ"י מינכן, כ"י רומי: אלא חייב. עד שישלים נזירותו ת"ל ואחר ישתה הנזיר יין אחר כל המעשים דברי ר' אליעזר73רש"י ערכין (כא א) בשם "ספרי דבי רב", בבלי נזיר מו א..
המדרש הזה עומד כאן שלא במקומו בסוף הפיסקא. וכך גם המדרשים השייכים לו: בסוף פיס' כה (כל ימי [נדר] נזרו), גם הוא אינו במקומו, ובסוף פיס' לא (והזיר לה'), שאינו אף הוא במקומו הראוי. כל המדרשות האלה נוספו מדבי ר"י שני, וע"כ נכנסו שלא במקומם. ובבבלי (יד ב) נדרשת הדרשה של פיס' ל"א לא מן "והזיר לה' " אלא מן "כל ימי הזירו", ואת הדרשות של פיס' כד וכ"ה מביא הבבלי בלשונו וסתם (ודוחה אותן), ואת סוף הברייתא של פיס' כד מביא הבבלי (מו א) ב"ת"ר".
2) שלח ריש פיס' קז נכנס תדר"י שני החולק על הראשון, זה אצל זה, ושניהם נזכרים בקידושין לז א וב' (כמו שהזכרתי כבר).
(ואפשר שכן הדבר גם בתדר"י שבפיס' קיב (עי' לעיל) = סנהד' צט א, שנכנס ממקום אחר לספרי שלנו)74ועי' מה שכתבתי לעיל עמ' 594..
ג. פיס' עח–קו (בהעלותך), קלא (בלק), קלד–קמא (פנחס)
האגדה שבפרשת בהעלותך היא מקור זר בספרי במדבר. המקור הזה שונה מספרי במדבר בין בטרמינולוגיה שלו ובין בשמות החכמים:
בטרמינולוגיה:
1) מלמד, פיס' עח (72 8). פב (77 14), פה (84 4, 85 1), פו (86 15), פט (89 1, 2, 4, 10, 90 5, 10), צב (93 8), צו (96 20), צז (96 22, 97 4), צח (97 16), צט (98 1), ק (99 13), קב (100 9), קה (103 4) וק"ו (105 10).
אבל גם "מגיד הכתוב" פיס' פד (81 7, 10, 83 8, 13, 18), צט (98 16) וק"ה (103 11).
2) יכול, פיס' פו (86 2, 4, 12, 17,) פט (88 22, 90 6) וצ"ח (97 12, 15); או יכול, פיס' פג (79 19).
אבל גם: או, או כשם, פיס' פג (79 15, 17, 20), קא (99 17, 19: אתה אומר – או) וק"ג (101 11: או כשם, 15: אתה אומר – או אינו –, 102 2; או כשם, 4: אתה אומר – או אינו –).
3) מה ת"ל, פיס' פב (78 10);
אין ת"ל, פיס' קג (102 13) וק"ה (104 275כנו' כי"י ופיס' קלח.), 5, 7, 10, 11).
4) אין צריך לומר, פיס' פב (77 17).
5) עדיין דבר תלי בדלא תלי, פיס' צא (91 13), ונמצא בספרי דברים פיס' שיב, שלג ושמ"ב.
אבל אצל "מה ת"ל", "אין ת"ל", נמצא גם:
"למה נאמר", צב (92 3), צג (94 4), צט (99 4) וק"ג (102 1).
וכן: "כיצד יתקיימו שני כתובים הללו", פד (80 18, 83 8 בהוספה).
ואשר לשמות החכמים76עי' גם הופמן, 70 הערה 2.:
בפיס' עח (72 1577וחסר "בן יוחי" במ"ח., 75 14) ופ"ב (78 7, 11, 79 2): ר' שמעון בן יוחי.
מן פיס' פד והלאה: ר' שמעון (כרגיל בדבי ר"ע!) פיס' פד (80 8), פה (85 1), פו (85 14), פז (86 24), פח (87 8, ועי' שם!), פט (90 12)78בבבלי יומא עו א: שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי וכו'., צא (91 18), צד (94 17)79כ"י ר' ומ"ח., צה (96 6)80ודברי "אבא חנין" שבבבלי סנהד' יז א אינם! (ועי' בעמ' 596). וצ"ו (96 13).
אבל בפיס' צב (92 22, סתם בס"ז), צה (94 20), קג (101 8)81אלא שבמ"ח חסר "בן יוחי".: – בן יוחי.
מן התנאים המיוחדים לדבי ר' ישמעאל נזכרים כאן:
ר' יאשיה, ריש פיס' פג (79 12) = מדר"י בשלח פ"א.
ר' אחי בר' יאשיה, ריש פיס' קו.
ר' נתן, פיס' צט (98 8), ק (99 14) וק"ד (102 20).
ר' יהודה בן בתירה, פיס' קה (103 6)
ר' אליעזר, פיס' פד (82 23), פה (84 14) וסוף פיס' קה (שאלו תלמידיו את ר' אליעזר).
ר' אלעזר בן עזריה, קב (101 1) וק"ה (104 2).
ומלבד אלה:
ר' יהודה, פיס' פ (76 22), פג (79 11), פד (81 15), פה (84 17) וק"ו (105 12).
ר' יוסי, סוף פיס' קא.
ר' אליעזר בנו של ריה"ג, פיס' קג (101 19).
ר' אלעזר בר' יוסי, פיס' קג (101 19).
ר' יוסי בן (בר') אלעזר, פיס' פד (82 12).
ר' שמעון בן אלעזר, פיס' פג (80 2) ופ"ד (82 9).
ר' ישמעאל בר' יוסי, ריש פיס' עח.
ר' שמעון בן מנסיא, ריש פיס' עח, סוף פה, פו (86 7) וריש פיס' קב.
ר' יהושע בן קרחה, ריש פיס' צח (כ"י ר' ועוד).
ר' דוסתאי בר' ינאי, פיס' פט (90 18).
רבי, פיס' פג (79 12), פד (83 7), פה (84 18) וצ"ח (97 10).
אמרו, ריש פיס' פא.
אחרים, פיס' עח (75 13).
כל אלה אינם רגילים בדבי ר' ישמעאל.
ויש גם ניגודים בין פרשת בהעלותך לשאר הספרי ובינה לבין עצמה:
1) פיס' פד (83 1): וכן את מוצא שכל מקום שגלו שכינה עמהם וכו' – בספרי מסעי פיס' קסא (222 20): ר' נתן אומר חביבים ישראל שכל מקום וכו'. ובירוש' תענית פ"א סד ע"א: תני רשב"י בכל מקום שגלו וכו'!
2) פיס' פא, סתם כר' שמעון בספרי ראה פיס' סב82וממש כסתם הזה כמכילתא דברים שבתפארת ישראל, 191., אבל ר' יהודה חולק בספרי שם ("אצל יעבץ היו" וכו'), ובפיס' עח (73 9): יושבי יעבץ שהניחו את יריחו והלכו להם אצל יעבץ וכו' – כר' יהודה, וכזה ס"ז, 263.
וישנם כמה דברים אחרים באגדת בהעלותך שהם משותפים גם לס"ז:
א) ספרי פיס' עח, 72–73 = ס"ז 263–264.
ב) פיס' פב = ס"ז 266.
ג) פיס' פד = שם.
ד) שם 81–82–83 = ס"ז 267.
ה) פיס' פה (כמתאוננים) = ס"ז 267–268 ומוחלפת.
ו) שם 85 (ותבער) = ס"ז 268 ומוחלפת.
ז) שם (86 3–90) = ס"ז 268 26 (ומוחלפת) – 270.
ח) 97, פיס' צז–צח = ס"ז 273.
ט) פיס' קב, 100 (צאו) = ס"ז 275 (ר' יוסי בן יהודה).
ועוד.
וישנם בפרשה זו כמה סתמות – כר' שמעון83עי' גם הופמן, 54.:
1) פיס' פא – ר"ש בספרי ראה פיס' סב (עי' לעיל).
2) סתם בריש פיס' פ' – כר"ש (?) שלאחריו שם (עי' הוספות מדבי רבי).
*2) פד (83 1) = תני רשב"י, בירוש' (לעיל).
3) שם (83 19): מגיד הכתוב שאין שכינה וכו' – ר"ש בס"ז 267.
*3) פיס' פו (86 9): כיו"ב ויראו וכו' מה היו בני הדיינים עושים וכו' אם כך היו בני הדיינים עושים וכו' – ב"ר פכ"ו ה 247: רשב"י קרי להון בני דייניה וכו' ארשב"י כל פרצה שאינה מגדולים וכו'.
4) פיס' פו, 86 (וישובו) – ס"ז 269 בשם ר"ש.
5) ריש פח: יש לך ילוד אשה שאין מוציא מה שאוכל – סתם כר"ש שלאחריו ("אמרו לו לר"ש!), ובבבלי יומא עה ב: ועתה נפשנו יבשה אין כל אמרו וכו' כשנאמרו דברים לפני ר' שמעון בן יוחי84כנוס' כי"י (כי"מ לי' "בן יוחאי"), דפו': ר' ישמעאל. אמר להם כן הדבר ומה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך בדברים שבאין להם ממדינת הים אבל מן זה נבלע במאתים וארבעים ושמנה אברים שנא' לחם אבירים אכל איש (תה' עח כה) אל תקרי אבירים אלא איברים.
זו (ע"פ סגנונה: בן יוחי!) מדבי ר' ישמעאל, ואמנם כך היא גם דעתו של ר' ישמעאל בברייתא שלפניה שם, במחלוקת עם ר"ע; אבל ספרי שלנו – סגנונו (אמרו לו לר"ש") כדבי ר"ע, אבל במכילתא דר"י, ויסע סוף פ"ג 167: ר' יוסי ור' שמעון אומר' כסוסים וכו' לחם אבירים אכל איש; א"כ אין דעתו של ר"ש כמו שנמסר בשמו בספרי ובברייתא שבבבלי. ואפשר ששנו בדבי ר' ישמעאל דעתו של ר"ש כדעת רבם ("משכוהו גברי לגברא"!), מין "תנא דבי רשב"י בדבי ר' ישמעאל".
וחילוף כזה בסגנון, גם בפיס' פט (90 12): כיוצא בדבר ר' שמעון אומר מפני מה לא היה יורד מן לישראל פעם אחת בשנה וכו' משל וכו' – ביומא עו א (תיכף לברייתא דרשב"י דלעיל): שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחי מפני מה וכו' אמר להם משל וכו' דבר אחר ש<י>היו אוכלין אותו כשהוא חם דבר אחר מפני משאוי הדרך. זה בוודאי מדבי ר' ישמעאל, בניגוד לספרי שלנו.
5a) פיס' צב (מזקני): ובכ"מ שאתה מוצא זקנים וכו' – שמ"ר פ"ה: תני רשב"י בכמה מקומות שנינו (קרי: מצינו) שחלק וכו'85אחריו בספרי: רשב"י אומר מנין שאף לעתיד לבא כן המקום חולק כבוד לזקנים וכו'..
5b) פיס' צג: וירדתי זו אחת מעשר ירידות וכו' – ב"ר פל"ח ט ופמ"ט ו: תני רשב"י זו אחת מעשר וכו'; סתם גם במכיל' דר"י בחדש פ"ג 212.
5c) פיס' צד: והיה לכם לזרא, שתהו מרחיקים אותו וכו' – ויק"ר ספי"ח: ר' שמעון בן יוחי אומר (ובלבד) שתהיו מרחקין וכו'.
6) פיס' קב (100 14): מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכו' – ס"ז 249 בשם ר' שמעון.
7) פיס' קה (103 6): ויפן אהרן שנפנה מצרעתו ר"י בן בתירא אומר עתיד ליתן את החשבון כל מי שאומר נתנגע אהרן וכו' ועתיד ליתן את החשבון כל מי שאומר צלפחד מקושש היה וכו' ועתיד ליתן את הדין כל מי שאומר עקביה בן מהללאל נתנדה – בפיס' קיג: ומי היה זה צלפחד דברי ר"ע וכו' ריב"ב אומר עתיד וכו', ובשבת צו ב–צז א הובאה ברייתא שמזכירה שתי המחלוקות אצל מקושש: ת"ר מקושש זה צלפחד וכו' דברי ר"ע אמר לו ריב"ב וכו' כיוצא בדבר אתה אומר ויחר אף ה' בם וילך מלמד שאף אהרן נצטרע דברי ר"ע אמר לו ריב"ב וכו'. תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע (דכתיב)86ליתא בכ"י מ', ונשלם בין השיטין. ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא ש[נ]פנה87אה"ת: כי"מ: הנפנה, והוגה: שנפנה. מצרעתו.
"תנא" זה שהביא התלמוד נשנה אפוא סתם בלי מחלוקת ("תניא כמ"ד"!), והוא סתם כר"ע, אלא שבספרי הוסיף דברי ריב"ב.
[אשר לעקביה – בעדיות פ"ה מ"ו שנינו כך בשם ר' יהודה: א"ר יהודה88בבבלי ברכות יט א כדפוי"י וכ"י מ' וב"נ, וע"י ואו"ז ורש"ס בעדיות: ר' יוסי., וחילוף כזה גם בתענית פ"א מ"ב, עי' בבלי וירוש' ובברייתא שבפסח' יב ב בהשואה למכילתא דר"י פסחא פ"ח, ועי' ירוש' פסח' פ"ב].
אלא שיש בפרשה זו גם דברים שוים לדבי ר' ישמעאל:
1) פיס' פג (וענן) = מכיל' דר"י בשלח פ"א (ועי' שם וס"ז).
2) פיס' פד, 81 (וינוסו) = מכיל' דר"י בשלח פו (ועי' ס"ז).
3) סוף פיס' קה: שאלו תלמידיו את ר' אליעזר וכו' = מכיל' דר"י ויסע פ"א 155, ויהי בשלח רפ"ג, 97.
4) פיס' קו 105 (שבעת ימים) = מכיל' דר"י בשלח פתיחתא 78/9.
ומן "ר' יהודה אומר" ולהלן – סתם בדברים פיס' שנה.
וכבר ראינו שגם בטרמינולוגיה וגם בשמות החכמים ישנם דברים שוים לדבי ר' ישמעאל. זאת אומרת אפוא שיש בפרשה זו מקורות שונים: יש בה מדבי ר"ע ויש בה מדבי ר' ישמעאל, מין "תנא דבי ר' ישמעאל בדבי ר"ע" (עי' לעיל), או "תנא דבי ר"ע בדבי ר"י".
גם פיס' קלא (בלק) – לקוחה כנראה מדבי ר"ע.
173 10: מלמד, והסתם שבתחלת הפיס' מתאים לדבי ר"ע שאחריו ושנוי לשיטתו.
בס"ז אין כל מדרש לפרשה זו.
גם האגדה שבפ' פנחס, מאמצע פיס' קלד עד פיס' קמא ועד בכלל, נראה שהיא לקוחה ממקור אחר:
פיס' קלח = פיס' קה (104 113–) מלה במלה (אין ת"ל!) ובקיצור גם שם פיס' קלד (180 7): בעת ההיא לאמר שאין ת"ל לאמר, וכו' (בקיצור בספרי דברים פיס' כו).
ומן "שנאמר ואתחנן" וכו' (פיס' קלד, 180 6) עד קרוב לסוף קלו (183 12) הוא מדרש לפ' ואתחנן, שאינו מתאים לספרי דברים פיס' כו–ל ולא למכילתא דר"י, עמלק פ"ב (182–185).
ובסוף פיס' קלד רמוזים דברי ר' יהודה שנשנו במקום אחר: וזו היא שר' יהודה אומר ארץ כנען היא טובה וכו' ואלו לא נשנו בשום מקום אחר, לא בספרי במדבר ולא בדברים, אבל בספרי תבא פיס' שא89=בכורים פ"א מ"י. שנינו בשם ר' יוסי הגלילי: אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה זבת חלב ודבש.
בסוף פיס' קלה: מגיד הכתוב וכו' – בס"ז 319: משום אבא יוסי החורוני אמרו; סוף פיס' קלו: מגיד שנתאוה וכו' – ס"ז שם בשם: אסי בן מתיא אומר.
ונזכרו באגדה זו עוד:
ר' יהודה בן בבא (קלד, קלו).
ר' עקיבא (קלו).
ר' ישמעאל (קלה), הוא המובא בתלמוד בשם "דבי ר' ישמעאל".
ר' נתן (קלה, קמ).
ר' אליעזר (קלו).
ר' אלעזר המודעי (קלז).
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי (קלט).
ר' יהודה (קלד, קלו).
ר' שמעון בן אלעזר (קלז)
בטרמינולוגיה:
אין ת"ל (לעיל).
מגיד הכתוב (סוף פיס' קלה – עי' לעיל, ריש פיס' קלט), מגיד (פיס' קלו, ב"פ).
שומע אני (פיס' קמא ב"פ).
גם במנין הברייתות שלפני אגדה זו (בכ"י ר' עמ' 179 18: י"ב ברייתא) ואחריה (בכ"י ר': י"ב ברייתא) יש שריד למסורת, שקבוצה זאת היא קבוצה לעצמה, הלקוחה ממקור אחר.
[ד. דבי רשב"י ודבי רבי בספרי]
חוץ מבפרשת בהעלותך השתמש הספרי במדבר במדרשו של רשב"י אך במקומות מעטים:
1) פיס' מב (48 4): כתוב אחד אומר ויקן וכו' מקום הגרן בשש מאות וכו' רבי אומר משום אבא יוסף וכו' חמשים שקל מכל שבט וכו' ר"א בן שמוע אומר וכו' – במדרש שמואל ריש פל"ב: תני רשב"י כתוב אחד וכו' אלא אמור מעתה חמשים שקלים מכל שבט וכו' רבי אומר בשם ר' אבא וכו' אלא מקום המזבח בחמשים. הגרן בשש מאות שקל. אמר ר' אלעזר בן שמוע וכו'. דברי התנאים מוחלפים במדרש שמואל90ומוחלף גם בבבלי זבחים קטז ב, אלא שהנוסח שונה שם.,
אבל ברור שהוא אחד עם הספרי, אלא שכבר העיר הורוויץ שם, שכל הענין, מן 47 15 עד 48 17, נוסף בספרי91עי' להלן בעמוד הבא..
2) פיס' קיט (144 8): נמצאת אומר שלשה כתרים הם וכו' – קה"ר ז א: תני רשב"י שלשה וכו'. אבל אחריו בספרי: ואם תאמר מי גדול משניהם, היה ר' שמעון בן אלעזר אומר מי גדול וכו' – בניגוד לדעתו של רשב"י שבקה"ר שם: אמר רשב"י חביב שם טוב מארון הברית וכו'.
3) פיס' קכח92=פיס' י 16 בקיצור קצת. ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וכו' – סוטה טז ב: ותניא אמר ר' שמעון וכי עפר הוא וכו', תמורה יב ב: ותניא רש"א.
אינו מתאים לספרי (בניגוד להופמן,54):
א) ירוש' ר"ה פ"ב נח ע"א: תני רשב"י לפי שהרקיע של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה לפיכך עושה שלום במרומיו. אבל בספרי פיס' מב: גדול השלום שדרי עליונים צריכים שלום שנאמר המשל וכו', ולא יותר.
ב) תענית פ"ד סח ע"ד: תני רשב"י כתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו וגו'. על שש עריות שאסר להן משה; אבל כספרי ריש פיס' צ: היה ר' נהוראי אומר מלמד שהיו ישראל מצטערים בשעה שאמר להם משה לפרוש מן העריות וכו' (בשם תנא אחר, ולא שש אלא שלש).
ג) קידוש' פ"ד סו ע"א: תני בשם ר' שמעון גיורת וכו' מה טע' וכל הטף וכו' – זה אינו כלל "תני רשב"י" אלא "בשם", והכונה לספרי שלנו פיס' קנז 212: וכל הטף וכו' מיכן היה רשב"י אומר גיורת וכו'.
ד) ויק"ר ספי"ח ושהש"ר פ"ד ז: תני רשב"י בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר וכו' באותה שעה לא היה בהן לא זבין ולא מצורעין (כך גם בויק"ר בכ"י ר' ומ') וכו'. אבל בספרי פיס' א' (אשר אני שוכן) מובא זה בשם ר' יוסי הגלילי, ואחרת בשם רשב"י: ר' יוסי הגלילי אומר וכו' עד שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היה בהם זכים ומצורעים וכו'. רשב"י אומר וכו' שעד שלא פשטו וכו' לא יריאים ולא מזדעזעים וכו'. סוטה יט ב שונה מספרי פיס' יז, ונוסח הספרי עיקר.
לכל־היותר השתמש אפוא בדבי רשב"י בשלשה מקומות ולא יותר.
חוץ מדבי רשב"י השתמש המסדר האחרון גם ב"דבי רבי".
"רבי" נזכר כ"פ בספרי במדבר93עי' הרשימה אצל הופמן, 89. רבי אומר וכו' שבפיס' פה (84 17), – אינם בדברים פיס' כד (דברי ר"א ור' יהודה, שם סתם: ד"א); וכן דברי רבי, שבפיס' קיא, – אינם במדר"י פסחא פ"ה (שהכל שם)..
וישנם כמה דברים מדבי רבי, שנכנסו לתוך עיקר הספרי וניכרים כגוף זר בו, מפני שמפסיקים באמצע ענין, או כופלים דברים, שכבר נאמרו בעיקרם בלשון אחר:
א) נשא פיס' מב (47 15): כתוב אחד אומר עושה שלום וכו' רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי כתוב אחד אומר וכו' (ג"פ!) עד "שהם כוריים ביבש" (48 16). הוספה זו מפסיקה באמצע ענין, שהדברים הבאים אחריה: וכה"א בושי צידון וכו' – נמשכים למעלה ("והרי דברים ק"ו"), וזכר לדבר יש למצוא בכי"ל94עי' בהוצ' הורוויץ., שהוא גורס גם לפני הוספה זו: וכן הוא אומר בושי צידון, ובמדרש שמואל ריש פל"ב מובא בשם "תני רשב"י": כתוב אחד אומר ויקן וכו' – כל דברי ת"ק ורבי ור' אלעזר בן שמוע, אלא שדברי תיק ורבי מוחלפים, כשם שהם מוחלפים גם בבבלי זבחים קטז ב.
זאת אומרת אפוא, שהקטע הזה לקוח מ"דבי רשב"י".
ב) ריש פיס' פד (80 6): ויהי בנסוע הארון || נקוד עליו מלמעלה ומלמטה מפני שלא היה זה מקומו. רבי אומר מפני שהוא ספר בעצמו מיכן אמרו95ידים פ"ג מ"ה. ספר וכו' מטמא את הידים. || ר' שמעון96כ"י רומי ומ"ח: ישמעאל. אומר נקוד עליו מלמעלה ומלמטה מפני שלא היה זה מקומו ומה היה ראוי ליכתב תחתיו וכו'.
כאן ניכר ונראה ברור שמן "נקוד עליו וכו' " (הראשון) עד "מטמא את הידים" – לקוח ממקור אחר, והראשון "דבי רבי", והובאה בבבלי (שבת קטו ב – קטז א): ת"ר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות (מ)למעלה97כצ"ל, [ול"נ לגרוס: מלמעלה ו[מ]למטה, כנוסח כ"י א"פ ואה"ת וד"י ויל' שלוניקי. – עצ"ם]. ולמטה לומר שאין זה מקומה רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר (חשוב) הוא בפני עצמו. ואמרו שם: מאן תנא דפליג עליה דרבי רבן שמעון בן גמליאל הוא דתניא98אדר"נ פל"ד. וכו', ואת דברי ר' שמעון (ישמעאל) שבספרי לא ידעו אפוא, מפני שלא היו במקור שלהם, מה שאין כן במקור השני, שלא היו בו אלא דברי ר' שמעון (ישמעאל) בלבד.
ג) שם פיס' פד (83 7): רבי אומר כאן אתה אומר קומה ה' וכאן אתה אומר שובה ה' כיצד יתקיימו שני כתובים הללו וכו' – כ"ז אין מקומו כאן, אלא לעיל סוף עמ' 8099כמו שהעיר הורוויץ בהקדמה עמ' XII.; אבל היא הוספה מוקדמת לפסוק הבא "ובנחה יאמר שובה ה' ", והדברים לקוחים מדבי רבי, וישנם סתם בס"ז 266.
כיוצא בו בספרי עקב פיס' מ: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. רבי אומר100ר' אומר, חסר בכ"י ר' וילקוט. וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש וכו' – הוספה היא לברייתא הבאה ("דורש אותה", ניתנה לדרישה וכו') והיא חולקת עליה (או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש וכו').
ד) ספרי בלק פיס' קלא: ר' עקיבא אומר כל פרשה שהיא סמוכה לחברתה למידה הימנה. || רבי אומר הרבה פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב. || כיוצא בו אתה אומר וכו'.
"כיוצא בו" נמשך על דברי ר"ע, כי דברי רבי נוספו101כדברי הורוויץ בהערה 6, אבל בהערה 5 נדחק..
ה) פיס' קטז: עבודת מתנה, לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש וכו' || ר' אומר לעשות אכילת קדשים וכו' אי מה להלן ידיו ורגליו וכו' נמצינו למדים נטילת ידים מן התורה || – לקוח מדבי רבי, ונמצא סתם בס"ז 293: מקיש עבודת מתנה לכהונתכם מה זו בנטילת ידים וכו' או מה זו אינה אלא בקידוש ידים וכו' אמרו עליו על ר' טרפון וכו'.
ויש בספרי במדבר גם סתמות, שנכנסו בו מתוך "דבי רבי":
1) ספרי נשא פיס' כו: לא יטמא להם במותם במותם אינו מטמא וכו' מה אמו האמור להלן (בנזיר!) מטמא בניגעם ובזיבתם אף אמו האמור כאן (בויקרא!) מטמא בניגעם ובזיבתם – מובא בבבלי נזיר מח א (מג א) מ"דבי רבי" לבמדבר ("גבי נזיר")102מח א בדפוסים ורש"י: לכדרבי דתניא רבי אומר גבי נזיר במותם וכו', אבל כי"מ: לכדתניא דתניא גבי נזיר, ילקוט אמור: לכדרבי במותם; אבל מדף מג א שאמרו: ולמ"ד (ת"ק דרבי!) מלהחלו הכתיב במותם מיבעי ליה לכדרבי דתניא רבי אומר במותם וכו' – יוצא שזהו דבי רבי ולא רבי עצמו, ובילקוט תרכ"ח: לכדרבי במותם (ועי' מש"כ בכגון זה במבוא לנוסח המשנה, 48 ואילך).. אבל בספרי לקוחים הדברים מ"דבי רבי" לויקרא ("האמור להלן"!).
2) ספרי מסעי פיס' קס, ואם בכלי ברזל הכהו: או מה אבן מלא יד אף ברזל מלא יד אמרת גלוי היה לפני הקב"ה שהברזל ממית במשהוא וכו' ואפילו בצינורא. – כ"ז אינו מתאים למדרש שלפניו: הא עד שלא יֵאָמֵר וכו' אלא אם אמרת כן ענשת וכו'. אבל בבבלי סנהד' עו ב מובאים הדברים בשם רבי: תנ"ה רבי אומר גלוי וכו'.
ה. מקורות שונים
שני מקורות זה אצל זה נמצאים בספרי במדבר (כמו גם במכילתא) בכמה מקומות:
1) סוף פיס' עב: חצוצרות, מיעוט חצוצרות שתים או אם רצה להוסיף מוסיף ת"ל שתי חצוצרות שלא להוסיף ולא לגרוע. || שתי חצוצרות, שיהו שוות במראה ובקומה ובנוי.
המדרש השני חולק על הראשון, והוא דבי ר"ע, שהם דורשים תמיד "שנים": "שיהו שוים"103ספרא מצורע פרשה א יא, שם פ"ב ח, אחרי פרשה א א, שם פרשה ב א, אמור פי"ג ב, פי"ח ב, ס"ז במדבר כח ד (323, וליתא בספרי פיס' קמא).. וכך שנו גם כאן בס"ז בהעלותך י ב (261): ר' יהודה אומר מה אם שומע אני מיעוט חצוצרות שתים הא מה אני מקיים שתי שיהו שתיהן שוות. וכך דרשו בירושלמי104יומא ריש פ"ו מג ע"ב, סנהד' פ"ג כא ע"ג.: שעירים מיעוט שעירים שנים, א"כ למה נאמר105בסנהד' בכולם: מה ת"ל. שני שיהו שוין. וכו'. חצוצרות מיעוט חצוצרות שתים, א"כ למה נאמר שתי שיהו שוות106ועי' בבלי יומא סב ב. עי' על כל זה מלבי"ם בהתורה והמצוה אחרי סי' יז, ואחריו אלבק, עמ' 14–15..
בדבי ר' ישמעאל אין דרשה כזאת, וע"כ ברור, שהמדרש השני לקוח כאן מדבי ר"ע.
2) ריש פיס' קז: אחר ירושה וישיבה וכו' || ללמדך שבכל מקום שנא' מושבות בארץ הכתוב מדבר ("אינו מדבר אלא בארץ")107כנו' שהיה לפני כי"ל. – אלו הם שני "תנא דבי ר' ישמעאל" שחולקים זע"ז108קידוש' לז ב', עי' לעיל עמ' 548 ואילך..
3) פיס' קיז, 137: ר' יוסי הגלילי אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו (ויק' כז כב) או אפילו פירש לבדק הבית ת"ל אך כל חרם (שם כח) אך חלק. ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנא' כל חרם קודש קדשים הוא לה' (שם כט) או אפילו פירש לכהן ת"ל כשדה החרם לכהן || ר' יהודה בן בבא אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו או אפילו פירש לשם ת"ל כל חרם קודש קדשים הוא לה', ר' שמעון109פ"ז: ישמעאל. אומר סתם חרמים לשמים שנא' כל חרם קודש קדשים הוא לה' או אפילו פירש לכהן ת"ל (כאן!) כל חרם בישראל לך יהיה.
שני זוגות של מחלוקות הם: 1) ר' יוסי הגלילי ור' יהודה בן בתירה, 2) ר' יהודה בן בבא ור"ש ("ור' ישמעאל"); ר' יוסי הגלילי כבן בבא, ובן בתירה כר"ש; ושתי המחלוקות הללו משתמשות בלשונות שונים: הראשונה – "לבדק הבית" (ב"פ), והשניה – "לשם", "לשמים". מכאן יוצא, ששני מקורות הם: האחד דבי ר' ישמעאל, והשני דבי ר"ע, וכל אחד תפס בלשונו הוא, והמסדר האחרון העתיקם כמות שהם.
בספרא בחוקותי (פי"ב ד–ה–ו): מה יעשה לו כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו או יכול אע"פ שפירש לשם ת"ל הוא ("כל חרם קודש קדשים הוא לה' ") ר' יהודה בן בתירה אימר מנין שסתם חרמים לבדק הבית ת"ל כל חרם קדש קדשים הוא לה' או יכול אע"פ שפירש לכהן ת"ל הוא ("כל חרם קדש קדשים הוא לה' "). מנין שמחרים אדם את קדשיו וכו'.
ובתוס' ערכין פ"ד לב: סתם חרמים להדיוט ומפורש לגבוה שנ' כל חרם קדש קדשים הוא לה' ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לגבוה ומפורש להדיוט שנ' כשדה החרם.
המחלוקת מתאימה אפוא בתוס' לספרא, אלא שהלימוד של ריב"ב ב"פירש" אחר הוא (הוא – כשדה החרם).
ובמשנה ערכין (פ"ח מ"ו): ר"י בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנא' כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכ"א סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו א"כ למה נאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה' שחל על קדשי קדשים וכו'.
"חכמים" אלה הם ר' יהודה, סתם ספרא (והמשנה לא פירשה כלל "או אפילו פירש" וכו'), ועל־כן חושבני שבספרי צ"ל: ר' יהודה (בלא "בן בתירא") אומר סתם חרמים לכהנים וכו', ועל־כן החליפו כאן בברייתא ("ברייתא איפכא תניא", ערכין כט א) ר' יהודה בר' יהודה בן בתירא, כמו שהחליפוהו בכ"מ (עי' לעיל).
4) פיס' קכג, 153: ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא נעשית בסגן תדע שכן הוא שהרי אהרן קיים ואלעזר שורף את הפרה | ונתתם אותה אל אלעזר הכהן זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בכה"ג דברי ר' מאיר ר' יוסי [ו]ר' יהודה ור' שמעון וראב"י אומר' זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכה"ג ובין בכהן הדיוט.
ברייתא זו חולקת על שלפניה110פ"ז: ד"א ונתתם!, שהרי לדעת כולם שאר כל הפרות אינן בסגן. ועולא, שהביא111יומא מב ב–מג א (ועי' להלן עמ' 613). כל המדרשות הנוגעים לעוסקים בפרה סתם, הביא רק את הברייתא השניה בקיצור112יומא מב ב.: ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אותה לאלעזר ולא לדורות לאלעזר איכא דאמרי לדורות בכה"ג ואיכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט (ועי' להלן).
אלא שמשני מקורות אלה אין צורך לומר תמיד, שאחד מהם נוסף בהוספה מאוחרת; שני מקורות חולקים, זה אצל זה, רגילים גם במשנה (למשל חלה פ"א מ"ו): מי ששנה זו לא שנה זו113[ועי' מה שכתב על כך מו"ר במאמרו בתרביץ שנה ז.].
ו. העברות והוספות ממקורות אחרים 114עי' לעיל עמ' 595 ואילך.
העברות. דרכם של מדרשי־הלכה להעביר דרשה, ששייכת לשני פסוקים, מפסוק אחד לשני, או העברה פשוטה בלי כל שינוי בלשון, ואפי' "כאן – ולהלן" עוברים ממקום למקום כמו שהם115העיר ע"ז ראשונה פרידמן בהערה ה למכילתא פתיחתא, וכ"פ בהערותיו., או שהמסדר מחבר איתם למקום אחר ע"י "למה נאמר לפי שהוא אומר", "לפי שנאמר" ומביא את הפסוק ההוא, מקומו העיקרי של המדרש, אבל אינו מַצריך כלל את הפסוק, שהרי הוא מדבר באותו הפסוק. הסימנים האלה הם סימנים מובהקים להכיר על־ידם את מקומו העיקרי של המדרש.
בספרי במדבר ישנן העברות כאלה:
1) ממדרש־ההלכה לשמות (מכילתא).
ספרי במדבר פיס' קמו: שבעת ימים מצות יאכל, למה נאמר לפי שהוא אומר שבעת ימים מצות תאכלו (שמ' יב טו)116הציון אצל הורוויץ מוטעה. שומעני כל מצה במשמע ת"ל לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני (דב' טז ג!) לא אמרתי אלא בדבר הבא לידי מצה וחמץ. כאן אין הוא לומד כלום מפסוק שלנו ו"למה נאמר" אינו אלא מליצה טכנית, וכולו לקוח משמות = מכילתא דר"י פסחא ריש פ"ח: שבעת ימים מצות תאכלו שומע אני וכו' (=פי"ז).
2) ממדרש לויקרא (דבי ר' ישמעאל):
א) ספרי פיס' כה: גדל פרע שער ראשו למה נאמר לפי שהוא אומר היה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו (ויק' יד ט!) אף הנזיר במשמע ומה אני מקיים גדל פרע שער ראשו (שנא' כאן!) בשאר כל הנזירים חוץ מן המנוגע או אע"פ מנוגע וכו' ת"ל יגלח (שם: ואת כל שערו יגלח) אע"פ נזיר.
גדל פרע שער ראשו, למה נאמר לפי שהוא אומר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע (ויק' יג מה!) פרוע יגדל פרע אתה אומר פרוע ינדל פרע או אינו אלא פרוע כמשמעו הרי אתה דן נאמר כאן (בויקרא!) פרוע נאמר להלן (בנזיר!) פרוע מה פרוע האמור להלן גידול שער אף פרוע האמור כאן גידול שער.
שני המדרשים האלה לקוחים מויקרא117עי' הורוויץ בהערותיו.. הראשון מקביל לספרא מצורע פ"ב ד: ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער וכו'. והשני לספרא תזריע פי"ב ו: וראשו יהיה פרוע לגדל פרע דברי ר' אליעזר, ובמכילתא דמילואים שמיני, ברייתא מ: ראשיכם אל תפרעו, אל תגדילו פרע, יכול אל תפרעו מן הכובע (כר"ע בת"כ שם) הרי אתה דן נאמר כאן פריעה ונאמר להלן פריעה וכו'.
ב) פיס' קכ, 147: והרמותם ממנו ממין על מינו ולא ממין על שאינו מינו || והרמותם ממנו מופנה להקיש ולדון ממנו בזירה שוה || והרמותם ממנו שלא יתרום מן המחובר על התלוש וכו'.
המדרש שבאמצע מפסיק באמצע דברים השייכים זה לזה (מין על מינו, מחובר ותלוש), והמדרש הזה לקוח מן דבי ר' ישמעאל (לשונו מוכיח!) לויקרא, מקביל לספרא צו פרשה ז א (בבלי מנחות עז ב), והקטע שבספרי הוא התחלתו של אותו מדרש, שהובא בבבלי שם: תנא דבי ר' ישמעאל דנין דבר שנאמר בו ממנו [תרומה לה']118כי"י ושמ"ק, דפו': תרומת ה'. מדבר שנאמר בו [ממנו]119כי"מ ורש"י כ"י ויל'. תרומה לה' וכו'.
3) ממדרש דברים
פיס' קלד: למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו, ר' יהודה אומר נאמר כאן שם ונאמר להלן שם, מה שם האמור להלן (כאן!) נחלה אף שם האמור כאן נחלה ומה שם האמור להלן זרע אף שם האמור כאן (בדברים!) זרע.
המדרש נמצא מלה במלה בספרי דברים פיס' רפט.
העברות כאלה מצויות בכל מדרשי־הלכה, כמו למשל ספרי ראה ריש פיס' נג: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, למה נאמר לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה (דב' ל יט!) שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזה מהם שנרצה ת"ל ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך (שם!) וכו'.
מדר"י פסחא פ"ה 17: ושחטו אותו בין בחול בין בשבת וכו' אלא להקיש ולדון גזירה שוה נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו מה כאן120כנו' ד"ק וד"ו, אבל בכי"י: מה להלן – אף כאן. (בתמיד!) דוחה שבת אף להלן (בפסח!) דוחה שבת.
הברייתא נשנית בלשונה ממש בספרי במדבר פיס' סה (כפסח) ופיס' קמב (בתמיד), ושם בפיס' קמב: מה במועדו האמור להלן דוחה את השבת אף במועדו האמור כאן דוחה את השבת. פיס' קמב לקוחה אפוא מפיס' סה (בפסח!): מה מועדו האמור להלן דוחה את השבת אף מועדו האמור כאן דוחה את השבת, אלא שבדפוסים וכי"ל שם: מה מועדו האמור כאן דוחה את השבת אף מועדו האמור להלן וכו', וא"כ עיקר מקומו בפיס' קמב, וגם המכילתא לקחה אותו משם.
מדר"י פסחא פט"ו 54: ר' אליעזר אומר תושב ושכיר למה נאמר לדון מן הפסח לתרומה121כצ"ל, דפו' וכי"מ: בתרומה, נ"א: על התרומה. לפסול בה את הערל וכו' ת"ל תושב ושכיר בפסח תושב ושכיר בתרומה מופנה122דפו' נשתבש: ואפנה. להקיש ולדון ג"ש נאמר וכו' מה להלן123בהו' הורוויץ, 54: מה כאן – אף להלן, וכן במ"ח, אבל בכ"י מ' כבדפוסים. (בפסח!) פוסל בו את הערל אף כאן פוסל בו את הערל.
המדרש הזה לקוח מפ' אמור, מקביל לספרא אמור ספ"ד יח: ר' ישמעאל אומר נאמר כאן תושב ושכיר ונאמר תושב ושכיר בפסח מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור כאן וכו'.
וכאלה הרבה.
וגם באותו ספר (עי' לעיל) רגילות העברות ממקום למקום, כמו בספרי פיס' י: לפי שהוא אומר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וגו' (במ' יט יז) נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר מה עפר האמור להלן124כנו' הדפו' וכ"י ר'. עפר על פני המים אף כאן עפר על פני המים מה כאן אם הקדים עפר למים יצא אף להלן (כצ"ל) וכו' – מקורו בפ' חקת פיס' קכח125וכן הובא בבבלי סוטה טז ב ותמורה יב ב!: נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר מה עפר האמור להלן עפר על פני המים אף עפר האמור כאן עפר על פני המים ומה להלן (צ"ל: כאן!) אם הקדים עפר למים יצא אף כאן (צ"ל: להלן) וכו'.
ספרי פיס' קמב, 189: נאמר כאן במועדו וכו' מה במועדו האמור להלן וכו' (עי' לעיל), ובפיס' סה: מה במועדו האמור להלן וכו'.
פיס' קלג, 177: אבינו מת במדבר, רע"א נאמר כאן מדבר ונאמר להלן מדבר מה מדבר האמור להלן צלפחד אף מדבר האמור כאן126כנוס' כי"י ל' ור'. צלפחד. והמדרש לקוח מפיס' קיג, 112: נאמר כאן (במקושש!) מדבר ונאמר להלן מדבר מה מדבר האמור להלן (בפנחס!) צלפחד אף מדבר האמור כאן צלפחד.
ספרי פיס' קכד: ואחר יבוא אל המחנה, מה כאן אסור לבוא אל המחנה אף להלן אסור לבוא אל המחנה. (וטמא הכהן עד הערב) מה להלן127כ"ה בדפו' ובילקוט ובכ"י ל' ור', ורק בפי' ר"ה ובהגהות ר' סולימן: כאן – להלן, ובעל פס"ז שינה כאן הרבה ופירש. עד הערב אף כאן עד הערב, והדברים לקוחים מספרי סוף פיס' קנח: ואחר תבאו אל המחנה, מה כאן אסור לבוא אל המחנה אף להלן אסור לבוא אל המחנה ומה להלן עד הערב (כמפורש שם "וטמא הכהן עד הערב") אף כאן עד הערב128ועי' הורוויץ בהגהותיו שם..
מכילתא דר"י פסחא ריש פי"ג 43: רא"א נאמר כאן לילה ונאמר להלן (כאן!) לילה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצית.
וזה לקוח מפ"ו 19: בלילה הזה וכו' רא"א נאמר כאן (בפסח!) לילה ונאמר להלן לילה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות129עי' מאיר עין, [ועי' גם מדות סופרים]..
וכאלה הרבה.
ז. הקבלות מחלק לחלק
ענין אחר הוא ענין ההקבלות שבספר אחד מחלק לחלק. במדרש־הלכה מבית־מדרש אחד ישנם כמה וכמה מקומות שוים בין בדרשות משני מקראות (ג"ש, בנין אב), ובין בדרשות מכתוב אחד. אותה הדרשה נדרשה בכל מקים שהיא מתאימה130העיר ע"ז ראשונה הראב"ד בת"כ פרשה ד א: ומנהג זה הספר דורש פסוק שלא במקומו בגררא וחוזר ומזכיר עליו במקומו., ועל פי־רוב באותו הלשון131על הקבלות ממכילתא לספרי, לעיל עמ' 585..
1) ספרי פיס' ה 8 10 = פיס' קיט (במקים "איסי בן עקיבא" – סתם) ופיס' קכא.
2) פיס' ז 12 11 (ועד אין בה) = פיס' קסא, 221 בקיצור, ובמלואו בדבי ר' ישמעאל לויקרא שבתוס' שבועות פ"ג ח.
3) פיס' לט (וידבר) = פיס' נט (דבר), פיס' קט (ולגר), סוף פיס' קיא (ולגר), פיס' קכד (והיתה).
4) פיס' ע (ונכרתה וכו') = פיס' קיב, 120, וכן במכילתא (עי' לעיל).
*4) פיס' עג (ותקעו) = ריש פיסי קנג בלשונו.
5) פיס' פו, 86 (כי בערה בם אש ה', על מה שאירע נקרא וכו') = פיס' צח, ויקרא שם המקום (שניהם באגדת בהעלותך, בשניהם: יכול – ת"ל).
6) פיס' קה, ויפן – עי' לעיל "פ' בהעלותך" (עמ' 599–600).
7) פיס' קה, 104 אל ה' לאמר (אגדת בהעלותך) = פיס' קלח, לאמר (אגדת פנחס, בלשונה ממש).
8) פיס' קי, 113 (תרימו תרומה) = פיס' קכא, 148 (מכל מתנותיכם תרימו).
*8) פיס' קיג (ומי היה זה צלפחד וכו') = פיס' קלג (אבינו מת במדבר).
8b) פיס' קיג (134 22– 135 7): לפי שבא קרח וכו' = פיס' קיט (143 2): ר' ישמעאל אומר וכו', "כתיבה לעיל".
9) סוף פיס' קיח (כל תרומת) = ריש פיס' קכג (יש פרשיות וכו'), וכן מכילתא דר"י פסחא פט"ו.
10) ריש פיס' קיט = ריש פיס' קלב.
11) פיס' קכד (ולקח, אזוב) = ריש פיס' קכט (ולקח, אזוב).
*11) פיס' קכז (בחלל חרב) = פיס' קנח (וכבסתם) ופיס' קל (וכל אשר יגע).
12) פיס' קמב (צו) = פיס' א ("כדאיתא בריש וידבר").
ח. התלמוד וספרי במדבר
חוץ מציטטים שבתלמוד בשם "תנא דבי ר' ישמעאל" וחוץ מסתם ציטטים, מובא שתי פעמים ספרי במדבר בשם "תנָּא", "ותנא מייתי לה מהכא"132על "ותנא כו' ", עי' לפי־שעה, מא"ש מבוא למכילתא XLII, ודדו"ד ח"ב, 230, ועוד אדבר עליו בע"ה בהגיעי למדרשי ר"ע [להלן. עמ' 665 ואילך].:
1) ב"ב קט א133אחרי ברייתא דבי ר"ע, שהביא תחילה (קח ב): מלמד – יכול – ומה ראית לרבות –.: ותנא134"ותנא", כנו' כ"י מ' וה' וילקוט ויד רמ"ה; רשב"ם הגיה: והאי תנא, משום שגם לעיל תנא דברייתא הוא, אבל כן גם קיא ב, עי' בסמוך. מייתי לה מהבא דתניא את זו דרש ר' ישמעאל בר' יוסי איש כי ימות ובן אין לו (וגו') [והעברתם את נחלתו לבתו]135כי"מ ור' וגליון כי"ה ויל'. במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין.
בספרי פיס' קלד: מנין שהאב קודם את האחין בנחלה היה ר' ישמעאל בר' יוסי אומר הרי הוא אומר והעברתם את נחלתו לבתו מפני הבת מעביר אתה וכו'. אלא שאמרו בבבלי שם קט ב: ולמאן דנפקא ליה מוהעברתם האי שארו מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא שארו זו אשתו וכו' ולמאן דנפקא ליה משארו האי והעברתם מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא ר' אומר בכולן נאמר[ה] בהן נתינה וכאן נאמרה (בהן) העברה שאין לך וכו', וזה שנוי שם בספרי ברישא: בכולם הוא אומר ונתתם וכאן הוא אומר והעברתם רבי אומר אין לך וכו'136ועי' לעיל: תני ר' ישמעאל..
2) ב"ב קיא ב137אחרי דבי ר"ע: שארו זו אשתו מלמד וכו'.: ותנא138"ותנא", כנו' כ"י מ' וה' וילקוט ויד רמ"ה, ברשב"ם ובנוסחאות: והאי תנא. מייתי לה מהכא דתניא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר וכו' מלמד שנשא יאיר אשה ומתה וירשה.
בספרי שם: ומנין שהאיש יורש את אשתו ת"ל ממשפחתו וירש אותה דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר וכו'. ולמטה שם: וירש אותה, לענין שאמרנו.
תנאי־בבל סדרו אפוא ברייתא זו במקומה אצל "וירש אותה", אבל כולה מתאימה עם הספרי.
לעומת זה "ותנא". שבערכין יא סע"א, אינו מתאים לספרי שלנו.
בערכין שם (אחרי דרשות אמוראים): ותנא מייתי לה (ל"עיקר שירה מן התורה") מהכא ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במ' ז ט) ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו מה ת"ל ישאו אין ישאו אלא שירה וכו' חנניה בן אחי ר' יהושע אמר139כ"י מינכן: או'. מהכא משה ידבר והאלקים יעננו בקול (שמ' יט יט) על עסקי קול ר' אסי140כ"ה בכ"י מ', במדב"ר ספ"ו: ר' אסא, דפו': אשי. אמר141כ"י מינכן: א'. מהכא ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד (דהי"ב ה יג) ר' יונתן אמר142כ"י מינכן: א'. מהכא לא ימותו גם הם גם אתם (במ' יח ג) מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח. תנ"ה לא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם וכו'.
והנה בספרי פ' נשא (פיס' מו) אין כלום מענין זה; אבל בפ' קרח פיס' קטז (אך אל כלי הקדש): ר' נתן אומר מיכן רמז לשיר מן התורה אלא שנתפרש ע"י עזרא (עז' ג י). ר' חנניה בן אחי ר' יהושע אומר אין צריך שהרי כבר נאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול מיכן רמז לשיר מן התורה. ודברי ת"ק ור' אסי143"איסי" נזכר במכיל' דר"י כספא סוף פ"ב. אינם. ועוד שגם "תניא נמי הכי" שבתלמוד144ס"ז קרח 291–292. נמצא בעיקרו בספרי שם אח"כ: אין לי אלא לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים וכו' וכבר ביקש ר' יהושע בן חנניה לסייע וכו' (הברייתא שהובאה אחריו: תנאי היא דתניא מעשה ברבי יהושע וכו').
וכשנתבונן בכלל ליחסו של התלמוד לספרי במדבר הרי אנו רואים מצד אחד:
א) כמה שינויים עיקריים בנוסח "פנים אחרות", שמשנים את המדרש ויש שמביאים את התלמוד לידי פירוש דחוק.
[ב) שברייתות, שהן שנויות אצלנו במקום אחד, זו אצל זו, נשנו בבבלי בלשון "תניא אידך".]145[עלתה על דעתו של מו"ר זצ"ל לנסה משפט זה אחרת, והעכיר עליו קוי מחיקה; אך שכח לכתוב את הנוסח המתוקן. ועי' להלן.]
ג) שמביאים חלק מן המדרש ולא ידעו סופו, מה שנמצא אמנם גם במשניות ובברייתות (תוספתות).
א) שינויים כיצד:
1) פיס' י: ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן מגיד הכתוב שאם לא היה שם עפר מביא עפר ממקום אחר ונותנו למקום (מפני)146ליתא בכ"י מ'. עי' להלן. שהמקום מקדשו. איסי בן עקביה וכו' – בבבלי סוטה טו ב147אחרי דבי ר"ע: יכול יתקין מבחוץ ויכניס וכו' = ירוש' פב יח א: יכול מן המונח (כי"ר) בקופה (קונטריס אחרון לילקוט) וכו'.: תניא אידך ומן העפר אשר יהיה וגומר מלמד שהיה מתקן מבחוץ ומכניס, בקרקע המשכן, איסי בן יהודה אומר לרבות שילה נוב וגבעון148כ"ה גם בכ"י מ', וכך היה גם לפני רש"י, אלא שהוא הגיהו ע"פ הספרי, אבל כ"ה גם בירוש', עי' להלן. ובכ"י מ' גם למטה: לא חלק הכתוב בין נוב וגבעון ושיל' ובי' עולמי'. ובית העולמים וכו'. וכבר העיר רש"י (טז א): ובסיפרי לא תני הכי (כרישא שלנו) ואומר אני מדרש שני הוא בפנים אחרים, ובכ"י מ' מובא נוסח הספרי בתור "ל"א", אחרי נוסח הבבלי: ל"א. מן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן מגיד הכתוב וכו'. ובירוש' שם (כהמשך לדבי ר"ע) סתם: המשכן, לרבות המשכן ונוב וגבעון ושילו ובית העולמים.
2) פיס' יז: מה ת"ל והשקה את האשה שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקים אותה בעל כרחה דברי ר"ע, וחכ"א ואחר ישקה את האשה למה נאמר וכו' שלשה דברים מעכבים בסוטה וכו' נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכים והמנחה מתפזרת וכו' (חכמים סוברים כת"ק שבסוטה פ"ג מ"ב, שמשקה ואח"כ מקריב, ור"ע סובר כר"ש, שמקריב ואח"כ משקה); אבל בבבלי יט ב: – דברי ר"ע ר' שמעון אומר ואחר ישקה מה ת"ל וכו' אלא לאחר כל המעשים כולן האמורים למעלה מגיד ג' דברים וכו'149ואין שם: נמחקה המגילה ואמרה וכו'.; כך נשנו דברי החכמים כדעתו של ר"ש, וע"י כך נדחק הבבלי בפי' הברייתא150עי' הורוויץ בהערותיו..
3) פיס' כו: ומה ת"ל לאביו ולאמו לא יטמא וכו' נאמר כלל בכ"ג ונאמר כלל בנזיר מה כלל האמור בכ"ג בל יטמא לקרובים אף כלל האמור בנזיר בל יטמא לקרובים וכו' ת"ל לאביו ולאמו (לאחיו ולאחותו) לא יטמא להם במותם; רע"א אינו צריך וכו'.
אבל בבבלי (מח א–ב): מה כללות האמורות בכ"ג לאביו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה וכו' ת"ל לאביו ולאמו לא יטמא151"הא למת מצוה מיטמא" אין בכ"י מ" וילקוט ורש"י., ושאל התלמוד בצדק: הא מיבעי ליה לומר שאין מיטמא לאביו [ממש]152כ"י מ' וילקוט ותוס'., אלא לאביו לומר שאין מיטמא לאביו לאחיו וכו', ודברי ר"ע (מח ב) שונים לגמרי מדבריו שבספרי, וגם מלשון הבריתא שבבבלי "או כלך לדרך זו". נראה שהושפעה הברייתא מדבי ר"ע.
ב) רחוקות שנעשו קרובות כיצד:
1) בפיס' לט דורשת הברייתא מן "כה תברכו את בני ישראל" שבע דרשות (דבר שבכלל אינו ברוחו של הספרי במדבר): כה תברכו את בני ישראל, בלשון הקודש שכל מקום שנאמר ענייה ואמירה כה וככה בלשון הקודש (= "ת"ר" בסוטה לט א)153אבל באריכות ובמחלוקת, וסתם ספרי כר' יהודה שם וברייתא דדף לג ב.. כה תברכו את בני ישראל בעמידה וכו" (= "תניא אידך" שם). כה תברכו את בני ישראל, בנשיאת כפים וכו' (= "תניא אידך" שם). כה תברכו את בני ישראל, בשם המפורש וכו' (=תניא אידך" שם)154ומחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן מוחלפת שם, והנכון – כמו שהעיר הורוויץ – כבגמרא, שכן דרכו של ר' יאשיה לסרס את המקרא, עי' פיס' סח ופיס' קלח, וסתם מכילתא דר"י בחדש פי"א, כר' יאשיה שבגמרא.. כה תברכו את בני ישראל, אין לי אלא ברכה לישראל וכו' ברכה לכהנים מנין ת"ל ואני אברכם (= "תניא אידך" שם)155אבל ליתא "ברכה לכהנים" וכו', שהוא כדברי ר' ישמעאל בברייתא שבחולין מט א, ובסוף פיס' מג שנוי ממש כמו כאן, אבל אחריו: ואני אברכם, שלא יהיו ישראל אומרים ברכותינו תלויות בכהנים וכו' – כר"ע שם.. כה תברכו את בני ישראל, פנים כנגד פנים וכו' (="תניא אידך" שם). כה תברכו את בני ישראל שיהא כל הקהל שומע וכו' (שם "תניא אידך", וקצת בלשון אחר).
2) פיס' קיב: כי דבר ה' בזה זה צדוקי, ואת מצותו הפר זה אפיקורוס. ד"א כי דבר ה' בזה זה המגלה וכו' בשר מיכן אמר וכו' אמר כל התורה כולה אני מקבל וכו' (ד"א כי דבר ה' בזה)156ליתא בכי"י, ואצלנו נשתבש "ד"א" במקום "זהו". רמ"א זה הלמד וכו' ר' ישמעאל אומר בע"ז הכתוב מדבר שנאמר כי דבר ה' בזה שביזה על דיבור הראשון וכו'.
בסנהד' צט א: ת"ר כי דבר ה' בזה (ומצותו הפר הכרת תכרת) זה האומר אין תורה מן השמים ד"א כי דבר ה' בזה זה אפיקורוס (ד"א כי דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה)157ליתא בד' שונצ', כי"י וראשונים! ואת וכו' בבשר, הכרת תכרת הכרת בעוה"ז תכרת לעולם הבא, מכאן אמר וכו' תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפי' אמר כל התורה וכו' תניא היה רמ"א וכו'158ועי' מדר"י פסחא פ"ה 15. (והמחלוקת מוחלפת) ר' ישמעאל אומר זה העובד ע"ז. מאי משמע(ה) דתנא דבי ר' ישמעאל כי דבר ה' בזה זה המבזה דיבור וכו'159אחריו: ר' יהושע בן קרחה אומר כל הלומד וכו' – תוס' דפרה פ"ג ואהלות פט"ז..
הברייתות. חלוקות ונפרדות, והסתם הכרת תכרת בעוה"ז וכו' – כר"ע בספרי שם למטה160=סנהדרין צ ע"ב..
ברייתא אחרת דבי ר"ע, בשבועות יג א: דתניא כי דבר ה' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים וכו' הכרת תכרת הכרת לפני יוה"כ וכו' יכול וכו' לא אמרתי וכו'.
3) תענית ב ב–ג א: מאי טעמא דריב"ב ("בשני בחג הוא מזכיר") דתניא ר' יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם וכו' מכאן רמז לניסוך המים וכו' רע"א בששי בחג הוא מזכיר161ברייתא דתענית דלעיל. [מ"ט דר"ע]162כ"י מינכן ומ' ב'; דפו': שנאמר. נאמר בששי ונסכיה בשני ניסוכין הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין ואימא תרוויהו דחמרא. סבר ליה כריב"ב דאמר רמיזי מיא [הכא]163כ"י מינכן ומ' ב' ויל', ובכולם: מיא רמיזי הכא. וכו' תניא ר' נתן אומר בקדש וכו' בשני ניסוכין הכתוב מדבר וכו'.
בספרי פיס' קנ: מנין לניסוך המים בחג היה רע"א נאמר הביאו עומר בפסח וכו' (מה מצינו!) ריב"ב אומר וכו' ר' נתן אומר בקדש וכו' למה נאמר להביא את המים (ודבריו גם בפיס' קמג).
התלמוד לא ידע דברי ר"ע שבספרי164=תוס' סוכה ספ"ג., ואינו מביא גם דברי ר' נתן בלשונם, והוא מביא אותם בתור ברייתא נפרדת.
והירוש'165שביעית פ"א לג ע"ב (סוכה רפ"ד נד ע"ב) ור"ה פ"א נז ע"ב. הביא בשם ר"ע כלימודו של ריב"ב: דרע"א ניסוך המים דבר תורה, בשיני ונסכיהם וכו'166אלא שבר"ה הוסיפו: אמרה התורה הבא שעורים ביכורים בפסח וכו' (כדברי הספרי והתוס')..
4) נדרים עז ב–עח א: דתניא זה הדבר (ה)חכם167כנוס' רי"ף ויל' ולהלן. מתיר ואין הבעל מתיר. שיכול ומה חכם שאין מפר וכו' ת"ל זה הדבר חכם מתיר ואין בעל מתיר. תניא אידך זה הדבר בעל מפר ואין חכם מפר שיכול ומה בעל שאין מתיר וכו' ת"ל זה הדבר בעל מפר ואין חכם מפר. נאמר (בב"ב קכ ב: דתניא נאמר) כאן זה הדבר וכו'.
בספרי פיס' קנג: ד"א זה הדבר אשר צוה ה' הבעל מפר ואין חכם מפר, חכם מתיר ואין בעל מתיר והרי דברים ק"ו וכו' ת"ל זה הדבר אשר צוה ה' הבעל מיפר ואין חכם מיפר חכם מתיר וכו'.
שתי הברייתות דבי ר"ע מצורפות אפוא בספרי לאחת. אבל החלק האחרון הוא ברייתא אחרת שנצטרפה כאן בנדרים ע"י הבבלי.
ג) לא ידעו סיפא.
1) פיס' ל: וכפר עליו מאשר חטא על הנפש ר' אלעזר הקפר אומר וכי על איזו נפש חטא זה וכו' ר' ישמעאל אומר בנזיר טמא הכתוב מדבר וכו' שנטמא למתים.
אבל בבבלי נדרים י ע"א לא ידעו דברי ר' ישמעאל שבספרי, ששאלו שם: והדין קרא בנזיר טמא כתיב משום דשנה בחטא הוא, וכן בנזיר יט א: והא בנזיר טמא כתיב ואנן אפילו נזיר טהור קאמרינן קסבר ר"א הקפר נזיר טהור נמי חוטא הוא והיינו טעמא דכתיב בנזיר טמא הואיל ושנה בחטא. ובנזיר ג א אמרו: דאפילו לר"א הקפר דאמר נזיר חוטא ה"מ גבי נזיר טמא וכו' אבל נזיר טהור לאו חוטא הוא.
2) פיס' קיח: ר' ישמעאל אומר וכי תודה ("שאתה חפץ ללמוד הימנה בכור שיהא נאכל ליום ולילה") מאין למידה ("לחזה ושוק") לא משלמים ודבר הלמד ממקום אחר אתה בא ללמד הימנו למד מן הלמד. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא וכו' אף הבכור יהא נאכל לשני ימים ולילה אחד. ד"א אין ת"ל לך יהיה אלא להביא את הבכור בעל מום וכו'. ר' אלעזר אומר לשני ימים וכו'.
אבל בבבלי זבחים נז א, אחרי שהביא הברייתא של הספרי, שאל: ור' ישמעאל האי לך יהיה מאי עביד ליה לימד (כצ"ל) על בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן שלא מצינו בכל התורה.
אלא ש"ד"א" חסר אצל ר"ה, ובכ"י ר': ר' אומר.
ונראה שנכנס בספרי מקור אחר, שבו השתמש הבבלי.
אבל אפשר שזוהי הצעת התלמוד, מעין: "קשיא ליה לר' פלו' "168סוטה לח א, מנחות סח ב וגטין מה א..
ממקור אחר הם גם כמה מן המדרשים שהביא עולא ביומא מב ב–מג א, המקבילים לספרי חקת פיס' קכג:
ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אותה לאלעזר וכו' (קיצור הספרי), והוציא אותה שלא יוציא אחרת עמה כדתנן (="מיכן אמרו" שבספרי) לא היתה פרה וכו', ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה, לפניו וכו' שיהא זר שוחט ואלעזר רואה. וכו'. וכבס בגדיו הכהן בכיהונו ("בבגדים"). וטמא הכהן עד הערב. כהן בכיהונו לדורות וכו'. ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח, איש להכשיר את הזר, טהור להכשיר את האשה, והניח מי שיש בו דעת להניח יצאו חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת להניח.
כל הדרשות האלה אינן מתאימות לא עם הספרי ("ושחט אותה מיכן אמרו אין עושים שתי פרות כאחת, ושחט אותה לפניו שיהא אחר שוחט ואלעזר רואה ואסף איש להוציא את הקטן וכו' טהור להביא את האשה דברי ר' ישמעאל רע"א ואסף איש להוציא את האשה וכו' ") ולא עם ס"ז, ולקוחות כנראה מן "דבי ר"ע" שהובא שם מב ב ("ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט")169עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר (ירוש' סוכה פ"ד נד ע"ג וש"נ) = ספרי ראה פיס' קמב!. ועי' לעיל.
יוצא אפוא מכל־זה, שלא תמיד השתמשו האמוראים בספרי שלנו, אלא שהיו לפניהם קבצים שונים מדבי ר"ע וקבצים שונים מדבי ר' ישמעאל ולקחו מכאן ומכאן.
וגם מסדר הספרי שלפנינו לקח מדבי ר' ישמעאל שונים וגם מדבי ר"ע, אלא שברובו של הספר יצק המסדר מרוחו, שהיה תלמיד דבי ר' ישמעאל, על המקורות השונים שהכניס, מסר אותם בלשון בית־מדרשו ובטרמינילוגיה שלו.
הוספות. ויש שנוספו בספרי שלנו פירושים על־פי התלמוד:
1) ספרי פיס' לא (37 10): ושערו ראוי לתגלחת נזירות.
בבבלי יז ב: "לתגלחת" סתם, אבל שם יח א פירשו: תגלחת דנזירות קתני, ועל־פי־זה שנו בנזיר נו א, באותה הברייתא: לתגלחת נזירות, וכך שנו גם בספרי.
2) פיס' קיב: בא ישעיה ופי' בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. תחילתו של חטא הוא דומה לחוט של כוכיא אבל סופו להיות כעבות העגלה חטאה.
כל הברייתא הובאה בבבלי סנהד' צט ב, אבל לא "תחילתו של חטא וכו' "170"מאי כעבות העגלה אמר רבי אסי בתחילה וכו' " שבדפוסים – ליתא בכי"י וראשונים, עי' ד"ס.. אבל בסוכה נב א: א"ר אסי יצה"ר בתחילה דומה לחוט של כוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנאמר וכו'.
אלא שהדרשה היא של תנאים, שכן אנו מוצאים במ"ת 131 (וכי יהיה באיש חטא משפט מות): ר' עקיבה כשהיה דורש עניינו היה אומ' הוי משכי העון בחבלי השוא (ישע' ד יח) תחילתו של חטא דומה לחוט של כוכיא וסופו להיות כעבות העגלה, מתחלת הענין מהוא אומר כי תצא למל' וראית בשב' אש' יפת תא', מהוא אומר כי תהיין לאיש שתי נשים הכניס זה שטן לתוך ביתו [מה] העמיד ממנה בן סורר ומורה ומה סופו של בן סורר ומורה להיות כי יהיה באיש חטא מש' מ' [והומת]171כ"י ירושלים.. וכן נזכר בשם ר"ע בב"ר פכ"ב ו.
משם לקחו אפוא ר' אסי.
3) גם "שנאמר כי דבר ה' בזה שביזה על דיבור הראשון" וכו', שבספרי שם (121 8), שאינו בברייתא שבבבלי (עי' לעיל), והובא שם כפירוש לברייתא מ"דבי ר' ישמעאל", אפשר (כמו שהעירותי כבר) שנוסף בספרי ע"פ הבבלי (סנה' צט א).
ממין אחר היא ההוספה שבפיס' עג (69 10–12): ר' שמואל בר נחמני אומר אחת מדברי תורה ושתים מד"ס, שבתון זכרון תרועה מן התורה, והעברת שופר תרועה, ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא.
בבבלי ר"ה לד א הובאה כל הברייתא, ואחריה: רבי שמואל בר נחמני אמר172"ר' יונתן" שבדפוסים חסר בכי"י וראשונים. אחת מד"ת ושתים מד"ס וכו'; כך הוא "אמר", ולא "אומר", גם בילקוט ר' תרמ"ו וגם בלקוטות הרמב"ן, וזו מימרא היא, שהוסיף הבבלי על הברייתא, שרשב"ג חולק על סוף דבריו (או על התנא השונה דבריו) של ר' ישמעאל בנו של ריב"ב ("שתים מד"ת ואחת מד"ס"). וכיוצא בזה למשל בסנהד' יז א, אחרי ברייתא: רב נחמן אמר על עיסקי גוג וכו'.
וכדאי להזכיר (אע"פ שאין זה מכריע) כי כל המאמר "ר' שמואל וכו' " – אינו במ"ח.
רשב"ג לא נזכר אפוא בעיקר הספרי, ואין לנו כל יסוד לאחרו מזמנם של תלמידי רבי, שהרי לא נזכרו בו אלא רבי וחבריו.
ואם ישנם בספרי דברים הנאמרים לפעמים בתלמוד בשם אמוראים173עי' אלבק 105–107. אין זה מוכיח כלל, שהספרי השתמש בדברי אמוראים אלה. כאלה וכאלה ישנם כמה מימרות בבבלי שדבריהם הם דברי תנאים174עי' למשל סוכה פב א שהבאתי. בברייתות ובתוספתא, אלא שלא ידעו אותם באותה שעה ומסרום בשם אומרם, כמו שקיבלום בעל־פה סתם.
עוד פחות מזה אפשר להוכיח מן העובדא, שהתלמוד לא ידע בכמה מקומות175עי' אלבק 105–107. ברייתות השנויות בספרי במדבר – שלא ידע כלל את הספרי. כאלה רבים ביחס לברייתות ותוספתא, ואנו אומרים בכגון זה "ברייתא לא שמיעא ליה". ואפי' במשניות נעלמו כמה משניות מן האמוראים176[עי' מ"ש מו"ר זצ"ל על "בקיאות האמוראים במשניות" בספרו "מבוא לנוסח המשנה", 771 ואילך.]; וכי בשביל זה נאמר, שלא ידעו כלל את משנתנו?!
ט. חלוקת הפרשיות (הסדרות) והפיסקאות
חלוקת הסדרות שישנה בד"ר – אינה בכ"י ר' כלל. בכ"י זה אין כל ריוח בין סדרא לסדרא ואין כל כתובת לפני כל פרשה ופרשה. חוץ מפרשת מטות, שלפניה בכ"י ר' (בשורה אחת עם הפנים): אﬞלﬞ רﬞאﬞשﬞיﬞ הﬞמﬞטﬞוﬞתﬞ / (בד"ר: ראשי המטות). בסוף פרשת פנחס – אין בכ"י ר' "סליק סידרא", אלא: סליק פסוקא. ט"ו ברייתא (עי' להלן), וכן אינו בכ"י זה בסוף פרשת מטות, אלא: ס' פ'.
כי כמו מסדר המכילתא, לא שם לבו כלל גם מסדר הספרי לחלוקת הסדרות, וכך הוא מחבר חלק של פנחס לבלק (סוף פיס' קלא) לפי הענין177בכ"י ר' אין שם כלל "בא לו שבטו של שמעון וכו' שנא' " (שו' 5–8), וא"כ "פנחס בן אלעזר" פסוק לעצמו הוא! התוס' שלנו (למהר"ם) ביומא ט א שכתבו "ובספרי פ' פנחס" שגו בדברי התוס' שלפניהם, תו"י שם, שכתב "בספרי" סתם, וחשבו שהוא במקומו בפ' פנחס. בעל מדרש חכמים חילק כרצונו. [ועי' ע"צ מלמד, על מנהג אחד בקריאת התורה בין יהודי פרס, תרביץ ש"ה 387–388.].
לעומת זאת ישנה בספרי חלוקה של עניינות, קבוצות של פרשיות העוסקות בענין אחד, כעין המסכות של המכילתא והדיבורים של הספרא. אותן הקבוצות מתחלקות לפיסקאות פיסקאות (או פרשיות פרשיות, כבקטע של המכילתא שבמדרש תנאים 56, וכמכילתא), והפיסקאות – לברייתות. הסימן של אותן הקבוצות הוא מנין הברייתות הנמנה בסופן, שמקצתו נשאר עוד גם בדפוסים:
1) באמצע נשא סוף פיס' מד: סליק פיסקא (ר': סל' פס'). מן רישא ועד כאן (ר': ראשיה – כן) צ"ח (כ"י ב': צ"ה) ברייתא.
2) בסוף קרח (פיס' קכב): סליק ספר וידבר178צריך להזכיר שבכ"י ר' בתחילת פיס' קטו: וידבר. דבר אל…, אבל כאן בכתוב: ויאמר ה' אל משה לאמר (כבדפוסים), ואפשר על כן שזהו ציון לספר, קובץ חדש, עי' להלן. וכן בתחילת פיס' קז בכי"ר, וכן בר"פ קב || וידבר. דבר וכו' (כ"י ברלין: וידבר י"י. דבר…).. שו"ה (= שי"ד) בריאתא (בכ"י ברלין: שרה בריאתה, כלומר: תק"ה פסוקים). "מכילתא דוידבר" ברשימה שב־ JQR XIII 53 סי' 16, מכאלה וידבר, מאן Texts and Studies 652 16 (ועי' בהערתו).
3) בסוף חקת (פיס' קל) בכ"י ר': מן זאת (זאת התורה, פיס' קכו) ועד הכא לג ברייאתא.
4) בסוף פנחס (פיס' קלא), בכ"י ר': ח' ברייתא.
5) באמצע פנחס (אמצע פיס' קלד), בסוף פרשת נחלות, בכ"י ר': יב ברייתא.
6) שם בסוף פיס' קמא, בכ"י ר': י"ב ברייתא.
7) בסוף פנחס (פיס' קנב), בכ"י ר': ט"ו ברייתא.
8) באמצע מטות (סוף פיס' קנו), בסוף פרשת נדרים, בכ"י ר': כ' ברייתא.
9) בסוף מטות (פיס' קנח) בסוף פרשת מדין, בכ"י ר': גי ברייתא.
10) ובסוף מסעי (פיס' קסא): סליק ספר וידבר179כנו' כ"י ר' ול'., והן קל"ו ברייתא180כנו' כ"י ל' ודפו'; בכ"י ר' חסר: והן וכו'..
החלוקה הזאת היא שׂריד של חלוקה עתיקה שחילקה את הספרי רק לעניינות, לפרשיות (לפיסקאות?) ולברייתות. קטעי המכילתא שבמ"ת מחולקים ל"פרשיות" (פרקים) ולברייתות קטנות (עי' להלן). הקטע שבתפארת ישראל מחולק רק ל"פרשיות", ולא לפיסקאות ולא לברייתות. המכילתא מחולקת (עי' לעיל) למסכות, לפרשיות (פרקים) ולברייתות.
חילוק הפיסקאות (גם בכי"י: מניין הפיסקאות אינו גם בד"ו) הוא ברובו לפי חלוקת הפסוקים181פרידמן בסוף ספרי במדבר הערה כו.. אבל יש ש"פיסקא" ("פסוק", "פ' ", בכ"י ר') מצטרפת משנים שלשה פסוקים ויותר, אפילו מפסוקים של שתי פרשיות, וישנן אפילו פיסקאות של "פרשה" שלמה182[ואפי' משתי פרשיות (קיא, קיד, קיט, קלא, קלד) ומשלש (קנז). – עצ"מ]..
ויש שפסוק אחד מתחלק לשתי פיסקאות מעין "פסקא באמצע פסוק" של המסורה (בתורה שלשה: בר' לה כב183בתרגום הע' אחרי הפסקא פסוק חדש, 22, בפשיטתא מחובר לפסוק כג., במ' כה יט184בספרים שלנו פסוק חדש, וגם פרשה פתוחה במקום הפיסוק, בתרגום הע' החלק שלפני הפסקא הוא פסוק א' של הפרשה הסמוכה ושאחרי הפסקא פסוק ב, אבל יש נוסחאות בע' שמתאימים לספרים שלנו, בפשיטתא פסוק יט מחובר לפסוק א של כו!, דב' ב ח185בשבעים ופשיטא פסוק אחד כבספרים.. בנביאים: יהושע ד א, ח כד; שופטים ב ב; שמ"א י כב, יד יט, כא י, כג ב, יא; שמ"ב ה ב, יט ו כ, ז ד, יב יג, טז יג, יז יד, יח ב, כד י, יא, כג; מלכים א' יג כ; ירמיה לח כח; יחז' ג טז).
ואמנם חלוקת הפסוקים אינה מסויימת ומוחלטת186עי' בענין זה, שי"ר הליכות קדם. יח; בלוך, אשתדלות עם שד"ל, ח"ב עמ' I והלאה; מילר במס' סופרים עמ' 134; עהרנטרוי בס' השנה ח"ו, 61..
אנו מונים בתורה ה"א תתמ"ה פסוקים, וחושבים "ויאפד לו בו" (ויק' ח ז) כחצי התורה בפסוקים. מסכת סופרים187פ"ט ב ועי' מילר שם. מונה "וישחט" (שם ח טו או ח כג) כ"חצי הפסוקים של תורה". הברייתא שבקידו' (ל א "לפיכך" בלי ציון) שונה: והתגלח (חציין) של פסוקים (ויק' יג לג, והגימ"ל גדולה גם אצלנו, כח' של "וישחט" לפי מ"ס הנזכר), ולפי הברייתא הסמוכה בבבלי שם ("ת"ר"): שמנת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים היו (כ"י מ') פסוקי תורה.
הנוסח "שמונת אלפים" הוא הנוסח העתיק, שישנו בד"ו, כ"י מ' (שמני'), ע"י, מנחת שי (ויקרא ח ז), גליון הש"ס בברכות ז א, חיד' קדושין לא נודעו למי, שם (ח' אלפים ותתמ"ח), ותה"ג הרכבי סי' ג188בילקוט שמיני ר' תקמ"ה: מ' אלפים ותתקפ"ג, צ"ל: ח' אלפים ותתפ"ג.. וכי זהו הנוסח העיקרי יוצא189כמו שהעיר עהרנטרוי שם. מתוך הברייתא השניה, שהיא מונה "והתגלח חציין של פסוקים", שהוא הבדל של ק"ס פסוקים בין מקום־החיצוי של המסורה לזה של הברייתא, הבדל שאי־אפשר לפרשו אלא ע"י ההבדל הגדול שבחלוקת הפסוקים שבין הברייתא והמסורה, ע"י ריבוי של פסוקים קצרים190עהרנטרוי חושב שחלק גדול מן המספר שביניהם נופל לחלקו של ספר דברים שפסוקיו ארוכים, וע"י כך נדחה מקום־החיצוי לצד ספר דברים..
אנו יודעים גם־כן, שחלוקת הפסוקים היתה שונה בא"י מבבבל, וכשאמר לו אביי לרב יוסף (קידוש' שם): פסוקי מיהא ליתו למנוייה, השיב לו רב יוסף: בפסוקי נמי לא בקיאינן, דכי אתא רב אדא בר אחא אמר במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן (שמ' יט ט, פסוק ארוך)191[ועי' ע"צ מלמד, פרקי מנהג והלכה, עמ' 97.]. וכך הוא גם פירוש ה"פסקא באמצע פסוק" של המסורה, ז"א באמצע "פסוק" שלנו ישנה "פסקא", כלומר שכאן היה פסוק בספרים ישנים. וכך אומר גם הגאון בתה"ג שם בשם "חכמים הראשונים" שברייתא זאת "באותו ספר שמצאו אותו בירושלים שהיה משונה בכתב ובמנין פסוקים שלו".
חילוקים וחילופים במנין הפסוקים ובחלוקתם אפשרים אפוא, וע"י כך מתפרשים כמה חילופים שבין הספרי והמסורה.
אבל רחוק לומר שהיתה בחלוקה מן החלוקות פרשה שלמה לפסוק אחד.
נעבור נא על הפיסקאות שבספרי במדבר אחת אחת:
פיסקא א – ד' פסוקים (ה א–ד), פרשה שלמה.
ז – ג' פסוקים (ה יב–יד)192בכ"י ר' בתחילת הפיסקא: וידבר וגו', וא"כ ד' פסוקים..
יד – באמצע פסוק (ה כא)
טו – פסוק וחצי (ה כא–כב)
יז – ג' פסוקים (כד–כו) ובכ"י ר' פיסקא ("סל' פס' ") לפני "ולקח הכהן" (ה כה), והאחרונה היא אפוא של ב' פסוקים.
כא – ב' פסוקים (ל–לא).
כו – ב' פסוקים (ו ו–ז).
מב – בכ"י ר' הפסק גדול לפני "וישם לך שלום", וא"כ פסקא באמצע פסוק.
מה – ב' פסוקים (ז ב–ג).
מו – ד' פסוקים (ז ו–ט).
מז־מח – בכ"י ר' פיסקא אחת, וא"כ ג' פסוקים (ז י–יב), ולנו' הספרים בפיס' מז – ב' פסוקים.
מט – ב' פסוקים (יג–יד), אבל בכ"י ר' לפני "כף אחת" (פסוק יד): סל' פס', וא"כ לכל אחד פסוק אחד.
נא – ב' פסוקים (טז–יז), אבל בכ"י ר' פיס' נ–נב פסקא אחת היא, וא"כ – ד' פסוקים (טו–יח).
סב – בד"ר וכ"י ר' פיסקא לפני (ו)ומבן חמש [ועשר]ים שנה (ח כד) ואינה בסוף פיס' סב. וא"כ
יש כאן פיסקא באמצע פסוק.
סג – ב' פסוקים (כה–כו), ולכ"י ר' – ב' וחצי.
סה – ב' פסוקים (ט ב–ג).
סח – ג' פסוקים (ו–ח).
סט – ג' פסוקים (י–יב).
עג – ד' פסוקים (י ג–ו), ובכ"י ר': "ס' פ' " לפני "ותקעתם תרועה" (י ה), וא"כ – ב' ב' פסוקים.
פד – ב' פסוקים (י לה–לו), "פרשת ויהי בנסוע" (שהוא "ספר בפני עצמו")193ספרי שם ושבת קטו ב; בויק"ר פי"א ג..
פו – ג' פסוקים (יא ב–ד).
פח – ב' פסוקים (ו–ז).
פט – ב' פסוקים (ח–ט), אבל בכ"י ר' אחרי ח': סל' פס', וא"כ אחד אחד.
צא – ד' פסוקים (יב–טו)194"ויאמר משה אל ה' למה הרעות לעַבדך" ליתא בילקוט, וכן נכון, שהרי הוא דורש "כי תאמר אלי"., אבל בכ"י ר' אחרי פסוק יב: ס' פ', וא"כ יש כאן אחד ושלשה.
צב־צג – פיס' אחת בכ"י ר', – ב' פסוקים (טז–יז).
צד – ג' פסוקים (יח–כ).
צה – ו' פסוקים (כא–כו), ובכ"י ר' אחרי פסוק כא: סל' פס', וא"כ, מכיון שהדרשה הבאה היא
רק לפסוק כו (וישארו שני אנשים במחנה)195"ויצא משה וידבר אל העם וירד ה' בענן" שבנוסחאות אינו נדרש כלל. ועל הפסוקים שבינתיים אין דרשות, – יש כאן רק פסוק א', פסוק א'.
צו – ד' פסוקים (כז–ל).
צח – ד' פסוקים (לב–לה).
קב – ב' פסוקים (יב ד–ה).
קג – ג' פסוקים (ו–ח).
קה – ד' פסוקים (י–יג), אבל בכ"י ר': ס(ליק) פ(יסקא) בסוף פסוק יב, וא"כ – שלשה ואחד.
קו – ג' פסוקים (יד טז), פרשה שלמה.
קז – י"ג פסוקים טו א196בכ"י ר' בתחילת הפיס': וידבר.–יג), אבל בכ"י ר' פיסקא בסוף פסוק ג, וא"כ – שלשה ועשרה.
קט – ב' פסוקים (טו–טז), ובכ"י ר' פיס' קח–קט פיסקא אחת, וא"ג ג' פסוקים (יד–טז).
קי – ה' פסוקים (יז–כא), פרשה שלמה.
קיא – ה' פסוקים (כב–כו), פרשה שלמה, ובכ"י ר' פיס' קי–קיא פיס' אחת, וא"כ עשרה
פסוקים, שתי פרשיות.
קיב – ה' פסוקים (כז–לא), פרשה שלמה.
קיג – ב' פסוקים (לב–לג).
קיד – ג' פסוקים (לד–לו), ג' פסוקים משתי פרשיות.
קטו – ה' פסוקים (לז197בכ"י ר' במקום "ויאמר ה' אל משה לאמר" – "וידבר" (עי' לעיל), והוא ציון לספר.–מא), פרשה שלמה.
קטז – ז' פסוקים (יח א–ז), פרשה שלמה.
קיז – ז' פסוקים (ח–יד), ענין שלם.
קיח – ה' פסוקים (טו–יט), ענין שלם.
קיט – ה' פסוקים (כ–כד), משתי פרשיות.
קכא – ג' פסוקים (כז–כט)
קכב – ג' פסוקים (ל–לב), ובכ"י ר' פיס' קכ–קכב פיס' אחת, וא"כ – ז' פסוקים (כו–לב).
קכג – ד' פסוקים (יט א–ד).
קכד – ו' פסוקים (ה–י).
קכה – ג' פסוקים (יא–יג).
קכו – ב' פסוקים (יד–טו), אבל בכ"י ר' יש הפסק וריוח לפני ט"ו. ואין "סליק פיסקא" בסוף
קכו, וא"כ לפחות – ב' פסוקים. בסוף קכז בכ"י ר': ס' פ', כבהו' פרידמן והורוויץ, ואינה בכ"י ר"ה וד"ר.
קכט – ד' פסוקים (יח–כא), ובכ"י ר' וד"ר198בד"ר ישנה "סליק פיסקא" באמצע קכט, לפני "וטבל במים"! אין "סליק פיסקא" בסוף קכח, וא"כ – ה' פסוקים (יז–כא).
קלא – י"ג פסוקים (כה א–יג) משתי פרשיות ושתי סדרות! אבל בכ"י ר' לפני פסוק ד': ס' פ', וא"כ – שלשה ועשרה199[עי' לעיל בהע' 163 ובמאמר המסומן שם.].
קלב – ה' פסוקים (נב–נו), אבל בכ"י ר' יש: פ', לפני פסוק נד, וא"כ – ב' פסוקים וג' פסוקים.
קלג – ה' פסוקים (כז א–ה), פרשה שלמה.
קלד – ח' פסוקים (ו–יג), משתי פרשיות. אבל בכ"י ר' אין בסוף קלג פיסקא, ויש: פ' לפני
פסוק י"א, ואחרי פסוק זה: יׄ בׄ ברייתא (שהוא מקום "סל' פס' "), וא"כ פיס' קלג–קלד (עד פסוק יא) – י' פסוקים, בסוף פיס' קלד200בכ"י ר' באמצע הפיס' (180 שו' 8): פ'. אבל זהו באמצע הפסוק ואמצע הדרשה של דברים, ובא בט"ס. וקל"ה אין בכ"י ר' "סל' פס' ", והוא הנכון, מפני שפיס' קלד–קלה הן המשך הדרשות לדברים שבפיס' קלג, שבאו כאן דרך אגב. ובכ"י ר' ישנה: פ', לפני פסוק יב, ואין "סל' פס' " בסוף קלו, וא"כ בפיס' זו – ב' פסוקים (יג–יד).
קלט – ב' פסוקים (טז–יז), ולכ"י ר', שאין בו "סל' פס' " בסוף קלח – ג' פסוקים (טו–יז).
קמ – ג' פסוקים (יח–כ), ובכ"י ר' אין גם בסוף קלט "סל' פס' " (אבל ריוח יש!), וא"כ – ו'
פסוקים (טו–כ).
קמא – ג' פסוקים (כא–כג).
קמב – ה' פסוקים (כח א–ה).
קמג – ג' פסוקים (ו–ח), ובכ"י ר' קמב–קמג פיס' אחת: ח' פסוקים.
קמד – ב' פסוקים (ט–י), פרשה.
קמה – ה' פסוקים (יא–טו), פרשה שלמה.
קמו – ב' פסוקים (טז–יז).
קמז – ז' פסוקים (יח–כד), בסוף קמח אין בכ"י ר' פיסקא, אבל יש סימן ההפסק: ""/.
קמט – ה' פסוקים (כז–לא), ואין בכ"י ר' "סל' פס' " בסוף קמט.
קנ – כ"ב (?)פסוקים (עד "כמשפטם"), ולכ"י ר' – כ"ז פסוקים.
קנא – ב' פסוקים (לה–לו).
קנב – ב' פסוקים (כט לט־־ל א).
קנג – ח' פסוקים (ב–ט), ובכ"י ר' יש | פ' | בסוף פסוק ב, ג201ואשה, מקיש וכו', נמשך לפסוק ב'. שהוא מסמיך "לא יחל – ואשה", מקיש אשה לאיש וכו'., ד, ה, ו. הפיס' האחרונה היא אפוא רק של ג' פסוקים (ז–ט).
קנד – ד' פסוקים (י–יג), ובכ"י ר' יש |פ' |, אחרי י"א ויש: / (סי' הפסק) אחרי י"ב, וא"כ הראשונה של ב' פסוקים (י–יא).
קנה – בכ"י ר' לפני "אישה יקימנו" (אמצע י"ד) סי' הפסק (: /).
קנו – ג' פסוקים (טו–יז), ובכ"י ר' אין פיס' בסוף קנה, וא"כ – ג' וחצי.
קנז – כ"א פסוק' (לא א–כא) משלש פרשיות, ובסופה אין בכי"ר "סל' פס' ".
קנח – ג' פסוקים (כב–כד), ולכ"י ר' – כ"ד פסוקים (א–כד).
קנט – ג' פסוקים (לה ט–יא), ובכ"י ר' אין "ס"פ" בסופה.
קס – י"ז פסוקים (יב–כח), ובכ"י ר' יש: | פ': | לפני פסוק כה (והצילו), וא"כ – ט"ז פסוקים (ט–כד) בפיס' קנט–קס, בסוף קס אין בכ"י ר' "ס"פ" אבל יש | פ': | לפני פסוק ל"א (ולא תקחו), וא"כ לכ"י ר' סוף קס ותחילת קסא – ו' פסוקים (כה – ל).
קסא – ו' פסוקים (כט–לד), ולכ"י ר' – ד' פסוקים (לא–לד), חצי פיס' קסא.
ישנם אפוא חילופים הרבה בפיסקאות; אבל בכל הנוסחאות ישנן פיסקאות של פרשיות קטנות, ג' ד' וה' פסוקים, ובכלל הרבה מאד פיסקאות של ב' ג' וד' פסוקים, וישנן פיסקאות משתי פרשיות, וגם פיסקאות באמצע פסוק; ברור אפוא שיש אמנם הבדל בחלוקת הפסוקים בין הספרי לָמסורה, אבל מצד אחר נראה ג"כ שלפעמים אין ה"פיסקא" "פסוק" אלא "פרשה", ואפשר שהחליפו הסופרים "פ' " ב"פ' " (כך "פ' " "ס"פ" לרוב בכ"י ר'), זאת אומרת פרשה בפסוק.202בספרי שופטים סוף פיס' קצ בכ"י ר': סליק פירקא (במקום "פיסקא")!
ואשר לפיסקאות הגדולות ישנן בוודאי בכמה מהן כמה השמטות של עיונים כמו בפיס' קנג וק"ס (עי' לעיל), שנשמטו ע"י הסופרים.
י. חלוקת הברייתות שבספרי ומספרן
על־יד ה"פיסקאות" היתה גם חלוקה שניה, חלוקה ל"ברייתות", "הלכות" ו"משניות" קטנות, כשם שנחלקה ה"מכילתא" ל"ברייתות" או "הלכות"203ילינק, בית המדרש, חדר ח', LVIII; לויטרבך, Annual, 459, עי' לעיל., וכשם שה"פרשיות" של הספרא נחלקו ל"פרקים" וה"פרקים" – ל"הלכות", וכשם שנחלקה המכילתא לדברים204מדרש תנאים 56–62, 69–71; והשוה "ממכילתא לפרשת ראה" שפירסמתי ב"מאמרים לזכרון רצ"פ חיות ז"ל", וינא תרצ"ג, עמ' סד ואילך.. באלה נחלקו לפעמים שתי דעות חולקות של תנאים לשתי ברייתות, וכן נחלק מדרש שני ("דבר אחר") לאותו פסוק לברייתא שניה205עי' לויטרבך שם, 460; ועי' מ"ת 60 טו–יח, שם כח–כט, 59 יז, 69 יא.. ואפילו חלקי מדרש אחד נחלקו לפיסקאות קטנות206כמו מ"ת 56–57 ב–יג, 58 ט–יא, יג–יד, 59 יט–כא, כד–כה, 61 ב, 61 ג, 62 ח–ט, יא–יב, ועוד; וכן בספרא.; דברים שנמצאים גם במשנה שלנו207כגון שביעית פ"א מ"ד–מ"ה בירוש' וכי"י..
מחלוקה זו ישנם כאמור שרידים בדפוסים של ספרי במדבר ובכתבי יד של ספרי דברים:
בספרי במדבר:
1) באמצע נשא, סוף פיס' מד: מן רישא ועד כאן צ"ח208כ"י ברלין: מן רישיה דסיפרא עד כאן צ"ה; כ"י ר': ראשיה, כן. ברייתא.
2) בסוף קרח. פיס' קכב: סליק פיסקא209ליתא בכ"י ר'..
סליק ספר וידבר
שו"ח ברייתות210בכ"י ב': שרה בריאתֵה, כי"ר: בריאתא, כ"י לונדון: ברייתא.
בכי"י ר' וב' הפסק אחרי "וידבר".
ובכ"י ר' עוד:
3) בסוף חקת, פיס' קל: מן זאת (= זאת התורה, פיס' קכו) ועד הכא ל"ג ברייאתא.
4) בסוף בלק, בסוף פיס' קלא: ח' ברייתא.
5) באמצע פנחס, אמצע פיס' קלד, בסוף פרשת נחלות (הורוויץ 179 18): י"ב ברייתא.
6) ושם בסוף פיס' קמא: י"ב ברייתא.
7) בסוף פנחס, פיס' קנב: ט"ו ברייתא (כ"י ב': סליק פרשתא).
8) באמצע מטות, סוף פיס' קנו, בסוף פרשת נדרים: כ' ברייתא211בכ"י ב': ס"פ בריאתה..
9) בסוף מטות, פיס' קנח, בסוף פרשת מדין: ג"י (כ"י ב': י"ג) ברייתא.
10) ובסוף מסעי, פיס' קסא: סליק ספר במדבר סיני
והן קל"ו ברייתות
כי"י ר' ול': ספר וידבר, כ"י ב': סליק פרשתא וסליק סיפרא.: קל"ו ברייאתה: וליתא "הן"; ז"א שאין קל"ו ברייאתה (ברייתא בכי"ל) סיכום של כל הספר, אלא סיכום חלקי. בכ"י ר' ליתא כלל "והן וכו' ".
"וידבר" שמו של הספר212ויק"ר פי"א ג, ב"ר פס"ד ח; ה"ג ד"ו קמג סע"ד: וספר וידבר, וברשימה שב־JQR, 53 סי' 16: מכילתא דוידבר, וברשימה אחרת (מאן, Texts and Studies 652 שו' 16): מכאלה וידבר..
מה טיבן של ברייתות אלו? כלום תלויה חלוקה זו בחלוקת הפסוקים ובחלקי הפסוקים, או שיש כאן חלוקת מדרש לפי גודלו ולפי הצורך?
מתחילת נשא (במ' ה א) עד סוף פיס' מד (שם ו כז) היו אפוא צ"ח (או צ"ה) ברייתא, אבל פסוקים ישנם רק נ"ח.
ובסוף קרח, סוף פיס' קכב, נמנים "שו"ח" (או "שרה") ברייתות של "ספר וידבר" שעד כאן. אבל פסוקים נדרשים ישנם רק רנ"א פסוקים. כי לבהעלותך ח ה–כב, ט טו–כג, י יא–כח, שלח יג–יד, קרח טז–יז אין דרשות, ולא נדרשו גם הפסוקים בנשא ז כד–פג; ז"א שפסוקים של התורה מנשא ה א עד סוף קרח, הן תצ"ז פחות רמ"ו פסוקים. ובין שהנוסח הנכון הוא "שוח" או "שוה" (כצ"ל), שי"ד או שי"א ברייתות, הרי מספר הברייתות הרבה יותר ממספר הפסוקים, ועוד הרבה יותר ממספר הפיסקאות של הספרי, שכמה מהן הן פיסקאות של שנים ושלשה פסוקים ויותר.
מכאן שהברייתות הן חלקים קטנים יותר של פיסקאות (או: מפיסקאות), דרשות של חלקים של פסוק, או של פיסקא.
ומכאן אנו באים לציונים החלקיים של ברייתות (חוץ מתחילת חוקת, פיס' קכג–קכה, שלא נמנו ברייתותיהן):
מחוקת פיס' קכו עד סוף פיס' קל נמנות: ל"ג ברייתא. כאן ישנן באמת ל"ג דרשות.
בסוף בלק, סוף פיס' קלא – ח' ברייתא; אלו הן מספר הדרשות שבפיסקא זו (וכנוסח כי"ר, כי "פנחס",
173 8, הוא מדרש לעצמו).
הקושי הוא בשאר הציונים; כי אמצע פנחס, סוף פיס' קלד: י"ב ברייתא, ומסוף פיס' קמא: י"ב ברייתא, ומסוף פנחס, פיס' קנב: ט"ו ברייתא, ובאמצע מטות, סוף פיס' קנו: כ' ברייתא, ובסוף מטות, פיס' קנח: י"ג ברייתא.
כאן מספר הברייתות (הדרשות) עולה בספרי שלנו הרבה יותר מן י"ב, י"ב, ט"ו, כ' וי"ג.
ובסוף מסעי, סוף פיס' קסא: קל"ו ברייתא; ציון זה אינו כאמור סיכום של כל הספר, אלא סיכום חלקי. ואף נראה שמנין כולל זה, שכולל בתוכו את הציונים החלקיים (ל"ג, ח', י"ב, י"ב, ט"ו, כ', י"ג = קי"ג), כולל גם את הדרשות של פיס' קכג–קכה, שאין בסופן ציון, והן בקירוב כחמשים דרשות. ואמנם נראה שסיכום זה של "ספר וידבר" זה מונה מתחילת פ' חוקת, שתחילתו "וידבר ה' ", והוא ספר "וידבר" השני, שאף לבר קפרא נחלק ס' במדבר לשלשה ספרים213ב"ר פס"ד, ויק"ר פי"א, עי' לעיל.. אבל א"כ יהיה מספרם קס"ו ברייתות, ולא
קל"ו. ומצד אחר הרי מספר הפסוקים של דרשות הפיסקאות מפ' חוקת ואילך הם ר"א פסוקים בקירוב214ולא קל"ו, כדברי רמא"ש בספרי סוף במדבר.,
שהם הרבה יותר ממספר הברייתות. ברור אפוא שאף כאן חסרים ציונים חלקיים באמצע, שנשמטו אף בכי"י, כשם שנשמטו בדפוסים לגמרי.
ציונים באלו ישנם גם בספרי דברים כי"ר:
1) באמצע עקב, סוף פיס' מ' (בדפוסים: סליק): מראשיה ועד הכא צ"א בריאתא.
2) בסוף שופטים, פיס' ר"י (בדפו': סליק סידרא, כ"י ב': סליק סיפרא): ס"ג בריתא.
3) בסוף תבוא, פיס' ש"ג (בדפו': סליק סידרא): סליק פסו'. ט' בריתא.
אף כאן אין המספרים מתאימים: עד סוף פיס' מ' ישנן אצלנו קכ"ז דרשות בקירוב. ואף בפ' תבוא לבד אין החשבון מתאים, שכן יש בה הרבה יותר מן תשע ברייתות.
ומוכרחים אנו אף כאן לומר שחסרים גם בכי"ר כמה ציונים שבינתיים.
בכ"י ב' נמצא "סליק סיפרא" חוץ מפיס' ר"י (עי' לעיל) גם בסוף ראה, פיס' קמג.
וכל ציון הפיסקאות ("ס"פ" בכ"י ב' ור') אינו כלל בכ"י ב' עד סוף פיס' נ'. ומסוף פיסְ' מב, מג (פינק' 97 11), סוף מד, סוף מו, אמצע מח (פינק' 111 16) לא נמצא אלא סי': פיסק (כלומר: פסוק). ואולם לפניו נמצא בכ"י ב' סימן אחר וחלוקה אחרת. הוא מתחיל בריש פיס' ג': י"ב215וכל הסימנים שייכים להבא!, ריש פיס' ד': י"ג, אמצע פיס' ד' (12 14): י"ד, ריש פיס' ה': ט"ו, אמצע פיס' ו' (15 2): י"ו, ריש פיס' ז': י"ז, ריש פיס' ט': י"ח, ריש פיס' י': י"ט, אמצע פיס' י: כ' (18 6, וחסר בהו' פינק'), ריש פיס' יא: כ"א, ריש פיס' יב: כ"ב, ריש פיס' יג: כ"ג, סוף פיס' יג: כ"ד, ריש פיס' טו: כ"ה, ריש פיס' טז: כ"ו, אמצע פיס' טז (25 12): כ"ז, שם (26 8): כ"ח, שם (27 2): מ"ט (קרי: כ"ט, וליתא כלל פינק' שם), שם ריש פיס' יז: ל' (וחסר אצל פינק' שם), אמצע יז (29 6): ל"א, ריש פיס' יח: ל"ב, אמצע פיס' יח (30 10): ל"ג, (ריש פיס' יט חסר בכ"י ב' "ל"ד"), ריש פיס' כ: ל"ה, ריש פיס' כא: ל"ו, אמצע כא (33 2): ל"ז, ריש פיס' כב: ל"ח, ריש פיס' כג: ל"ט, ריש פיס' כד: מ', ריש פיס' כה: מ"א, אמצע פיס' כה (35 9): ל"ב (ולדרש שאחריו שייך הסימן!). ומתחילה אחריו ספירה שניה בפ' ואתחנן־עקב (עד אמצע מ"א, 86 4): אמצע פיס' כו (38 11): ב' (סי' א' כרגיל אינו צריך לציון), שם (39 3) ג', שם (40 3): ד', שם (40 8): ה', (וחסר סי' "ו' " 41 6, "ז' " בפיס' כז 41 9), אמצע כז (42 5): ח', (וחסר סי' "ט' ", 43 13), ריש כח: י', שם (44 13): י"א, ריש פיס' כט: י"ב, שם (47 1): י"ג, שם (48 1): י"ד, שם (48 6): ט"ו, ריש פיס' ל': י"ו, ריש פיס' לא: י"ז, אמצע פיס' לא (50 9): י"ח, שם (51 13): י"ט, (וחסר סי' "כ", 53 10: שמע, ריש פיס' לב: "כ"א", 55 1: "כ"ב", שם 55 6: "כ"ג", 56 4 "אנשי דור המבול": "כ"ד", 57 2: רבי שמעון, "כ"ה"), שם 57 2: כ"ו. וכבר (וחסר אצל פינק'), שם 58 12: כ"ו (קרי: כ"ז) ריש פיס' לג, 59 4: כ"ח, ריש פיס' לד, 60 8: כ"ט, שם 60 14:.ל'. ד"א ושננתם (וחסר אצל פינק'), שם 61 5:.ל"א. ושננתם לבניך, שם 62 6: ל"ב. בשכבך (בטעות אצל פינק'), שם 62 8: ל"ג. וכבר, ריש פיס' לו: (63 3): ל"ד, שם (63 12): ל"ה. וקשרתם, שם 65 1: ל"ו. וקשרתם, ריש פיס' לו: ל"ו (קרי: ל"ז). וכתבתם, שם 66 3: ל"ח. וכתבתם, שם 66 14: ל"ט. על מזוזות, שם 67 12: מ. חְביבין ישראל, ריש פיס' לז: .מ"א. כי הארץ אשר אתה בא שמה. סדר והיה עקב. הרי זו פרשה נאמרה לישראל (וכאן רואים כי "סדר והיה עקב" נכנס אח"כ בספרי!), שם 70 13: .מ"ב. ד"א ארץ, שם 71 1:.מ"ג. וכן את מוצא, שם 72 12: מ"ד. כיוצא בו אתה או' ואתן, שם 72 17: מ"ה. נחלת צבי, שם 73 5: מ"ו. וכן הוא או' אשירה, ריש פיס' לח (73 14): מ"ז, שם 74 9: מ"ח. וכבר היו, שם 75 13: מ"ט. וכן אתה מוצא, שם 76 5: נ'. וכן את מוצא, שם 76 15: נ"א. וכן אתה מוצא, שם 77 5: נ"ב. אתה או' לכך בא הכתו', (וחסר בריש פיס' לט: [נ"ג.] הארץ אשר אתם עוברים), שם 78 5: נ"ד. ד"א ארץ הרים, שם 79 2: נ"ה. ר' יוסי בן המשולם או', שם 79 14: נ"ו. או לפי ששותה מי גשמים, (וחסר ריש פיס' מ', 80 7: נ"ז), שם 81 1: נ"ח. דרש אותה, שם 81 7: נ"ט. תמיד עיני, שם 82 4: ס'. מראשית השנה, שם 82 17: ס"א. או לפי שמדת טובה מרובה (וחסר אצל פינק'), שם 83 10: ס"ב. ר' שמעון בן יוחאי או', ריש פיס' מא: ס"ג. והיה אם שמע, שם 85 1: ס"ד. וכן מצאנו שענש על התלמוד, שם 85 13: ס"ה. וכבר היו, שם 86 4: ס"ו. אשר אנכי מצוה.
הרי לנו כאן ספירה אחרת של "ברייתות" במקום ה"פיסקאות", וכך יש לנו מתחילת דברים עד אמצע עקב סוף פיס' מ': מ"ב (דברים) ס"ב, ז"א ק"ד שבכי"ר. אלא שישנם בכ"י ב' כמה טעויות וחסרונות במספרים אלו, ואפשר שברייתות אחדות בואתחנן־עקב היו גדולות יותר, ומכאן העודף של י"ג ברייתות תוך הנוסח הישן עד שאין חשבון זה עולה יפה. ברייתות שבכ"י ב'. ואף אפשר שציונים אלו שבכי"ר קדומים לנו' כ"י ב', ברייתות בניגוד ל"צ"א"