Introductions to Tanaitic Literature, Introduction to Halakhic Midrashim, Sifrei Deuteronomy

X. ספרי דברים

אנו באים עכשיו לאותו החלק של ספרי שלנו, שהוא דבי ר' עקיבא, זאת אומרת ספרי ראה פיס' נ"ה – תבוא פיס' שג (על השאר דיברנו כבר בחלק של דבי ר' ישמעאל)¹לעיל עמ' 617 ואילך..

הוא נקרא בשם "ספרי": סתם ספרי ר"ש²סנהדרין פו רע"א., תני רב חמא בשאר סיפרי דבי רב³בבא בתרא קכד ב., ויש שהוא כולל גם ספרא: דתנו רבה ורב יוסף בשאר ספרי דבי רב⁴יומא עד א, ועי' לעיל עמ' 638..

[א. ספרי דברים – דבי ר"ע]

המדרש הזה הוא בוודאי דבי ר"ע⁵עי' הופמן 67 ולהלן., כי גם הטרמינולוגיה שלו היא של דבי ר"ע: יכול, מה ת"ל, אחר שריבה הכתוב מיעט, וכו', וגם שמות החכמים שנזכרו בו הם דבי ר"ע. וגם דרך־המדרש שלו ושיטתו היא של דבי ר"ע:

פיס' פו, קמט וקנ"ה: ההוא ולא אנוס וכו' – כשיטת ר"ע, הנזכרת בדבי ר"י בשמו: דברי ר"ע⁶מכיל' פסחא פ"ח, ספרי בהעלותך פיס' ע ועוד..

בשיטת ר"ע הוא דורש "לשונות כפולים": פיס' צד – הכה תבה באחת מכל מיתות האמורות בתורה, פיס' קטז – פתוח תפתח אפילו מאה פעמים, פיס' קיז – נתן תתן אפילו מאה פעמים, וכן פיס' קיט – העניק תעניק, פיס' רכב – השב תשיבם אפילו ד' וה' פעמים, פיס' רכה – הקם תקים אפי' ד' וה' פעמים, פיס' רכח – שלח תשלח אפי' ד' וה' פעמים⁷ב"מ לא ב ותוס' שם ד"ה דברה תורה.; פיס' ס' – אבד תאבדון אפי' עשר פעמים (מ"ת 58: כדברי ר"ע!) פיס' קה – עשר תעשר (ועי' להלן), פיס' קכא – אמר יאמר, פיס' ריד – ומכור לא תמכרנה.

אבל המכילתא אינה דורשת כל אלה (עי' מ"ת), והיא דורשת בהתאם לשיטתה בכל מקום: ובערת הרע (מקרבך, מישראל) בכל המיתות ("בערה בכל מיתה"), מ"ת 101, 117, 131, 142, 143 ("כראשון", כלומר: כלעיל בפסוק שלפניו) – בניגוד לספרי שדורש בכל מקום: ובערת הרע מקרבך ("מישראל") "בער עושה הרעות מישראל, פיס' קנא (מקרבך), קנה, קפז (דם הנקי!)⁸מ"ת 115 אינו דורש ובערת דם הנקי., רכ, רמא ורע"ג⁹מ"ת 157: בער עושי וכו' – לקוח מספרי פיס' רעג., מפני שהוא דורש "בכל המיתות", מן "הכה תכה" (לעיל).

ובפיס' רסט: אין לי אלא בידה מנין לרבות גגה וכו' ת"ל ונתן מ"מ (גטין עז א) – כדבי ר"ע¹⁰ירוש' גטין ריש פ"ח מט ע"ב., אבל דבי ר' ישמעאל דורשים ידה – רשותה¹¹ירוש' שם, מכילתא, וספרי במדבר, עי' לעיל עמ' 567..

וכבר הזכרתי (לעיל עמ' 567), שכל הדרשות בפיס' נה, נז, עה, קנו, קעד, רסג ורצ"ז: אין והיה אלא מיד, בשכר שתבוא תירש, משתירש תכבוש, הן כולן בשיטת‏ ר"ע¹²ספרי שלח פיס' קז ועוד. ולהוציא משיטת ר' ישמעאל. שהיה אומר: אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר, ובשיטתו שנוי במכילתא דברים, מ"ת 56, 58, 103 ועוד.

וכך ישנם עוד בספרי כמה סתמות אליבא דר"ע:

פיס' צה¹³[= משנת סנהדרין פ"י מ"ו.]: אין לה רחוב עושין לה רחוב – כר"ע בסנהדרין קיב א; פיס' רע: ומנין לנותן גט ליבמתו שאסורה לחזור לו וכו' – כר"ע ביבמות נב ב; והתניא ר"ע אומר מנין וכו'; פיס' קה: מנין למעשר בהמה שאין מעשרים אותו משנה לחברתה וכו' – כר"ע בת"כ בחקותי פי"ב יב (ותנחומא ראה יז): ת"ל עשר תעשר וכו' [שנה] שנה אין מעשרין משנה לחברתה דברי ר"ע; פיס' רפ: כשהוא אומר בנים לרבות את הקרובים – ירוש' סנהד' פ"ג כא ע"ג וש"נ: ובנים לרבות שאר קרובין עד כדון כר"ע וכו'; פיס' קז: אין לי אלא אכילה ושתייה מנין אף משביחי אכילה ושתייה כגון הקושט וכו' ת"ל בכל אשר תשאלך נפשך יכול אף מים ומלח ת"ל בבקר ובצאן ביין ובשכר מה אלו מיוחדים שהם פרי מפרי וגידולו מן הארץ אף אין לי אלא פרי מפרי וגידולו מן הארץ – כר"ע בירוש'¹⁴עירובין רפ"ג כ ע"ג–ע"ד, מע"ש פ"א נב סע"ד.: והכל נלקח בכסף מע"ש חוץ מן המים ומן המלח כר' עקיבה. ברם בר' ישמעאל. תני ר' ישמעאל¹⁵= ברייתא דר/ ישמעאל, מכלל ופרט וכלל, וכנו' כי"י בהו' פרידמן. ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך הרי זה כלל וכו' לומר לך מה הפרט מפורש דבר שהוא וולד וולדות הארץ, אף אין לי אלא דבר שהוא וולד וולדות הארץ. ר"ע מפרש: מה הפרט מפורש שהוא פרי, וולד פרי, ומכשירי פרי אף אין לי וכו'. והספרי הובא בבבלי עירובין כז ב (בעיבודם של הבבלים), ואחריו ב"תניא אידך" כ"תני ר' ישמעאל" (וכמו שפי' כבר ר"ח)¹⁶ואיני מבין מה שאלבק רוצה בציונו בעמ' 114..

וספרי פיס' קפח: ת"ל ועד אין בה כל שיש בה ("אפילו עד אחד") לא היתה שותה, כמשנת סוטה פ"ו מ"ב–מ"ג. ובניגוד לדבי ר' ישמעאל שבספרי נשא פיס' ז' ומסעי פיס' קסא ומ"ת 115¹⁷וירוש' סוטה פ"ו כ ע"ד–כא ע"א בשם ר' ישמעאל (עי' לעיל)..

וכן דורש הספרי: מ־ ולא כל, פיס' עה – מבקרך, מצאנך; קה – מזרע. רצז – מראשית.

וכמה וכמה מדרשים שוים ישנם בספרי וספרא, והרבה מהם שוים לגמרי בלשונם¹⁸עי' הרשימה אצל אלבק, 23–24. ולעומת זה המדרשים שבספרי ושבמכילתא דברים (שבמ"ת) שונים ברובם.

ברור אפוא שספרי דברים הוא דבי ר"ע.

[ב. סתם ספרי ר' שמעון]

בבבלי סנהד' פה ב–פו א הביאו ב"ת"ר": כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אין לי אלא איש שגנב אשה מניין וכו', שנמצא בעיקרו במכיל' נזיקין פ"ה 266 ומדרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 172], ב"תניא אידך" (תוס' ב"ק ריש פ"ח)¹⁹ושם: הגונב נפש מאחיו בני ישראל, אבל בהוצ' צוקרמנדל: גונב, ולשון הכתוב הוא.: כי ימצא איש גונב נפש מאחיו אחד הגונב את האיש וכו' מכרו ועדיין ישנו ברשותו פטור מכרו לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים חייב וכו'. תני תנא קמיה דרב ששת (ברייתא זו) א"ל אני שונה ר' שמעון אומר מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו²⁰מכילתא דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 172]: יכול מכרו לאחד מקרוביו יהא חייב ת"ל גנב נפש מאחיו עד שיפרישנו מאחיו. ואת אמרת חייב תני פטור. מאי קושיא דילמא הא ר"ש הא רבנן, לא ס"ד דאמר רבי יוחנן סתם מתני' וכו' סתם סיפרא ר' יהודה סתם סיפרי ר"ש²¹רש"י: "והאי סתמא דכי ימצא איש במשנה תורה הוא". וכולהו אליבא דר"ע.

מכאן יוצא אפוא שברייתא זו היתה לפניו – ולפחות לפני סתם התלמוד – ב"ספרי", ושהתנגדה לדעת ר"ש.

והנה בספרי שלנו, פיס' רעג, דרשות אחרות: גונב נפש מאחיו ולא מאחרים. מבני ישראל להביא את הגונב בנו ומכרו וכו'. והתעמר בו מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו וכו' – ודרשות הברייתא שבתלמוד אינן.

אבל בספרי כאן נכנס מקור זר, והטרמינולוגיה שלו מוכיחה (להביא, מגיד), ואמנם במ"ת 156–157 שנינו: ד"א מאחיו מב' יש' ר' ישמעאל אומ' והלא בידוע שאחיו בן ישראל ומה ת"ל מאחיו מ' ישראל אלא מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו ר' יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו²²כ"ה במה"ג כ"י ירוש', ובמ"ת חסר. וישתמש בו וכו'.

וא"כ הסתם "מגיד וכו' " לקוח אפוא מדבי ר' ישמעאל, ובוודאי שמשם לקוחה גם הדרשה: להביא את הגונב בנו וכו'.

דרשות אלה נכנסו אפוא בספרי במקום הספרי העיקרי, כהרבה הוספות כאלה מדבי ר"י, שנכנסו בו ודחו את המקור העיקרי (עי' להלן). זו אינה מכריעה אפוא נגד בעלותו של ר"ש בספרי שלנו.

כי אמנם סתם ספרי שלנו – ר' שמעון:

1) פיס' עב–עג–עד: ותרומת ידך – (ו)נדריך, הכל במכות יז א בשם ר"ש: אמר ר' שמעון מה בא זה ללמדינו, ה' פעמים.

2) פיס' קכא: מכלל שנאמר אהבתי את אדוני מכאן אתה אומר היה הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו וכו' – מכילתא דרשב"י [הוצ' אפשטיין מלמד 163]: אמר ר' שמעון וכו' מיכן אתה אומ' היה הוא אוהב וכו'.

3) פיס' רכא: מנין למֵלין את מתו שעובר בל"ת וכו' – סנהד' מו ב: א"ר יונתן משום רשב"י.

4) פיס' רמט: וחכ"א על דבר וכו' מי דרכו לקדם אנשים ולא נשים – יבמות עז א, רש"א, מפני שספרי סתם (וחכ"א) כר"ש. וכיוצא בו:

5) פיס' קטז: וחכ"א אומרים לו הבא משכון וכו' – ר' שמעון אומר, בתוס' פאה פ"ד יב.

6) פיס' שג: ולא בערתי ממנו בטמא בין שהוא טמא וכו' – ביבמות עג ב ומכות יט ב מובא זה בתוך דברי ר' שמעון שבספרי פיס' עב.

ושם: בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי, ולא שנה "ביכורים" כר"ש, ירוש' מע"ש פ"ה נו ע"ג: תני והביכורים. מאן תנא ביכורין רבנין, מאן לא תנא ביכורין ר"ש. דתנינן (בכורים פ"ב מ"ב) וחייבין בביעור ור"ש פוטר. והברייתא היא במ"ת 175.

7) פיס' רסא: לכל נדר לרבות את העוף וכו' – ספרא נדבה פרשה ו ד: אמר ר' שמעון מה אם המוקדשים וכו'. סתם בתמורה פ"ו מ"ד (כהרבה סתמות של ר"ש בתמורה)²³[עי' במבוא לתמורה (לעיל עמ' 457).] ועי' מ"ת 150²⁴שלא כר"ש, פיס' קי סתם: בין עניה ובין עשירה, (וכן בפיס' רפא), סתם כר' יהודה ב"מ קטו א; אבל לשון "ואל תתמה" וכו' שבפיס' קי רגיל בדבי ר' ישמעאל. ספרי סוף פיס' רל, שהעיר עליו הופמץ 68 בהערה, – אינו ספרי ואינו בכ"י ר'. ואולם גם ה"ספרי" שבבבלי סנהד' התנגד **לר"ש**!.

8) ואף פיס' נט: כך כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחו"ל ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים רא"א אף החדש, כמשנת קידושין סוף פ"א ומשנת ערלה סוף פ"ג – ר' אליעזר היא (ירוש' שם). ובת"כ אמור סוף פרשה י: אמר ר' שמעון שלשה דברים תלוי' בארץ ונוהגים בארץ ובחו"ל החדש והערלה והכלאים החדש אסור מן התורה וכו' ( =ערלה), ועי' קידושין לח סע"א.

סתם ספרי שלנו הוא אפוא ר"ש²⁵עד ש"משנת ר"א" חשבה אף ספרי במדבר לסתם ר"ש, פיס' קטו, וכן סתם דברים פיס' ב, משנת ר"א 80, 268., והוא דבי ר"ע.

אבל יש לבעל־דין להשיב על זה²⁶עי' הופמן 67, אלבק 114.:

א) שכמה סתמות של ספרי מובאים בשם "תני ר' ישמעאל", "תנא דבי ר' ישמעאל".

ב) שגם בטרמינולוגיה וגם בשמות התנאים אנו מוצאים בספרי דברים מיוחדים לדבי ר' ישמעאל.

נבדוק נא אותם אחד אחד²⁷עי' גם קאׄׄניגסברגר, Quellen, עמ' 82 ואילך, ועי' עכשיו פינקלשטיין, פרוליגומינא..

א) תני דבי ר"י.

1) פיס' קעא: ד"א מעביר בנו ובתו באש זה וכו', והוא "תנא דבי ר"י" במגילה כא א, "תני ר' ישמעאל", ירוש' שם פ"ד עה ע"ג.

אבל בכ"י ר' (ובכל כי"י, עי' פינק') חסר מן "ד"א שועל" וכו' עד "בין בתריו", וכן מחקו מהר"ס, והוא שייך להוספות מדבי ר"י (עי' להלן), מ"ת 109.

2) בפיס' רלו אין בכ"י ר' כל פיס' רלז עד "דבר אחר" ופרשו השמלה, והוא בכלל, ואין כאן אפוא "תני ר"י" שבירוש' כתובות פ"ד כח ע"ג.

3) פיס' ריח: כי יהיה לאיש בן ולא כשיהיה לבן בן (בכי"י: בן לאיש, ס"א: בן לאשה) זה מתאים למימרא של רב חסדא בסנהד' סח ב: קטן שהוליד אין בנו נעשה בן סורר וכו' לאיש בן ולא לבן בן. אבל תדר"י (שם סט א): בן ולא אב, פירשוהו במערבא בן ולא הראוי לקרותו אב ("שעברו עליו ג' חדשים אחר שהביא שתי שערות"), מה שהובא בירוש' פ"ח כו ע"א בשם "תני ר' שילא בר' בינא", ואינו ענין לספרי²⁸גם כאן איני מבין את אלבק, שם..

4) פיס' עא: טמא יאכלגו אין לי אלא טמא טהור מנין ת"ל [והטהור]²⁹עי' פינק' בש"נ! יאכלנו || הטמא והטהור יחדיו [יאכלנו]³⁰עי' פינק' בש"נ! מגיד הכתוב ששניהם אוכלים בקערה אחת יכול אף תרומה נאכלת בקערה אחת ת"ל יחדיו יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ולא תרומה נאכלת מתוך קערה אחת.

כך הוא "יחדיו" גם בכ"י ר' ובמ"ת 51, ובפעם ב' ישנו גם בילקוט, והמדרש עיקרו בפסוק כב (פיס' עה), וגם "ת"ל אך" שלהלן, שישׁנוֹ גם בכי"ר, מוכיח ששם עיקר מקומו.

וכן בפיס' עה.

וביבמות עג ב (ומכות יט ב), בפירוש הספרי פיס' עב: ולהלן (טו כב) הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו כצבי וכאיל ותנא דבי ר' ישמעאל אפילו טמא וטהור אוכלין על שולחן אחד בקערה אחת ואין חוששין.

אבל "תדר"י" של הבבלי לקוח מן המכילתא לדברים טו כב, מ"ת 89: הטמא והטהור שומע אני הטמא בפני עצמו והטהור בפני עצמו ת"ל יחדו בקערה אחת! ומכיון שהטרמינולוגיה בספרי היא דבי ר"י ("מגיד") – אין לי כל ספק, שזוהי מן ההוספות הלקוחות מדבי ר"י.

5) פיס' רכט: כי יפול הנופל ממנו ראוי [היה]³¹כ"י אוכספורד. זה ליפול אלא שמגלגלים זכות וכו' – שבת לב א: תדר"י כי יפול הנופל (ממנו)³²[לי' כ"י מ' ויל' וכן "ממנו" פ"ב שבדפו' לי' כ"י מ' אה"ת ויל' כ"י]. ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל אלא שמגלגלין וכו', ועי' מ"ת 137³³"ד"א" האחרון לי' בכי"י..

אבל מכיון שפרשה זו מרובה בהוספות מדבי ר"י הרי זה חשוד כהוספה.

ב) כל השמות של דבי ר"י שנזכרו בפיס' צד וק"ב (אבא חנן), קג (איסי בן יהודה, ר' יאשיה ור' יצחק), ריד (ר' יונתן, ב"פ), ריח ורכ"ח ור"ל (ר' יאשיה) – כולם שייכים להוספות מדבי ר"י, שאינן בכ"י ר' ושאר כי"י (עי' להלן).

וכך הוא הדבר גם במקומות שיש בהם טרמינולוגיה של דבי ר"י: פיס' רמט: מופנה להקיש וכו' – כי מן "ואם נאמר" וכו' עד סוף הפיסקא שייך לסוף פיס' רמח, ונוסף כאן מדבי ר"י מ"ת 145, פיס' קעא: עונש שמענו אזהרה לא שמענו – שכולה הוספה שאינה בכ"י ר' (לעיל).

פיס' ריז: הא אין עליך לדון כדין האחרון אלא כדין הראשון, שנמצא כמותו גם בפיס' רצו, ואינו רגיל בדבי ר"ע אלא בדבי ר"י (בב"ב קכב ב: כלשון – כלשון) – הוא ה"ד"א" שבמ"ת 129, ואמנם כאן חסר בספרי מה ששנו "בשאר ספרי דבי רב", ב"ב קכד ב בשתי נוסחאות³⁴רב נחמן: פרט לשבח שהשביחו יורשין, רמי בר חמא: פרט לשבה ששבחו נכסים = מ"ת 129..

פיס' קיח: כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו, – ליתא בהקבלה שבפיס' קיד.

ועי' עוד להלן.

ג. דבי רבי [בספרי דברים]

חוץ ממדרשו של ר' שמעון השתמש המסדר גם במדרשו של רבי, "דבי רבי", "זו ששנה רבי".

קידוש' ט ב (ר"ל לר' יוחנן): וכי כעורה זו ששנה רבי ובעלה וכו'! – ספרי פיס' רסח סתם; חולין קטו ב (ר' יוחנן לר"ל): לא תאכלנו בבשר בחלב הכתוב מדבר אתה אומר וכו' (בטרמינולוגיה של דבי ר' ישמעאל) – ספרי פיס' עו: לא תאכלנו לרבות בשר בחלב והרי דין הוא ומה נבילה וכו' (מעין מכילתא כספא פ"כ בשם ר' עקיבא, ולעומת זה הובא שם בשם "רבי אומר", מה שהבבלי מביא בשם "דבי ראב"י"); יבמות ח א: ת"ש רבי אומר ולקח ולקחה וכו' – סתם ספרי פיס' רפח; בכורות כז ב: דבי רבי תנא (כ"י מ' ושמ"ק וילקוט) שנה שנה יום אחד בשנה זו וכו' = ספרי פיס' קכה סתם (בניגוד לספרי קרח פיס' קיח), סנהד' מא א: דבי רבי תנא על דבר אשר ענה וכו' – ספרי פיס' רמב סתם, בלשון אחר; ב"ק פד א (כ"י מ' וילקוט): דבי רבי תנא אמר קרא יד ביד דבר הניתן מיד ליד וכו' – בספרי פיס' קץ בשם ר' יהודה: נאמר כאן יד ורגל וכו'. ובקטע כ"י א"פ (63.d) ליתא כלל רישא "נאמר כאן לא תחוס וכו' ר' יהודה אומר", שהובא בפיס' רצג בשם ר' יהודה!

[ד. תנא דבי חזקיה וספרי דברים]

ישנם בספרי־דברים דברים המובאים בירוש' בשם "תני חזקיה" ("תנא דבי חזקיה") בשינויים בטרמינולוגיה ובתוכן:

ירוש' קידושין פ"א נח ע"ב: אמר רבי אבין ותני חזקיה וכי יקח מגיד שהיא נקנית בכסף, ודין הוא מה אם עבריה וכו', ובעלה מגיד שהיא נקנית בביאה, ודין הוא וכו' ת"ל כי יקח מגיד שהיא נקנית בכסף, ובעלה מגיד שהיא נקנית בביאה, בשטר (בספרי: ומנין אף בשטר ודין הוא ומה וכו') מה אם הכסף וכו' = ספרי פיס' רסח כולה (בשינויים בטרמינולוגיה), קידושין ד ב–ה א: ותנא מייתי לה מהכא (בהוספות של "התנאים"); אבל שם ט ב בשם "זו ששנה רבי ובעלה וכו' " (עי' לעיל).

בירוש' ע"ז פ"ד מד ע"א: חזקיה אמר מצבה כיון שפגמה ביטלה מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן. מתניתא דחזקיה פליגא עלוי (על חזקיה) נתצת את המזבח הנח לו שברת את המצבה הנח לה – ספרי פיס' סא: נתצת וכו' (בבלי מה ב: תני רב יוסף), בניגוד למכילתא, מ"ת 60 (פרשה כו ב).

אבל "תני חזקיה" שבירוש' יבמות פ"ד, דף ו ע"ד: ותני חזקיה מניין לנותן גט ליבמתו שהיא אסורה עליו ועל אחיו. אצלו אני קורא אשר שילח אצל האחין אני קורא אשר שילחה וכו', ליתא בספרי פיס' ר"ע בלשון זה: מניין וכו' שאסורה לחזור לו ת"ל לא יוכל בעלה [לא יוכל] (כי"ר) הראשון, אלא כברייתא שביבמות נב ב: והתניא רע"א מניין לנותן גט ליבמתו שנאסרה עליו עולמית שנאמר לא וכו' אשר שלחה אחר שילוח (ועי' לעיל).

ולא נמצא כלל בספרי "תני חזקיה" שבתרומות פ"א מ ע"ד: ולא יראה בך ערות דבר. ערות דׄיבור. תני חזקיה בין לקרות בין לברך (עי' ספרי סוף פיס' רנח)³⁵ועי' להלן מירוש' קידוש' סו א..

ונראה אפוא ש"מתניתא דחזקיה" אינה ספרי שלנו, אלא שחזקיה השתמש בספרי דר' שמעון, הרחיבו והוסיף עליו.

[ה. ר' יוחנן וספרי דברים]

הופמן³⁶עמ' 70–71, וכן קאׄׄניגסברגר, Quellen. מחליט שספרי שלנו מבית מדרשו שלר' יוחנן יצא³⁷אלא שחשב גם פיס' א–נד, וש"ד והלאה לספרי! אבל עי' לעיל עמ' 625 ואילך., מפני שהספרי רגיל אצלר' יוחנן (begegnen dem Sifre bei R. Jochanan, 71)

אבל דווקא מתוך ההקבלות האלה יוצא, ש"ספרי" קדם לו לר' יוחנן:

שלשה מקומות ישנם בספרי דברים (דבי ר"ע) שהובאו בירוש' בשםר' יוחנן:

1) ירוש' קידושין פ"ג סד ע"ג: דא"ר חייא (בר אבא) בשם ר' יוחנן המחזיר גרושתו משנישאת בתה כשירה לכהונה, מה טעמא היא תועבה ואין בניה תועיבין = ספרי פיס' רע: כי תועבה היא לפני ה' ר' יהודה אומר היא תועבה ואין הוולד תועבה, ודברי רחב"א בשם ר' יוחנן נמסרו אחרת בבבלי יבמות יא ב.

2) ירוש' נזיר רפ"ו נד ע"ג: טריפה מניין אמר ר' יוחנן נבילה וכל נבילה לרבות הטריפה – פיס' קד: לא תאכלו כל נבילה אין לי אלא נבלה טרפה מנין ת"ל נבלה כל נבלה.

3) סנהד' פ"ז כה ע"ג: ר' חייה בשם ר' יוחנן ראה לשון שלימדתך התורה מולך כל שתמכליכהו עליך אפילו קיסם אפילו צרור – ספרי פיס' מ ג: ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר צא וראה לשון שתפסה תורה מולך וכו', בבלי סנהד' סד א.

א"כ שנים מהם מפורשים בספרי בשם תנאים, וא"כ לא דברי ר' יוחנן הם, אלא שיש כאן עובדא רגילה של דברים שנמסרו בתלמוד על־ידי אמוראים והם דברי תנאים.

ובתורת ברייתא:

חגיגה ח א: תניא כוותיה דר' יוחנן (טופלין מעות למעות) מסת מלמד וכו' ומנין שאם רצה לערב מערב וכו' = ספרי פיס' קלז: ומנין שאם רצה להביא ממעשר יביא וכו' (וא"כ אין ראיה לר' יוחנן, כי אפשר לפרשה גם לחזקיה, כדברי ב"ה "אף מן המעשר", חגיגה שם).

ירוש' קידושין פ"ד סה ע"ד: תני ר' אבהו קומי ר' יוחנן א"ר יהודה בנימין וכו' אמר לו ר"ע לא בני וכו' – ספרי פיס' רנג, כבבלי יבמות עו ב, אבל דברי ר"ע שבברייתא שבירוש' אינם בספרי³⁸ועי' תוס' קידושין פ"ה ד, דברי ר"ע., ובבבלי יבמות עח א מגיה ר' יוחנן את הברייתא: אמר ליה ר' יוחנן לתנא תני ראשונה.

ובירוש' קידושין שם סו ע"א: דילמא על ר' יהודה איתאמרת דר' יהודה אומר נאמנין (על "ממזר הוא"), עליה רבי אבהו בש"ר יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו. אמר ר' חזקיה עוד היא מתניתא כי את הבכור בן השנואה יכיר, – ברייתא דספרי פיס' ריז: ר' יהודה אומר כשם שנאמן וכו'; בבלי קידושין עח ב: כדתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר' יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם וכו'.

אנו רואים אפוא, שדווקא הקבלות אלה מוכיחות, שהברייתא היתה כבר שנויה לפני ר' יוחנן.

ואם חזקיה כבר השתמש בה והרחיבה – א"א כלל שנסדרה בבית־מדרשו של ר' יוחנן תלמידו.

[ו. הספרי שלנו – נוסח ארץ ישראל]

אמנם בזה צדק הופמן (69–70), שנוסח הספרי שלנו, כנוסח כל מדרשי־הלכה שלנו, – נוסח ארץ־ישראל הוא:

כך ראינו, שהברייתא בחגיגה ח א, שהובאה כראיה לר' יוחנן – אינה ראיה לפי נוסח שלנו.

וכך אנו מוצאים בפסח' סח א: תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה אמר ליה אכתי לא אפיקתיה עייליתיה אלא אימא ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה לויה³⁹כך הוא נוסח כ"י מ' ב' ור"ח ורמב"ם בסה"מ ל"ת עז ועוד, עי' ד"ס, ואצלנו מוגה ע"פ הגהת רש"י.. מתקיף לה רבינא אימא אידי ואידי למחנה שכינה ולעבור עליו בעשה ולא תעשה, א"כ לימא קרא וכו'.

אבל אצלנו בספרי פיס' רנה: ויצא אל מחוץ למחנה זו מצות עשה לא יבוא אל תוך המחנה זו מצות לא תעשה ר' שמעון התימני⁴⁰בילקוט ליתא "התימני", לק"ט: רבי ישמעאל! כ"י ר': ר' שמ', ואין "התימני אומר". אומר ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לויה לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה.

וא"כ הסתם שהביא ה"תנא" הוא דברי ר' שמעון (התימני), אבל סתם ספרי אומר כדברי רבינא, וזוהי באמת דרכו של הספרי תמיד למצוא עשה ול"ת⁴¹עי' הופמן, עמ' 65., והברייתא ששנה התנא היתה גם משובשת. אלא שאפשר שרבינא "לא ידע רישא", כרגיל.

ובפסח' עא א (סוכה מח א): לימא מסייע ליה (לעולא בשם ר' אלעזר: שלמים ששחטן מעיו"ט אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה) והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה (אתה אומר לילי יו"ט האחרון)⁴²בסוכה ליתא, אבל איתא גם שם בכ"י מ"ב וד"פ, אלא שאין זה לשון דבי ר"ע. או אינו אלא לילי יו"ט הראשון ת"ל אך חלק ("התם כדקתני טעמא") מה ראית לרבות לילי יו"ט האחרון וכו' כי אתא רבין א"ר אלעזר שלמים וכו' יוצא בהן משום שמחה ואין יוצא וכו' מיתיבי והיית וכו'. אבל ספרי שלנו פיס' קמב חולק: והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט הראשון ‏(פס"ז: האחרון) לשמחה יכול שאני מרבה לילי (כי"ר) יו"ט האחרון לשמחה ת"ל אך. מכאן אמרו ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ובנדבות [כול' מתני'] (כי"ר) יכול אף בעופות ובמנחות ת"ל אך. וסוף הברייתא שבבבלי: מה ראית וכו' – ליתא כלל.

וגם הסיפא היא שלא כברייתא שבבבלי חגיגה ח א, שהיא מסמיכה "מכאן אמרו" זה אל "ושמחת בחגך": ת"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו וכו' יכול אף בעופות ובמנחות ת"ל ושמחת בחגך וכו' – מה שישנו אצלנו בספרי פיס' קמא בלי "מכאן אמרו": ושמחת בחגך בכל מיני שמחות יכול אף בעופות וכו'.

אבל בירוש' חגיגה פ"א עו ע"ב וסוכה פ"ד נד ע"ג (בשיבוש): אמר ר' זעירה עד דאנא תמן שמעתנה עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר (המימרא הראשונה) כד סלקינן הכא שמעתנה רבי חייה בשם ר' לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון (בסוכה: הראשון) לשמחה או יכול אף לילי יו"ט הראשון (בסוכה: האחרון) ת"ל אך. או חלף⁴³בסוכה בטעות: אך חלק.. רבי חייה בשם ר' לעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה (להוציא לילי יו"ט הראשון). הירוש' ידע אפוא שיש מדרש הדורש ב"חילוף" ("או חלף") שנרמז גם בברייתא הבבלית ("מה ראית"), הוא הספרי שלנו⁴⁴דברי הופמן, שסמך על ירוש' סוכה, אינם מדויקים., ואת הדרשה שבברייתא שבבבלי מסר בשם ר' אלעזר, אלא שנראה שר"א הבבלי הגיה את הספרי ודרשו סתם כשיטתו תמיד (עי' שבועות ומע"ש).

[ז. הוספות בספרי דברים]

אלא שכמו שהזכרתי כבר ישנן בנוסחאות הספרי שלנו כמה וכמה הוספות מדבי ר' ישמעאל, שאינן בכ"י ר', ולהפך כמה וכמה הוספות אחרות בכ"י ר' שאינן אצלנו. סימניהם: שאינם במקומם, שהם כפולים, וכתובים בלשון קיצורים ורמזים. ויש בהוספות טרמינולוגיה של בית ר"י: מגיד, שומע אני, למה נאמר:

א. הוספות שישנן אצלנו ואינם בכ"י, או שהם בכ"י במקום אחר:

א) ראה פיס' סא: (ונתצתם וכו' ד"א) ונתצתם וכו' – אין בכ"י ר' כאן, אבל כתוב שם להלן באמצע "מיכן אמרו" (וכן בפי' ר"ה), לפני "שלש[ה] בתים הם" בלשון זה: ונתצתם את מזב' זו אבן שחצבה מתחילה. ושברתם את מצב' זו שחצב חציבה (!) ועבדה. ואשריהם תשרפון באש זו אשירה שנעשית תחילה לעבודה. ופסיל' תשרפ' באש(!) זו שהיתה נטועה ועבדה. אבידת כלאה כלה שרוף שבור גדוע.

וכל זה לקוח ממכילתא שבמ"ת 60, פרשה כו א–ב, ושם הסדר בא', אחרי פיסקא זו: מיכן אמרו שלשה בתין הן שלש(ה) אבנים הן שלש אשרות הן, וע"כ הכניסוֹ הסופר בספרי לפני "שלש[ה] בתים הם"⁴⁵אע"פ שב"מיכן אמרו" של הספרי הסדר: שלש אשרות – שלשה בתים, ו"שלש אבנים" ליתא שם..

והסוף "אבידת כלאה וכו' " הוא כולו דבי ר"י שם: ונתצתם את מזבחותם שומע אני יתצם ויניחם תל' לו' [ושברתם את מצבותם שומעני ישברם ויניחם תל' לו']⁴⁶כ"ה בקטע א"פ. ואשריהם תשרפון באש שומע אני ישרפם ויניחם תל' לו' ופסילי אלהיהם תגדעון שומע אני יגדעם ויניחם תל' לו' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא אבידת כלאה, כלה והשחת ושרוף ואבד והעבירן מן העולם וכו'. ושיטה זו שנויה (כמו שהעיר הופמן) גם במכילתא דעריות שבספרא קדושים פ"י ו: השחת שרוף וכלה והעבר מן העולם, אבל ספרי שלנו, דבי ר"ע, חולק ושונה: נתצתה את המזבח הנח לו שברתה את המצבה הנח לה, כ"מתניתא דחזקיה" בירושלמי (ע"ז פ"ד ה"ד מד ע"א) וכ"תני רב יוסף" בבבלי (מה ב)⁴⁷אלא שהבבלי פירש ברייתא זו דרב יוסף לענין אחר..

ב) פיס' סה: (לא תעשון וכו' ד"א) לא תעשון וכו' – אין בכ"י ר' כאן, אלא למטה, לפני "כל הישר בעיניו": ד"א לא תעש' ככ' אש' אנח' עו' פה הי' חובה בבית העולמים ורשות בבמה ד"א לא תע' צאו ועשו מיכן אמרו עד וכו' מיכן ואילך לא הותרו. איש וכו'.

וכ"ז נכנס כאן מן הגליון, וליתא במ"ת 49 המעתיק מספרי⁴⁸במקום ד"א פה היום היום, שלמטה – בכ"י ר' ובמ"ת ובילקוט: ר' שמעון אומר היום..

ג) פיס' צו: לא תבנה וכו' כדברי ר"ע – ליתא בכדי ר', והוספה היא ממכילתא, מ"ת 70, כ"ה, ובכ"י שם גם בסי' "כ"א":… עו]ד לא תעשה אפילו גגות ופ[רדסי]ן… [ר'] עקיבא אומ' לא [תבנה] עוד למה [שהיתה א]ינה נבנית אבל נעשית…⁴⁹עי' מש"כ במאמרי שבס' היובל לחיות.. ואין דרכם של דבי ר"ע להביא את דעתו של ר"ע בלשון "כדברי ר"ע".

ד) פיס' צח כולה (אבא חנן וכו' א"ר יאשיה וכו' א"ר יצחק וכו') אינה כאן בכ"י ר', אלא כתובה שם בתחילת פיס' קא: כל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסות ומעלת גרה עד שיהו בה ג' סימנין הללו אינה מותרת באכילה. אבא חנן משום ר' אליעזר אומ' השסועה מין חיה. א' ר' יושיה כל מקום [שנא'] ציפור בטהורה הכת' מדבר א' ר' יצחק עוף טהור נקרא עוף וניקרא ציפור והטמא לא נקרא אלא עוף בלבד. והראה זו דיה (וכולן מין דיה). איסי בן יהודה אומ' יש (לו) מאה מיני עופות במזרח וגו' (=וכו') איה דיה והדאה והראה < אחת הן > למה נשנו במשנה תורה בבהמה < מפני השסועה > ובעוף מ < פ > ני הדיה. ד' אחר.

ואלה הם ליקוטים מתוך דבי ר' ישמעאל, שהוכנסו כולם כאן, וכן הם כאן בכ"י ר"ה (עי' מ"ע), אלא שבילקוט כתוב "והראה" וכו" למטה במקומו (קצת מדבי ר"י זה נוסף גם בספרי שמיני בכ"י ר' והגהות תומת ישרים).

וישנם בענין זה עוד הוספות מדבי ר"י, שאינם בדפוס, עי' להלן.

ה) פיס' קד: ד"א לא תבשל גדי בחלב אמו למה נא' ג' פעמים וכו' ובהר עיבל – ליתא כאן בכ"י ר', אלא ששם בתחילת הפסוק: לא תבשל גדי בחלב אמו למ' נא' ג' פע' כנגד וכו' ובהר עיבל. ר' עקי' או' חיה ועוף אינן מן התורה שנ' לא תבשל גדי בחלב אמ' שלש פעמים פרט…

וכ"ז לקוח מדבי ר"י, מכיל' כספא פ"כ 335⁵⁰וכנו' כל כי"י וילקוט שם (בדפו': ר' שמעון), וכן מ"ת 75: ר' ישמעאל.. והסתם שבכ"י ר' הוא ר' ישמעאל. ובנוסח שלנו זה בסוף הענין בלשון "ד"א", כרגיל. והדבר ברור שדבי ר"ע סתמו כר"ע.

ו) פיס' קכז: ד"א שמור את חדש האביב (וליתא בילקוט) בג' מקומות וכו' ודורשין בו – כל זה כתוב בכ"י ר' (בלי "ד"א"!) בין הדרש אל "ועשית פסח" ובין "לה' ". ובוודאי שזו היא הוספה מדבי ר"י, ובמ"ת 89 סתם ורק זה, ואחריו "ד"א" מספרי בהעלותך פיס' סו. והסתם הזה, בניגוד לדבי ר"ע, ספרא אמור פי"ז יב ותוס' מגילה פ"ד ובבלי פסחים ו א וש"נ.

ז) פיס' קמד כי השוחד: ד"א לא תטה משפט בממון ולא תכיר פנים בדין – ליתא כאן בכ"י ר', אלא למעלה בפסוק "לא תטה": לא [תטה] משפט בממון לא תכיר פנים בדין. ד"א לא תטה וכו' איש פלוני עני ולא (בכ"י ר"ה: ד"א לא) תכיר פנים בכבוד שלא תושיב את הראוי למעלן למטן ואת הראוי למטן למעלן, וכך הגיה פרידמן ע"פ כ"י ר"ה. אבל בילקוט למטה, אחרי "כי השוחד": ד"א לא תטה וכו' בדין (כבדפוסים) ד"א לא תכיר פנים בכבוד שלא תושיב הראוי למטה למעלה, וכאן ליתא, ובמ"ת כאן הסדר הפוך: לא תסה משפט שלא תאמר וכו' ד"א לא תטה משפט בממון וכו' (והאחרון בוודאי מדבי ר"י). ובתנחומא שופטים ו' בובר הביא רק דבי ר"י.

ח) פיס' קעא: דבר אחר שועל בימינו ומשמאלו ד"א מעביר בנו וכו' בין בתריו – ליתא בכ"י ר' ובכ"י בן ז"א (מהר"ס) והוא דבי ר"י (עי' לעיל), ובארוכה ובשם ר' ישמעאל במ"ת 109!

ט) פיס' קצב: (ואמר אליהם וכו' למה נאמרו וכו' כדברי רבן יוחנן בן זכאי בוא וראה וכו' בין ברכיו ד"א) ואמר וכו' – כ"ז ליתא בכ"י ר', וגם מהר"ס כתב ש"אינו כתוב בנוסחאות ישנות", וגם במ"ת ליתא, והוא מדבי ר"י.

י) פיס' רג: ד"א כי תצור אל עיר מגיד שתובע שלום וכו' מפליגים אותה – כ"ז ליתא בכ"י ר', וכן ליתא בכ"י ר"ה, והכל בארוכה במ"ת 122, ו"אין צריך" וכו' כבר נאמר בפסוק "ימים רבים"⁵¹ועי' תוס' עירובין פ"ג ושבת יט א וירוש' שם פ"א ד סע"א..

יא) פיסי רו: ד"א עגלת בקר שיהא בה שני דרכים וכו' (=מ"ת 124, ושם: הא כיצד בת שתים) ד"א רחיצה בזקנים וכו' (=מ"ת 125 בארוכה: למה נאמר שהיה בדין וכו' רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים).

והכל מדבי ר"י.

יב) פיס' ריב: (דבר אחר עד די שעריה כנשרין רבא וטופרוהי כציפרין) – ליתא בכ"י ר' וליתא ביבמות מח א, ובמ"ת 127 זוהי ראיה לדברי ר"ע, וכן בשמחות פ"ז.

יג) פיס' ריג: ירח ימים שלשים יום (דבר אחר ירח אחד ימים שנים וכו' זנות) – ליתא בכ"י ר', ובבבלי שם בשם רשב"א כד"א, ועי' תוס' שם פ"ו. וליתא גם במ"ת 128 (רק "כל כך למה וכו', ואחר כן תב' אליה ובעלתה הא אם" וכו'! ועי' למטה).

יד) פיס' ריד: (ושלחתה בגט כדברי ר' יונתן וכו' וטהורות) – ליתא בכ"י ר', וכן למטה: (דבר אחר לא תתעמר בה כדברי ר' יונתן ד"א הרי זו אזהרה לבית דין) – ליתא בכ"י ר'. במ"ת שם: ד"א ושלחתה לנפשה שאם היתה חולה וכו' הקדושות. ולמטה: לא תתעמר בה אחר כל המעשים הכתוב מדבר וכו' דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אחר הבעילה וכו' ד"א לא תתעמר בה הרי זו אזהרה לבית דין.

ו"ה"ז אזהרה לבית דין" לשון מכילתא וספרי במדבר הוא⁵²עי' אלבק 8..

טו) ריש פיס' רטו: (כי תהיין לאיש שתי נשים במי שיש בהם הוויה וכו' ר' שמעון אומר וכו' מכל מקום. ‏ ד"א) וכו' – ליתא בכ"י ר', ומן "שתי כמשמעו" וכו' – מוחק גם בכ"י בן ז"א (מהר"מ), ובכ"י ר"ה ליתא כאן כלל. אבל למטה לפני הפסוק "וילדו לו בנים": משמע מוציא את אלו – מכל מקום. וכן במ"ת שם כבכ"י ר'. אבל בסופו: וילדו לו, מי שהוולדות שלו יצאו אלו שאין ולדות שלו. ר' ישמעאל אומר וכו' וילדו לו להוציא את מי שהוא ספק וכו' וילדו לו פרט ליוצא דופן וכו' (כבכורות מז ב, וספרי כר"ש) בנים הבנים בתורה הזאת וכו' ("ד"א" שבסוף הפסקא).

טז) פיס' ריח: ד"א בשביל שאכל וכו' ד"א סורר וכו' א"ר יאשיה וכו' מחלוקת בישראל – ליתא בכ"י ר'. "ד"א" השני נמצא במ"ת 130 (בלי א"ר יאשיה וכו').

יז) פיס' רכב: כי תראה יכול אפילו הוא רחוק וכו' אי כי תפגע שומע אני וכו' דברי ר' יהודה בן בתירה – ליתא בכ"י ר', והכל ממ"ת 132: לא תראה את שור אחיך למה נאמר לפי שהוא אומר כי תפגע שומע אני כמשמעו ת"ל כי תראה וכו', מכיל' כספא פ"כ, וכבר כתב ר"ה (מ"ע): ואע"ג דהנהו קראי לאו הכא איתנהו אגב גררא נסבינהו.

אבל הכל הוספה מדבי ר"י, ואצל ר"ה כתוב זה אחרי "כי תפגע מצות עשה".

יח) פיס' רכח: האווזים ותרנגולים שמרדו וכו' בטהורה הכתוב מדבר כדברי ר' יאשיה, שלח תשלח בנקיבות וכו' ולא בזכרים – הכל אין בכ"י ר', וכן מהר"ס אומר ש"אינו כתוב בנוסחאות ישנות", והמדרש האחרון באורך במ"ת 135–136: בנקיבות הכתוב מדבר או אחד זכרים וכו' אמרת ק"ו וכו' דברי ר' אליעזר וכו'.

יט) פיס' רכט: דבר אחר כי תבנה. ר' ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך וכו' מערכי המלחמה – ליתא בכ"י ר', מ"ת 136.

כ) פיס' רל: המותח (ר"ה: מכאן אמרו המותח) זמורה וכו' ד"א כלאים לחייב משום כרם ומשום שדה. ד"א פן תוקדש וכו' כדברי ר' יהודה (ר"ה: יאשיה) אשר תזרע אין לי אלא שזרע וכו' מ"מ – כ"ז ליתא בכי"ר, מ"ת 137: ד"א אף הכרם בכלל (שנ') שדך לא תורע כלאים היה והרי הכתוב מוציאו מכללו וכו'. כלאים בשני מינין הכתוב מדבר אתה אומר וכו' (מדרשו של ר' יאשיה, ובספרי חסר לפני "כדברי ר' יאשיה") הזרע אשר תזרע אין לי אלא שזרע הוא וכו' או אפילו וכו'.

כא) פיס' רלב–רלד: (צמר ופשתים יחדיו אבל זה בפני עצמו וכו' גדילים תעשה לך, אמור מעתה שניהם נאמרו בדבור אחד וכו' גדילים תעשה לך למה נאמרו וכו' ד"א) גדילים תעשה לך וכו' – הכל ליתא בכ"י ר'. והכל במ"ת 138–139: יחדיו יכול וכו' שניהם בדבור אחד וכו' (=מכיל' בחדש פ"ז) גדילים תע' לך למה נאמר וכו' (=ספרי במדבר פיס' קטו).

כב) פיס' רלה: איש (או) אשה למה נאמר לפי שהוא אומר איש אשר ינאף וכו' והרי הכתוב מוציא וכו' לכך נאמר כי יקח איש אשה. ר' ישמעאל אמר בוא וראה מה שנאה גורמת שהיא מביאה לידי לשון הרע – הכל ליתא בכ"י ר', וכולו במ"ת 139 בלשונו, ודברי ר' ישמעאל נאמרו כבר בספרי סתם בראש הפיסקא: עבר אדם על ואהבת לרעך וכו'.

כג) פיס' רלו–רלז: (ר' יהודה אומר אינו חייב וכו' ר' ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך על היבמה וכו'. ופרשו השמלה וכו' יחוורו הדברים כשמלה וזה אחד מן הדברים שהיה ר' ישמעאל דורש וכו' רע"א הרי הוא אומר וכו' ד"א) ופרשו השמלה וכו' – ליתא בכ"י ר' כאן, וזה שבפיס' רלז כתוב שם להלן בסוף פיס' רלז (בלי "ד"א"): ופרשו השמלה יחוורו דברים וכו' נמצאו עידי הבעל זוממין, ובמ"ת אחרי "הרי עדים להזים עדיו של זה" שבתחילת הפיסקא: ופרשו השמ' לפ' זק' הע': יחוורו וכו' כשמלה. ד"א ופרשו השמלה לשון כבוד וכו' (דברי בעל מה"ג) ראב"י⁵³ראב"י, גם בבלי כתובות מו א. אומר וכו'. ר' עקיבא או' וכו' (כבספרי לעיל), ובלי־ספק כל מה שליתא כאן בכ"י ר' הוספה היא מדבי ר"י, ו"מלמד שתובע מתחיל" וכו', שבפיס' רלו – במ"ת שם: ואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שהתובע פותח בדבריו תחילה (ואח"כ!) ואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שאין רשות לאשה וכו' (סתם ספרי שבפיס' רלה!).

כד) ודברי ר' ישמעאל, שאין מקומם כאן, ישנם בספרי גם בפיס' רמא: ד"א בעולת בעל ר' ישמעאל אומ' בא הכתוב וכו' שתבעל – וליתא גם שם בכ"י ר', ונמצא במ"ת 142: ר' ישמעאל או' לא בא הכתוב אלא וכו' או אינו מדבר אלא בארוסה וכו'.

וישנן עוד כמה וכמה הוספות, שכבר ישנן גם בכ"י ר' (עי' גם לעיל אות ו' ז' וי"א), ואעפ"כ כשאנו משוים אותו המדרש לזה שבמ"ת אנו רואים תיכף ששלנו מקוצר מתוך דבי ר' ישמעאל ולקוח ממנו:

כה) כך המדרש שבפיס' רמח: גם דור עשירי נאמר כאן דור עשירי ונאמר למטן דור עשירי, מה דור עשירי האמור למטן עד עולם אף דור עשירי האמור כאן עד עולם. וההוספה שנכנסה שלא במקומה בסוף פיס' רמט (עי' לעיל), ושייכת לכאן, ואם (כי"ר: אם) נאמר דור עשירי [עד עולם] למה נאמר עד עולם [דור עשירי] אלא מופנה להקיש וכו' אף דור עשירי האמור למטן [למעלן] עד עולם – הכל במ"ת 144–145 באורך: גם דור עשירי אין לי אלא דור עשירי מעשירי ולהלן מנ' הרי אתה דן נאמר כאן עשירי ונאמר עשירי בעמון ומואב וכו' לא אם אמ' בעמון ומו' וכו' אמרת שאין ת"ל עשירי בעמון ומואב שכבר נאמר בהן עד עולם אלא מופנה וכו'.

כו) ובפיס' פ: אשר אתה בא שמה לרשת(ה) או' מפ' (יב כט) בשכר שתבוא תירש וירשתה אותם וישבת בארצם מכלל שנא' וירשתם ויש' בערי' ובבת' (דב' יט א) יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין תלמוד לומר וישבת באר'⁵⁴כ"ה בכ"י ר'. כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה. וירשת (יל': ד"א וירשת) אותם מעשה בר' יהודה בן בתירה וכו' ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ וכו' וקראו המקרא הזה (שבתחילת ראה, יא לא–לב) וירשת[ם] אות[ה] וישב' בה ושמרת' לעשות את⁵⁵כ"ה בכ"י ר' וכ"י בן ז"א. וחזרו ובאו למקומם (כי"ר לי') אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ומעשה (כי"ר: מעשה) בר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבין (כי"ר) וכו' וקראו המקרא הזה ירשתם או' וישבתם בה ושמרת[ם]

לעש' את החק' הא'⁵⁶במקרא: את כל החקים. ואת המש'⁵⁷כ"ה בכ"י ר', וכזה בכ"י בן ז"א. חזרו ובאו להם למקומם (כי"ר לי') אמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות שבתורה (כי"ר כאן: חזרו ובאו להן לארץ יש').

כל המדרש הזה שמן "וירשת אותם" ולהלן אינו במקומו כאן, שהרי "המקרא הזה" הוא לעיל יא לא–לב⁵⁸כמו שהעיר כבר ר"ה, עי' מ"ע., אלא שהכל הוספה⁵⁹וליתא בכ"י ברלין ובמ"ח., ולקוח מדבי ר"י, מכילתא לדברים, מ"ת 58, שנדפסה ראשונה ע"י שכטר⁶⁰במ"ע JQR חט"ז (1904) 446 מכ"י א"פ (ms. heb. c. 18)., אלא שהשמיט את השורות הראשונות של כ"י זה, וז"ל בכ"י:

[וקראו המקרא הזה וירשתם אותה] וישבתם בה ושמרתם לעשות אמרו ישיבת ארץ יש' שקולה כנגד כל מצות שבתורה אמ' ר' יונתן נודר אני מחוצה לארץ לעולם.

ט. וכבר היה ר' לעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר הולכין אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבין ללמד ממנו הגיעו לצידון וזקפו את עיניהם וג' (כלומר: וכו' כלעיל, במעשה של ר' יונתן, עד) שבתורה⁶¹כ"ה בכ"י! חזרו ובאו להן לארץ.

כאן המדרש במקומו, דברים יא לא, ומכאן לקחוהו המעתיקים. אולם להלן בספרי פיס' קעט (דב' יט א) רק עד "בכל מקום שאתה רוצה לבנות בנה"…

כז) פיס' עה⁶²עי' לעיל על ההוספה מדבי ר"י שבפיס' זו.: רבי אלעזר הקפר [ברבי]⁶³כי"י ויל' ומ"ת. אומר וכי מה בא ללמדנו בין צבי לאייל וכו' דבר אחר⁶⁴יל': רבי אומר, וכן במ"ת [ועי' הוצ' פינק']. כאשר צויתיך מלמד וכו'.

ר' אלעזר הקפר אינו נזכר כלל בדבי ר"ע, אבל נזכר בדבי ר"י⁶⁵מכיל' בחדש פ"ז, ספרי במדבר פיס' כג, מב, קטז, קיט, ור"א בן ר"א הקפר, מכיל' בחדש פ"ה., ואין ספק שגם זה נוסף כאן מדבי ר"י⁶⁶עי' מ"ת 53, חולין כח א..

כח) פיס' ק: זאת הבהמה וכו' מלמד שחיה בכלל בהמה מנין שאף בהמה בכלל חיה ת"ל זאת החיה (ויק' יא ב) מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה [ו]מלמד⁶⁷ר"ה ויל' וכי"י. שבהמה טמאה מרובה מטהורה בכ"מ הכתוב פורט את המועט ת"ל (=לכך נאמר) זאת הבהמה איל וצבי ויחמור.

שני מדרשים ישנם כאן: הראשון – אמנם נמצא גם בספרא שמיני פרשה ב ח (אבל אינו שם בילקוט) – הוא מדרשם של בית ר' ישמעאל, חולין ע ע"ב: תניא אמר ר' יונתן נמתי לו לבן עזאי וכו' ונם לי ומה ישמעאל אומר בדבר זה נמתי לו וכי ימות מן הבהמה (זו בהמה טמאה)⁶⁸בילקוט שמיני תקל"ו ליתא. אשר היא לכם לאכלה זו בהמה טהורה למדנו (כי"מ: ולמדנו) חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה וכו'.

והשני הוא דבי רבי (חולין סג ב): תניא רבי אומר גלוי וידוע וכו' שבהמה טמאה מרובה מן הטהורות וכו'. ובספרי מקוצר, ונראה ששניהם נוספו כאן מדבי ר"י, שהשתמש הרבה בדבי רבי.

כט) פיס' קפט: ואין סרה אלא עבירה שנאמר וכו' מגיד שאינו חייב עד שיכחיש את עצמו מכאן אמרו אין העדים זוממים עד שיזומו את עצמם, כיצד מעידני את איש פלוני שהרג את הנפש.

"מגיד" זה אינו מקושר עם הדרשה שלפניה, וכבר נדחקו בו המפרשים, ובאמת אינו במ"ת 116. ואחרי דרשה זו כתוב בכ"י ר' בסוף הפיסקא (במקום "סליק פיסקא") כעין מה שכתוב בכ"י ר"ה אח"כ בתחילת פיס' קץ (עי' מ"ע): הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין. פ' (=פיסקא) ד"א אזהרה לבית (צ"ל: לבעל) דין שלא ישמע דבריו לדיאן קודם שיבוא בעל דין חבירו.

וזה לקוח מדבי ר"י, מ"ת 116: ד"א⁶⁹לפניו הברייתא שבבבלי שבועות ל א, ואחריה: מאי ואם נפשך לומר וכו' – כל הסוגיא של שבועות, וא"כ הברייתא לקוחה מן הבבלי, ולא ממכילתא. ועמדו שני האנ' הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין אתה אומר הדיינין וכו' או אלו ואלו עומדין ת"ל ועמדו שני האנשים מכלל קימה את למד לישיבה. ד"א ועמדו שני האנ' הרי זו אזהרה לבעלי דין שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא בעל דינו עמו⁷⁰"ד"א זו אזהרה" וכו', הב', אינו בכ"י ירושלים, והיא רק ס"א.. מכאן קיצרו והוסיפו (בלי ציון הכתוב!)‏ בספרי.

ואם כך ברור שגם "מגיד" וכו' – נוסף מדבי ר"י, והוא דבי ר"י שבמכות ה א: דבי ר"י תנא לענות בו סרה עד שתסרה ("שתוסר") גופה של עדות.

חשודים ב "מגיד", פיס' קיד, מ"ת 81, קנה וקס"ז = מ"ת 103, 108 ושם: מצוה, יכול אם שירת וכו' ת"ל ככל וכו' שנה עליו הכתוב לפסול, כלשון דבי ר' ישמעאל (מכילתא פסחא פ"ג ופי"א, ספרי במדבר פיס' סא), ובמ"ת 109: ושרת ככל אחיו הלוים העמ' זה הוא שאמרנו שאם שירת מיושב פסל, וזה אינו בספרי.

ל) ועי' פיס' רח: לשרתו ולברך בשם ה' מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה, וזה סתם כמכילתא דמילואים (שמיני א כט) ור' נתן (בספרי נשא פיס' לט), ובמ"ת 125 נוסף שם: מה ברכה בשם (ספרי שם) אף שירות בשם ("בעבודת יוה"כ"). ונראה שכל אלו מדבי ר"י לוקחו, וגם "כי בם בחר ה' אלקיך מגיד שברכת כהנים כשרה בבעלי מומים", שבפיס' רח שם לפני המדרש שהזכרנו, – מקורו מדבי ר"י, שאחרי שדרשו "בני לוי" בין תמימים בין בעלי מומין⁷¹מ"ת שם 125, ספרי כאן לקוח מפיס' קסג! הוסיפו לדרוש מן "לשרתו ולברך בשם ה' ", שכשרה בבעלי מומים.

לא) פיס' רע: ויצאה מביתו מלמד (כי"ר: מגיד) שהאשה יוצאה מלפני (=מפני) האיש. מ"ת 155: ד"א ושלחה מביתו שלא תנשא עמו בשכונתו (ספרי, אח"כ: והלכה והיתה לאיש אחר שלא וכו') ואם היתה עיר קטנה וכו'⁷²ע"פ הבבלי כתובות כח א, והוספת מה"ג היא. אמרת מי מפַנה מפני מי האשה מפנה מפני האיש⁷³אפילו בת (כצ"ל) גדולים וכו', שבמה"ג – הוספה היא., וזו בוודאי ממכילתא, אלא שקיצרה בעל מה"ג והוסיף בה דברים, ומשם לקוח בספרי⁷⁴ובה"ג סוף גטין, ד"ו פא ע"א, הביא את הספרי כולו מן "ושנאה האיש האחרון" ואילך. ואח"כ – הברייתא של שמחות פ"ב ואח"כ – הבבלי כתובות כח א, ולא הביא זה כלל מספרי..

לב) וחשודים ב"שומע אני": פיס' ר': שומע אני אף הקטנים וכו' או אינו אלא טף של נקבות אמרת ומה מדין וכו' הא איני אומר (כאן) טף אלא טף של זכרים, מ"ת 121.

לג) פיס' רנד: ונשמרת מכל דבר רע שומע אני בטהרות ובטמאות ובמעשרות הכתוב מדבר ת"ל ערוה ("ולא יראה בך ערות דבר"), אין לי אלא ערוה מניין לרבות ע"ז ושפיכות דמים וקיללת השם ת"ל ונשמרת מכל דבר רע [או ונשמרת מכל דבר רע]⁷⁵כי"ר וילקוט וכ"י ר"ה. יכול בטמאת ובטהרות ובמעשרות הכתוב מדבר ת"ל ערוה מה ערוה מיוחדת מעשה שגלו בה כנענים ומסלק (בה) שכינה כך כל מעשה וכו' כשהוא אומר דבר רע אף לשון הרע.

למרות "או (אי) ונשמרת" וכו', שישנו בכ"י, המקשר את הדרשות, חשודים בעיני כאן הלשונות. ול"נ ששני מקורות כאן: הראשון דבי ר"י והשני ("יכול") דבי ר"ע (והקישור "או ונשמרת" וכו' מאוחר). ובכ"י ר' נוסף אח"כ: ד"א ונשמרת הִזְהֵיר שלא תהרהר בעבירה ותבא וכו'⁷⁶מעין שהכניס מ"ע מפי' ר"ה בתחילת פיס' רנה, שאין מקומו שם.. והנה במ"ת 147+ ונסמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם וכו' (עז כ ע"ב) ד"א ונשמרת מכל דבר רע מכל דבר שגלו עליו כנענים שהוא מסלק את השכינה ואף מלשון הרע (=ספרי שלנו), ושם מ"ת 148: ולא יראה בך ערות דבר ר' ישמעאל אומר נאמר כאן ערות דבר ונאמר להלן (בגט) ערות דבר מה ערות דבר שנאמר להלן בהרהור וע"ז הכתוב מדבר אף ערות דבר שנא' כאן בהרהור וע"ז הכתוב מדבר. רבי אומר נאמר כאן ערות דבר ונאמר להלן ערות דבר מה ערות דבר שנאמר להלן משום בזיון אף ערות דבר שנ' כאן משום בזיון.

והמדרש הראשון ב"שומע אני" – דברי ר' ישמעאל הם.

לד) פיס" רנז: וחפרת בה שומע אני יהיה חופר באחת ומכסה באחת [ת"ל וחפרת בה]⁷⁷כי"ר וב' ומדרש חכמים, ועי' הוצ' פינקלשטיין. ר' ישמעאל אומר מנין שלא יהא אדם הופך מתניו וכו'.

גם זה כנראה דבי ר' ישמעאל, וגם "ר' ישמעאל אומר" מוכיח (וכך הוא בילקוט, אבל בכי"י ר' ול': שמע').

ואמנם כבר ראינו למעלה (עמ' 707, 711 ולהלן) שהרבה "מגיד" ו"שומע אני" ו"למה נאמר", שישנם אצלנו בספרי, אינם באמת בכ"י ר', והם לקוחים באמת מדבי ר"י: פיס' עא וע"ה (מגיד הכתוב), רג (מגיד), רטו (מגיד), רלד (למה נאמר, שומע אני), רלה (למה נאמר, והרי הכתוב מוציא, ר' ישמעאל), קפט (מגיד), רעג (מגיד, עי' לעיל).

ב. וישנן בכי"י ר' כמה וכמה הוספות, שאינן בדפוס, ולקוחות ברובן מדבי ר' ישמעאל (קצת מהם היו גם לפני ר"ה):

1. פיס' ס, לפני "א"ר עקיבא": מפני מה אשרה פסולה. מ"ת 47 (משנת ע"ז פ"ג מ"ה), ועי' מכילתא דברים 59 כז.

2. פיס' סא – עי' לעיל עמ' 711.

3. ⁷⁸[שלשת הסימנים הללו – ממבואו ל"ממכילתא לפרשת ראה", מאמרים לזכרון רצפ"ח, סא–סג]. פיס' צג: יצאו אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים אנשים אין פחות משנים.

"אנשים ולא נשים" – כר' ישמעאל במכילתא שבמ"ת 69: אנשים להוציא את הנשים דברי ר' ישמעאל (!), אבל בדבי ר"ע שנינו (בברייתא שבסנה' קיא ב): יצאו הן ולא שלוחן, אנשים אין אנשים פחות משנים ד"א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים.

בדבי ר"ע שבבבלי ("ספרי דבי רב") הובא אפוא המדרש "אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים" כ"ד"א", זאת אומרת מדרש ממקור אחר (דבי ר' ישמעאל!), אבל בספרי שלנו נכנס דבי ר' ישמעאל זה בלא כל ציון מיוחד.

4. פיס' צד: הכה תכה את יושבי העיר מכאן אמרו אין מקיימין את הטפלין אבא חנין אומר לא יומתו אבות על בנים וגו' בעיר הנדחת הכתוב מדבר. כך אצלנו.

אבל בכ"י ר': את יש' הע' הה' ולא ישבי עיר אחרת. מיכן אמ' מקיימין הן את הטפלין וכו' הכתוב מדבר, את יושבי העיר ה' ולא יושבי עיר אחרת מיכן אמרו החמרת וכו'. וכזה גם נוסח כ"י ר"ה ומהר"ס אוחנה. אלא שהילקוט גורסה למטה לפני "שללה ולא שלל שמים": מכאן אמרו⁷⁹וצ"ל כאן הציון "ספרי" מפני שעד כאן מן המשנה! מקיימין וכו' מדבר שללה ולא וכו'.

אלא שחכמי לוניל בתשובתם הביאו הנוסח: הכה תכה את יושבי העיר מכאן אמרו חכמים אין מקיימין וכו'⁸⁰מגדל עוז בפ"ד דה' ע"ז, כתאב אלרסאייל עמ' מו: "ואע"פ שיש ספרים שכתוב בהן מכאן אמרו מקיימין את הטפלים". הרמ"ה (עמ' פב) מחזיק בנוסח "מקיימין".; אבל הר"ש משנץ בתשובתו⁸¹שם עמ' קכז. אומר: ומה שכתוב בספרי דבי רב הבה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב מכאן אמרו חכמים אין מקיימין את הטפלים [ואית דגרסי מקיימין את הטפלים] בכל מלכותנו אין כתוב לא זה ולא זה ואין ראוי לגורסו כלל, דמאן דגריס מקיימים הא בתוספתא (סנה' פי"ד) דריש לה מדכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, ומאן דגריס אין מקזימין אם כן הוא דלא כר' עקיבא וכו'.

ואמנם כן, בקטע המכילתא (עי' להלן) דריש לה מן "ונתן לך רחמים ורחמך" כמו בתוס'. ובספרי שלנו נכנס המדרש הזה מדבי ר' ישמעאל, וכפילות המדרש "ולא יושבי עיר אחרת" שבכ"י ר' ושינוי מקומו של המדרש מכ"י לכ"י ושמו של "אבא חנין", שאינו נזכר בספרי, מוכיחים שכל זה תוספת, שנוספה בספרי⁸²עי' גם הופמן, יאהרבוך שם עמ' 315..

5. וכך נכנס בספרי שלנו בפיס' צה: ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה [ד"א ואת כל שללה תקבץ ולא שלל שמים מכאן אמרו אילנות המחוברין וכו' וכתבי הקודש מותרין], כך הוסיף פרידמן ע"פ פי' ר"ה.

אבל בכ"י ר' כתוב למטה: ואת כל שללה ולא שלל שמים [מיכן אמ' אילנות המחוברין מותרין והתלושין אסורין בורות שיחין ומערות וכתבי הקודש מות' שנ' שללה ולא שלל שמים. ד"א שללה ולא שלל שמים] מיכן אמרו הקדשות שבתוכה וכו', וכעין הנוסח הזה בילקוט: שללה ולא שלל שמים מכאן אמרו אילנות וכו' שנאמר שללה וכו' ד"א שללה ולא שלל שמים <מיכן אמרו ההקדשות וכו'>⁸³הילקוט קיצר את הספרי מפני שכבר העתיק את המדרש מן המשנה. וכתבי הקדש יגנזו.

"ד"א" אצל רבי' הלל או הדרשה הראשונה בכ"י ר' וילקוט לקוחה אפוא ממכילתא; שם היא נסמכת לפסוק "לא תבנה עוד", ועל כן מובן יפה הסיום "שאמרה תורה שללה ולא שלל שלמים", אבל בספרי שהסמיכוה ל"שללה ולא שלל שמים" לא היה כל צורך בדבר לסיים "שאמרה תורה שללה וכו' ".

6. פיס' קא – עי' לעיל עמ' 712.

7. פיס' קג (אחרי "מין איה"): עורב זה עורב הגדול ואת כל עורב להביא עורב עמקי ועורב הבא בראש יונים, למינו להביא את הזרזיר כשהוא אומר למינהו להביא את בן חוריה. ואת בת היענה מלמד שעוף טהור מרובה בכל מקום פורט את המועט. סימני בהמה וחיה נאמרו וכו'⁸⁴כמו בילקוט ובפי' ר"ה ומ"ע. כך כל שכיוצא בו אסור כל שאין כיוצא בו מותר. פ' (=פיסקא). כל עוף טהור וכו' (ְכמו אצל פרידמן).

וכל הדרש על "עורב" וכו' – נוסף בכ"י ר' גם בספרא פ' שמיני פ"ה בין ג–ד – מדבי ר"י, וגם "מלמד שעוף טהור מרובה" וכו' – הוא דבי רבי שבחולין סג ב, שהוכנס בדבי ר"י⁸⁵עי' מש"כ בפיס' ק..

8. בסוף פיס' קו נוסף בכ"י ר': למען תל' ליראה את י"י אליך מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תו', כל הימים בין בארץ בין בחוצה לארץ⁸⁶וכ"ה בילקוט, וכן הגיה והוסיף מהר"ס, עי' רד"פ.. וכל זה לקוח מדבי ר"י, מ"ת 77–78: מגיד שהמעשרות מביאין את האדם לידי יראת חטא ר' אליעזר אומר נדרים ונדבות שאדם מביא לבית הבחירה לבו מנדבו לתלמוד תורה. ר' ישמעאל אומר מעשר שני שאדם מביא לבית הבחירה נכנס ללשכת הגזית ורואה חכמים ותלמידיהן יושבין ועוסקין בתלמוד תורה לבו מנדבו לתלמוד תורה, ושם למטה: כל הימים בין בארץ וכו' יכול אין אדם מחויב בת"ת אלא משום הבאת מעשר וכו'.

ההוספה מקוצרת אפוא מדבי ר"י.

9. בתחילת פיס' קיב נוסף בכ"י ר': וזה דבר השמיטה זה דבר לשמיטה שאם יאמרו לו עמוד קרא דרוש ותרג(ו)ם אומר להן משמיט אני שאם דחקוהו ולא קיבל עליו ת"ל וזה דבר השמיטה – פעם א' הוא משמט ואינו משמט פעמיים. ומהר"ס בהגהותיו הוסיף בשם "נוסחא ישנה", אחרי הדרשה הראשונה של הפיסקא: ד"א וזה דבר השמיטה זה דבר וכו', והגיה: יכול שאם דחקנוהו (דחקוהו) לא יקבל עליו, וכן הגיה המגיה בפי' ר"ה, שכך היתה נוסחתו (עי' מ"ע). וכל זה בוודאי מדבי ר"י.

10. פיס' קטז: והעבט תעביטנו נותנים לו וכו' – בכ"י ר': והעבט תעביטנו פתוח תפת' פתח לו בדברים שאם היה בוישן אמור לו את צריך ללות מיכן אמ' צדקה ניתנת כמלוה. העבט תעביטנו וכו'⁸⁷וכך היה בפי' ר"ה (עי' מ"ע אות ט)., אבל במ"ת 81 כבספרי, ושם 82: ד"א כי פתח תפתח ר' ישמעאל אומר אם היה בן טובים ובוש פתח לו בדברים ואמור לו בני שמא את צריך ללות מיכן אמרו צדקה ניתנת כמלוה.

11. ריש פיס' קיז, בכ"י ר': השמר לך הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכל המונע רחמים מוקש לעוברי עבירות ופורק עול שמים מעליו שנ' בליעל בליעל ד"א השמר לך בלא תעשה וכו' – במ"ת 82, אחרי "פן בלא תעשה": פן יהיח דבר עם לבבך הוה זהיר וכו' בליעל בלי עול, ומשם לקוח בספרי, ובמ"ת 85: פתח תפתת את ידך הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכדרך שאתה מונע רחמים כך מונעין ממך רחמים. לאחיך לענייך לאביונך למה נאמרו כולן הראוי וכו' (כבספרי פיס' קיח).

ובספרי שלנו שם: פתוח תפתח (נתן תתן)⁸⁸כך בדפו', ולי' בכי"ר ועוד (עי' הוצ' פינקלשטיין). למה נאמרו כולם (מגיד הכתוב)⁸⁹כך בדפו', ולי' בכי"ר ועוד (עי' הוצ' פינקלשטיין). הראוי וכו'. וא"ס שהכל לקוח מדבי ר"י, ונתקצר בספרי כרגיל בהוספות אלה. ועי' מ"ת 71 ורחמך וספרי פיס' צו.

12. פיס' קכב, לפני "המרצע זה מרצע גדול", בכ"י ר'⁹⁰וישנו גם בילקוט ר' תצ"ח–תצ"ט! והיה לפני ר"ה בפירושו.: מיכן היה ר' ישמעאל או' בשלשה מקומות הלכה עקפת על המקרא התורה אמרה ושפך את דמו וכסהו בעפר והלכה אמרה בכל דבר שמגדיל צמחין, התורה אמרה (ושפך את דמו וכסהו בעפר). וכתב לה ספר כריתות והלכה אמ' בכל דבר שהוא בתלוש. התורה אמרה במרצע והל' אמ' בכל דבר רבי אומ' [….] בדלת ולא (בילק': או) במזוזה מעומד⁹¹וכך היה אצל ר"ה, ועי' מכילתא נזיקין פ"ב, והגישו אל הדלת, במרצע, וירוש' קידושין פ"א נט עד וסוטה טז ע"א.. מרצע זה מרצע גדול⁹²כבספרי! ובילקוט ליתא זה כאן.. ולקחת את המר' שו' אני בינו לבין עצמו ת"ל והגישו אדניו אל הא' אצל הדיינין שימסור (!) במוכרין⁹³=מ"ת 86! מכיל' שם, והגישו אדוניו! בילק': למוכרין.. במרצע⁹⁴כ"ה "במרצע" בבי"ת, ותוקנה הבי"ת לה"א: המרצע. בכל דבר שהו רושם⁹⁵וכך היה נוסח ר"ה (עי' מ"ע אות ג') המרצע בכל דבר שהוא רושם, ונשתבש בו פרידמן שם. אמ' ר' אלע' וכו'.

וכל ההוספות האלה הן – דבי ר' ישמעאל (ועי' גם קדושין טו א).

13. סוף פיס' קכג, בכ"י ר'⁹⁶וקצת ממנו אצל ר"ה, וכן הוסיף מהר"ס בשם "כך מצאתי בקצת נוסחאות".: וברכך י"י אליך כל מקום שהכתוב עונש ממון כתוב ברכה וביותר מקום שיש בו חיסרון כיס.

והוא דבי ר' ישמעאל, מ"ת 87: אבא חנון אומר משום ר' אליעזר כל מקום שהכת' עונש הפסד ממון וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה לכך נאמר וברכך וכו', וכן במ"ת 80!

14. בסוף פיס' קכו כתוב בכ"י ר': רק הדם לא תאכל שתיה בכלל אכילה רק זו התריית עדים שהיתירו בו בשעת הנייתו רק ליתן שיעור כזיית שאמרה תו' על הארץ לא על העוקה ולא על הגומא לא על הימים והנהרות המהלכין אלא נכנס לתוך הכלי שלא יטנף את כל הבית ובשוק לא יעשה כין שלא יחקה את המינין תשפכנו אין [שפיכה] אלא מן הצואר. ר' אליעזר אומ' על הא' תשפכנו כמים מה מים מכשירין את הזרעים אף דם שחיטה מכשיר את הזרעים או דם נחירה דם עיקור קילוף הקיז המחול השליל והתמצית הכבד הלב והמיתה במשמע ת"ל תשפכנו כמים יצאו אילו שאינן מכשירין.

כ"ו היה נמצא בספרי גם לפני ר"ה, וכולו במ"ת 89, ושם: ר' אליעזר בן יעקב.

15. פיסי קכט: צאן ובקר, והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים א"כ למה נאמר צאן ובקר (צאן לפסח ובקר לחגיגה) להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח וכו' – בילקוט לא היה המוקף, שהרי הוא מקצר ומרמז למשנת מנחות פ"ז (פ"ו) מ"ו, שהביא לפני הספרי: והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים וגו' כדלעיל עד אינו בא אלא מן החולין. הספרי התאים אפוא לגמרי למשנת חולין.

"צאן לפסח ובקר לחגיגה" לקוח אפוא ממקור אחר, מכילתא פסחא פ"ד 13 (ר' יאשיה ור' יונתן ור"א), מ"ת 90 (ר' יאשיה).

ואמנם בכ"י ר' ישנם עוד כמה מדרשים כאן, שקיצורם מוכיח עליהם, שהם הוספה ממקום אחר: אם כן למה נאמר צאן ובקר צאן לפסח לא בקר לפסח. צאן לפסח ובקר לחגיגה. צאן לפסח צאן ובקר לחגיגה להקיש וכו'. והמדרש הראשון כאן הוא של ר"ע במכילתא ומ"ת, השני – של ר"א ותלמידי ר' ישמעאל, שם, והשלישי – של הלל בירוש' פסח' רפ"ו לג ע"א, שהיא כדעת ר' ישמעאל במכיל' ומ"ת. והכל לקוח מדבי ר"י.

16. פיס" קלג בסופה, בכ"י ר' נוסף: ד"א מועד צאתך ממצ' לשחיטתו כבא השמש לצלייתו בערב לאכילתו. מ"ת 92 (=מכיל' פסחא ספ"ה 18): ובשלת ואכלת משחשיכה ר' שמעון בן יוחאי אומר בא הכת' לעשות ראשון אחרון (מה שנזכר ראשון הוא אחרון וכו') ואחרון ראשון, מועד צאתך לשחיטתו וכו'.

17. פיס' קמה בסופה, בכ"י ר' נוסף⁹⁷וכ"ה בפי' ר"ה.: לא תטע לך אשירה אמר' תור' ואשיר' תגדעון קל וחומר שלא תטע מנ' שלא יקיים ת"ל לא תטע לך מכל מקום ד"א אפילו בית אפילו סוכה, וכ"ה בילקוט, אבל – בתחילת הפיסקא! ובמ"ת 98 כבספרי שלנו. והכל בוודאי ממכילתא.

18. בסוף פיס' קמז כתוב בכ"י ר': וזה אחד מן הדברים שכתבו לתלמיי המלך אשר לא צויתי על יפתח ולא דברתי למישע ול' על' על לבי שיקריב אברהם את בנו על גבי מזבח, וכ"ז הוספה לסוף פיס' קמח, "וזה אחד מן הדברים" וכו' (מגילה ט ב), שייך לפני דברי ר' יוסי שם, ו"אשר לא צויתי" וכו' (תענית ד א) שוה לדברי "אחרים" המשובשים, ומתוקנים בספרי שלנו ע"פ פי' ר"ה.

19. סוף פיס' קמט בכ"י ר"ה: שתהא סקילה מיתתן, ובמ"ת 101: וסקלתם באבנים ומתו שתהא וכו', ובפי' ר"ה: ומתו שתהא וכו' מנין לרבות שאר המומתין בסקילה ת"ל יומת המת, אבל לעיל פיס' צ ליתא, ונראה שנוסף מדבי ר"י.

20. פיס' קנב, אחרי "דבר זו הלכה" נוסף בכ"י ר'⁹⁸וכן בכ"י פי' ר"ה, עי' מ"ע.: ד"א כי יפלא ממך דבר מקצתו ולא כולו וכ' ה' או' ונעלם דבר מעיני הקהל מקצתו ולא כולו. (עי' ת"כ חובה פרשה ד ז; הוריות ד א: מאי משמע אמר עולא קרי ביה ונעלם מדבר, כשיטת דבי ר"ע: רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה בזקן ממרא כי יפלא ממך דבר, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מה ממרא מן הדבר ולא כל דבר וכו'; אבל דבי ר"י דרשו פשוט "דבר": דבר אחד).

21. ושם אחרי "לדם יולדת" נוסף בכ"י ר'⁹⁹ומקצתו גם בפי' ר"ה, ומקצתו במ"ת 102.: ד"א בין דם לדם אילו דיני הרוגים (ו)דיני גלות מנ' ת' ל' בין דין לדין דבר < אחר בין דם לדם ולא כל דם > ¹⁰⁰השלמתי ע"פ פי' ר"ה, עי' מ"ע. שהוזק בגופו < ת"ל > ¹⁰¹השלמתי ע"פ פי' ר"ה, עי' מ"ע. בין דם לדם ול' כל הדם בין נגע לנגע ולא כל נגע¹⁰²ע"ב גם בפי' ר"ה. דברי < רבי אומר כי יפלא ממך דבר למשפט כלל בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע פרט דברי ריבות חזר וכלל כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגנתו חטאת > ¹⁰³השלמתי ע"פ מ"ת שם. כלשון ראשון לא כלשון האחרון. וודאי שסיימו דבי ר"י כדרכם: < או כלל ככלל הראשון וכו' אין עליך לומר אלא > כלשון ראשון וכו'.

אבל הברייתא כבספרים שלנו גם בסנה' פז א ובקצת שינויים בירוש' פי"א ל ע"א.

22. בסוף פיס' קנח נוסף בכ"י ר': ד"א לא ירבה לו סוסי' מרבה הוא כדי מרכבה, וכן עשה דויד כע' שנ' ויעקר דויד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב, הכל במ"ת 104, ומוסיף: שלמה לא עשה כן אלא ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים ר' נתן אומר לא ירבה לו סוסים שומע אני מיעוט סוסים שניים ת"ל רק מרבה ואינו מרבה אלא כדי מרכבו. ועיקר המדרש כבר נאמר בספרי עצמו: יכול לא ירבה למרכבתו וכו'.

23. סוף פיס' קנט בכי"ר: אבל מרבה הוא כדי שיתן לאפסונית ד"א כדי שיתן אפסוניות וכן עשה דויד והנה בעיניי(!) הכינתי לבית אלהיי אבל שלמה שינה כעיני' שנ' וישלך (!) את הכסף בירושלים כאבנים = מ"ת 105 (שלמה לא עשה כן).

24. בסוף פיס' קס בכי"ר¹⁰⁴וכך היה לפני ר"ה ומהר"ס.: על ספר על גבי עור בהמה טהורה ומגיהין לו מספר עזרה על פי בית דין של שבעים ואחד מיכן דרש ר' אלעזר בן ערך שסוף תורה עתידה להשתכח¹⁰⁵"דנשתכחה מישראל ונכתבה מלפני הכהנים הלוים דהיינו מספר עזרא", ר"ה, ועי' תוס' סנהד' פ"ד. = מ"ת שם (בהוספות מדברי הרמב"ם!).

25. בפיס' קסא, לפני "ימי חייו הימים", נוסף בכי"ר: ד"א והיתה עמו כשהוא פנוי וקרא בו שיהיו עיניו בו בשעה שהו קורא בו כל ימ' חייו בשעה שהוא פנוי, כל ימי חייו וכו' = מ"ת שם, ושם משא ומתן מדרשי: אתה אומר בשעה שהוא פנוי או כל ימי חייו כשמועו אמרת וכו'.

26. סוף פיס' קעג בכי"ר: תמים תה' עם י"י אליך אם עשית כל האמור בעיניין הרי את תמים לי"י אליך, עי' מ"ת 110.

27. פיס' קפט – עי' לעיל עמ' 716.

28. פיס' רנד ־־ עו' לעיל עמ' 717.

29. סוף פיס' רנט בכי"ר: ד"א לא תסגיר עבד בגוי שניצול מעב' זר' הכתוב מד' (וכזה בר"ה) = מ"ת 149: לא תסגיר עבד אל אדוניו למה נאמ' לפי שהוא אומ' לא ישבו באר' פן יח' אתך (שמ' כג לג) או אפילו קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז ת"ל לא תסג' עב' אל אד' בגוי שניצול מִע"ז שלו הכת' מדבר אתה אומר לכך בא או לא תס' עבר אל אד' כמשמעו (ירוש': כשמועו) ת"ל אשר ינצל אליך מעם אד' אמרת וכי אפשר לו (ירוש': לעבד) להנצל מרבו ("בלי שחרור רבו") הא מה ת"ל לא וכו' על ירושלם, והבבלי בגטין מה א הביא ברייתא דומה לה משמות: לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וגו' יכול בגוי שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז וכו', ושם היתה שנויה גם מחלוקת ר' יאשיה ור' אחי בנו.

30. סוף פיס' רס בכי"ר: זו אזהרה למופנה שנ' לא היתה בזה קדשה, ונרמז גם בפי' ר"ה, ומובא בזהר הרקיע חרוז צ"א בשם "ספרי": לא תהיה קדשה אזהרה למופנה (כצ"ל שם, וכ"ה שם בחרוז צ"ד) כענין שנ' לא היתה בזה קדשה, ול"ספרי" זה רמז במ"מ פ"א מה' אישות ה"ד (מ"ת 149, ע"פ לשון הרמב"ם).

31. סוף פיס' רעח בכי"ר: בשעריך ולא בירושלם אין לי אלא שכר אדם שכר בהמה שכר כלים מנ' ת"ל אשר בארצך כל שבארצך מל' שעו' עליו בשני לוין כר' יוסי בר' יהודה משם בל תעשק (וכ"ז כבר שנוי לעיל!), ואצל ר"ה: וגרך זה גר אוכל נבילות בשעריך ולא בירושלים.

זו כנראה בניגוד לברייתא שבב"מ קיא רע"ב וספרי שלנו.

אבל "דבי ר' ישמעאל" שם טעות היא במקום "דבי שמואל", כנוסח רוב כי"י וילקוט ד"ר (ועי' תוס' סוף פ"י).

32. בפיס' רפח, לפני "לא תהיה אשת המת החוצה", בכי"ר: ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן ובן הבת ובת בת (מ"ת: ובת) הבת מנ' ת"ל ובן אין לו מכל מקום אם כן למ' נא' ובן אין לו פרט לשיש לו מן השפחה ומן הנכרית פרט לשיש לו מכל מק' = מ"ת 165 (בהוספת "טומטום ואנדרוגינס"), וכן הוסיף מהר"ס (בלי "פרט" האחרון). הפרט האחרון בניגוד למשנה ומדרשו של רב יהודה, שם כב ב, ועי' המדרש הדומה לו בב"ב קטו א, ירוש' ב"ב פ"ח טז ע"א.

אבל חוץ מן ההוספות – יש לנו בספרי דברים (פיס' נה–שג) ספר אחדותי מבית מדרשו של ר"ע.

על אחדותו של ספרי דברים מעידים גם הציונים שבתוכו מפרשה לפרשה: זו היא שאמרנו, וכדומה:

פיס' ע': זו היא שר' יהודה אומר כסף וכו' – לעיל פיס' סב.

פיס' צו: זו שאמר ר' ישמעאל הישר וכו' – לעיל פיס' עט.

פיס' קיז: זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי וכו' – לעיל פיס' קיא.

פיס' קנה: זהו שאמרנו אע"פ וכו' – לעיל פיס' קנג.

פיס' קפג: זו שר' יהודה אומר תמול וכו' – לעיל פיס' קפא.

פיס' קץ: זהו שאמר ר' יוסי הגלילי וכי עלתה וכו' – לעיל פיס' קנד. וכן בפיס' רצח: זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי וכי עלתה וכו'.

פיס' רמב: זו היא שאמרנו שער וכו' – לעיל פיס' קמח, קמט.

פיס' רפח: לפי שאמרנו להלן אשת אחד וכו' – לעיל בפסוק שלפניו, וכן פיס' רפ"ט: לפי שאמרנו (כ"י ר') להלן אשת אחד וכו' – שם.

ובפיס' רט: לפי שאמרנו להלן שלשה וחמשה – לעיל פיס' רה, שלשה לר' שמעון וחמשה לר' יהודה, ואלה הם א"כ דברי המסדר!