XI. מכילתא דרשב"י 1[נדפס גם כמבוא למדרשב"י, הוצאת אפשטיין־מלמד, שי"ל ע"י חברת "מקיצי נרדמים", ירושלים, תשט"ו.]
הראשון היה פרידמן, שאסף2מדר"י, מבוא עמ' I.I, הוספה שניה קיט ע"ב ואילך. את כל הציטטים ממכילתא זו, שהיו ידועים בימיו, וביררם, והניח את היסוד לחקירה הבאה; (הופמן שבא אחריו הראה3Zur Einleitung in die Mechilta usw., פפד"מ 1906 (הוצ' מיוחדת מס' השנה הפרנקפורטי)., שאמנם היה "ספרי דבי רב" לשמות ושזוהי מכילתא דרשב"י הנזכרת בראשונים).
אחריו בא ר' ישראל לוי4Ein Wort über die Mechilta des R.S., ברסלוי 1899 (יאהרעסבעריכט). וגילה, שרובה של מכילתא זו נשׂרדה עוד בליקוטים של בעל "מדרש הגדול" (=מה"ג), שרובם של הציטטים בראשונים נמצאים סתם במה"ג (2–16), שהרבה ברייתות סתמיות שבבבלי ישנן כאן (16–21), שרוב הדברים שהובא בתלמודים ובמדרשים בשם חזקיה ותני דבי חזקיה – ישנם במה"ג (21–30), שאינה מתאימה עם "תני רשב"י" שבירוש' ומדרשים ושאין בה ממדרש זה (30–31), שהיא מתאימה לספרא וספרי דברים ותוספתא (32–34). ושכיון שהרבה "תנא דבי חזקיה" אינם במה"ג, ומצד אחר אי אפשר ש"ספרי דבי רב" יובא בתלמוד בשם "חזקיה", – שברייתא שלנו היא ספרי דבי רב, אבל מכיון ששניהם שאכו ממְקור אחד היו אצלם הרבה דברים שוים (35).
גינצבורג5Der Anteil R. S.'s in de Mechilta usw., ס' היובל לכבוד ר"י לוי, 403 ואילך. חולק עליו ומשתדל להוכיח, שכמה "תני רשב"י" (אחרי הגהה ופרישה) נמצאים בו ושכמה סתמות הן כרשב"י. אבל הורוביץ6Beiträge, ברסלוי 1899 (יאהרעסבעריכט). השיב עליו ומראה שהגהותיו ופירושיו דחוקים ושגם הסתמות כר"ש אינם רבים.
ועכשיו נשוב לבירור הדברים:
[א. שמו והבאות ממנו]
בראשונים7רמב"ן, ר' טודרוס הלוי ב"אוצר הכבוד" ו"ס' הרזים", ר' יוסף בן יהודה ב"ס' מוסר" ועוד. [ועי' הופמן, מבוא, עמ' VII–VI]. נקרא הספר "מכילתא דר' שמעון בן יוחאי" או "דר' שמעון" ("מכילתין דר"ע")8ריטב"א בפירוש ההגדה, בעשר מכות., וציטט אחד שהביא הרמב"ן (שמ' כב יב) בשם "מכילתא דרשב"י" נמצא בתה"ג הרכבי סי' רכט בשם "ספרי דבי רב":
רמב"ן
וכן ראיתי במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי אבא שאול אומר יביא עדירה שנא' כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים וגו'.
תה"ג
אבל עיקר הא בריתא מסיפרי דבי רב היא והכין תנו כולהו תנאיי ואין ביניהון חילוף יביא עדידה לבית דין וכן הוא אומ' כאשר יציל הרועה מפי האריה וג'. ובמכילתא דארץ ישראל ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שתי כרעים או בדל אוזן.
ונמצא בכ"י פירקוביץ9[מדרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד, 206]. כלשון הרמב"ן (יביא עדידה שנא' כה אמר ה' כאשר וכו')10ובעל מדרש הגדול (ומשם הופמן 147) העתיק לשון מדר"י!. והיא הברייתא, שהובאה בבבלי11בבא קמא י סע"ב–יא א. ב"דתניא". "מכילתא דרשב"י" היא היא אפוא "ספרי דבי רב" של הגאונים12ושלא כדעת הופמן במבואו עמ' IV–V (ועי' להלן עמ' 728). וברייתא סתמית בתלמוד, כהרבה ברייתות סתמיות שבתלמוד שישנן במכילתא דרשב"י13ר' ישראל לוי, שם, עמ' 16–20..
ר' שלמה בן היתום בפי' משקין שלו 31, מביא על־יד מכילתא דר' ישמעאל: מכילתא דסניא, "ומה משכן כול' דאין קדושתו קדושת עולם שנגנז כשבנה שלמה הבית נגנז מלפניו דכת' קטן מהכיל נפסל כדאיתא במכילתא דסניא ומכילתא דר' ישמעאל14מדר"י יתרו בחדש פי"א 242, ואינו במה"ג, אבל דומה לו במ"ת 54, עי' הופמן שם ו־Hebraische Bibliographie שי"א עמ' ח.. וכן באשכול הכפר להדסי (לו ע"א): וכן כת' במכיל' דסיינא (קרי: דסנייא) החדש הזה לכם וגו' מלמד <ש> הראהו לבנה באצבעו וכו'15הוצ' אפשטיין־מלמד עמ' 8, וליתא במדרשב"י הופמן 7; והוא כדעת ר' עקיבא במדר"י פסחא פ"א 6, אבל לא בלשונה, והשוה גם "תני רשב"י" בפסיקתא דרב כהנא, החודש, נד ב.. עכשיו נמצא גם במלחמות־ה' לסלמון בן ירוחם (עמ' 75): כיוצא בו כתוב במכילתא החדש הזה לכם מלמד שהראהו למשה כזה ראה וקדש הלבנה, כיו"ב אתה אומר וזה מעשה המנורה וכו'. והיא "מכילתא דרשב"י", שמתחילה במעשה הסנה16"סניא" בארמית = "סנה" בעברית. כמו שהיטיב לראות רצ"פ חיות17במבואו עמ' XXII [ועי' מ"ש ב"מכילתא דסניא, סנייא", תרביץ ש"ג, 377–379]..
והנה כבר ראה פרידמן18הוספה שניה קיט ע"ב. שאותו המדרש שנדפס במכילתא עם פי' ברורי המדות19ווילנא תר"ד. (לר' יצחק אליה לנדא) מכתב־יד ר' אברהם הלחמי (מהעתקה שנמצאה בין כתבי הגאון מווילנא) – הוא מכילתא דרשב"י. ואמנם הציטטים של ר' טודרוס הלוי20פרידמן במבוא עמ' LI סי' ד, LII סי' טז. ישנם בקטע זה בפרשת שמות21הקטע השני מקוטע בכתב־יד ר' אברהם הלחמי ושלם במדרש הגדול [הוצ' אפשטיין־מלמד, 1–7].. הקטע הזה נדפס שנית ע"י ר' שלמה וורטהיימר מכ"י ר"א הלחמי22אוצר מדרשים כתבי יד עמ' נח–סג, ועי' שם עמ' 9–10.. כ"י זה של ר"א הלחמי, שהיה בידי וורטהיימר, כלל הגהות על המכילתא וספרא וספרי, מכיל ס"ה דפים, ובתוך ההגהות נמצא כמה פעמים "אמר אברהם הלחמי", וּורטהיימר אומר (שם), "שכל ההגהות שנדפסו בהספרי ווילנא תרכ"ו ע"י הר"ש לוריא בשם "הגהות ובאורים כת"י חכם קדמון ספרדי" נמצאים שם". ואמנם הר"ש לוריא מצא את הקונטרס ההוא "בין העתקות כ"ק הגר"א", ואין־ספק שמאותו קונטרס עצמו נלקחה ההוספה למכילתא23וורטהיימר מחליט שכל ההגהות האלה, לרבות הגהות ספרי, הם לר"א הלחמי; אבל ר"א הלחמי אינו מחבר ההגהות (שבן ז"א מצא אותם בגליון ד"ו, עי' בן ז"א בהקדמתו) אלא מעתיקם, והמחבר הוא בוודאי מחבר ההגהות לספרי, הר"ר סולימן אוחנא..
המגיה הזה, שהוסיף הוספה זו, אומר: "בתחלת המכילתא חסר לשון הרבה וכך צריך להיות24לשונו הרגיל של מהר"ס אוחנא. ומשה היה רועה וכו' " (עד הסוף)25וורטהיימר שם 10..
במכילתא לפרשיות אלה השתמש בעל מדרש־הגדול26[הוצ' אפשטיין־מלמד, 1–7]., אבל הוסיף בהם כמה דברים ממדרשים אחרים, כדרכו, ושינה את סידרם27עי' בחילופי גרסאות שם, ועי' במבוא שם עמ' מט..
זהו אפוא הקטע הראשון של המכילתא, והוא מתחיל באמת בפרשת סנה, ומתחיל גם "רשב"י אומר", ועל שם כך נקראת "מכילתא דסניא" וגם "מכילתא דרשב"י"28כהשערתו של פרידמן LIV, שהסכימו לה גם ר' ישראל לוי, 31 הערה 3, וגם הופמן.. ושזו היא התחלתה של מכיל' דרשב"י נתברר מתוך הרשימה שהדפיס מאן29Texts and Studies כרך א' עמ' 646 שו' 52.: כתב אבתדאה ומשה היה רועה וג' וירא מלאך י"י אליו בלבת אש רב' (קרי: רבי) שמעון.
[ב. קטעים ושרידים]
מכאן והלאה עמדו ברשותו של הופמן רק שלשה קטעים: האחד – דף אחד (א"פ c.55)30שהשתמש בו בעמ' 12–14 (בהוצ' אפשטיין־מלמד עמ' 14–17]., השני – שני דפים (כ"י קמברידג', שא"א למצוא אותו עכשיו)31פירסמו שכטר ב־JQR 1904, עמ' 443–445; והשתמש בו הופמן בעמ' 118–122 (בהוצאתנו עמ' 159־158 ובח"ג לעמ' 163–165).; והשלישי – ארבעה דפים מכ"י א"פ 63.d32השתמש בו הופמן בעמ' 137–145 (בהוצאתנו בח"ג לעמ' 191 20 – 203 16).. מכל אלו הדפים אין אף ציטט אחד בראשונים בשם "מכילתא דרשב"י (אבל אחד בשם "סניא" מן הקטע האחרון33עי' תרביץ ש"ג עמ' 377–379., אלא שהם נמצאים בעיקרם סתם במה"ג בערבוביה עם מקורות אחרים, כדרכו של בעל מה"ג.
בקיץ תרפ"ח מצאתי בצילומים מלנינגרד שני קטעים גדולים ממכילתא זו, האחד [אנטונין 236] – ארבעה דפים המכילים מכילתא דרשב"י בהשמטות רבות (מידי הסופר!)34הופמן 8–24 (בהוצאתנו 10–30), ונדפס שוב ברציפות בנספחות (בהוצאתנו 227–231). והשני [פירקוביץ II 28] – כחמישים דף המכילים מכילתא זו35הופמן 18–151 (בהוצאתנו 23212–). בחסרונות של כמה דפים באמצע.
ובקטעים אלה ישנם כל הציטטים שבראשונים, שהובאו מכאן בשם "מכילתא דרשב"י": רמב"ן ויק' כג כד36בהוצאתנו 19 (הופמן 16)., רמב"ן שמ' יד יט37בהוצאתנו 60 (הופמן 49)., רמב"ן שמ' כב יב38בהוצאתנו 206 (הופמן 147), ועי' לעיל עמ' 726., ר' טודרוס הלוי39בהוצאתנו 58 (הופמן 43), 117 (הופמן 80). ור' יוסף בן יהודה תלמיד הרמב"ם ב"ס' מוסר" 14940בהוצאתנו 59 (הופמן 48).. ומכיון שבעמ' 14–17 [בהוצאתנו] מקביל כ"י א"פ עם הקטע הראשון (אנטונין 236) ובעמ' 26–30, מקביל הקטע הראשון לקטע השני הגדול (פירקוביץ II 268) – הרי לנו אפוא עדות משולשת, שלפנינו באמת מכילתא דרשב"י, וכך יש לנו יסוד מוצק לבנות עליו.
בתשרי תרצ"א מצאתי בקמברידג' עוד ארבעה קטעים (בס"ה אחד עשר דפים) המשלימים בכמה מקומות את החסר (ומהם אחד, בכתב של קטע א', וממנו הביא ר"ש בן היתום: מכיל' דסניא).
בשנת תרצ"ה נמצאו ע"י ד"ר ב"מ לוין ז"ל עוד שני קטעים, האחד בפריז והשני בניו־יורק, הראשון שמונה דפים, והשני שבעה דפים, שנמסרו לפרופ' א. ל. פינקלשטיין [יבלח"א], והוא מסרם לי.
יש לנו אפוא שמונים דף חדשים (ובס"ה כתשעים דף!) של עיקר המכילתא!
[ג. מחברו]
ר' ישראל לוי הוכיח מכמה ברייתות סתמיות של מכילתא דרשב"י, שהובאו בתלמוד ב"ת"ר" ו"תניא" (שם 16–21) וכדומה, ולבסוף מן הציטט שבתה"ג בשם "ספרי דבי רב"41עי' לעיל עמ' 726. והשני שבתה"ג הרכבי סי' ס"ו בשם "שאר ספרי דבי רב"42בהוצאתנו עמ' 71 (הופמן 56). – שמכילתא דרשב"י היא "ספרי דבי רב" לשמות. אבל הופמן43ב"פתח דבר" למדרשב"י עמ' VI–V, ובפ"ג עמ' X ואילך. חלק עליו ואומר ש"ספרי דבי רב לספר שמות שנשתמשו בהן האמוראים בש"ס בבלי היה משונה ממכילתא דרשב"י שלפנינו, שמצאתי הרבה מדרשי הלכה בתלמוד, אשר בלתי ספק מספרי דבי רב לשמות לוקחו, שאינם נמצאים במכ' דרשב"י שלפנינו".
ועיקר ראיותיו הן:
א) בגיטין (עז א) מובא אחרי מדרש הספרי דברים (פיס' קסט) ונתן בידה אין לי אלא ידה וכו', שהוא דבי ר"ע (ירוש' שם ריש פ"ח) וחולק על דבי ר' ישמעאל (ירוש' שם ומכילתא נזיקין פי"ג): ותניא נמי הכי גבי גנב ידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מניין ת"ל המצא תמצא מכל מקום44וכן ב"ק סד ב וב"מ י ע"ב., ובב"מ נו ב: והתניא אם המצא תמצא בידו אין לי וכו' ותו תניא ונתן בידה וכו'.
והמדרש הזה אינו בהוצאתו עמ' 138, וגם בכ"י שלי חסר. אבל אפשר וקרוב שמדרש זה נדרש במשפטים כא טז (ונמצא בידו), שהרי גם המכילתא דר"י (נזיקין פ"ה) דורשת גם שם: בידו אין בידו בכל מקום אלא רשותו וכו', ושם חסרים דפים בכ"י שבידי, ובעל מה"ג העתיק שם לשון הרמב"ם הל' גנבה פ"ט ה"ה!
ב) ב"מ צד ב: דתניא אם גנב יגנב אין לי אלא גניבה אבידה מניין ת"ל אם גנב יגנב מ"מ, הניחא למאן דאמר לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם וכו', וזהו מדרשו של ר"ע וביתו45במדר"י נזיקין פט"ז: ר"י הגלילי אומר ואם גנב יגנב להביא את האבידה (עי' הוצ' הורוביץ); ירוש' שבועות רפ"ח לח ע"ב: ואם לרבות אבידה., אבל ר' ישמעאל חולק46ירוש' שם ומכיל' שם, במערבא אמרי, בבבלי.. וגם מדרש זה אינו במדרשב"י (הופמן 146), ואדרבה המדרש שוה למכילתא דר"י.
אבל בכ"י שלנו (בהוצאתנו 206): ואם גנב יגנב אין לי אלא גניבה (ל)אבדה47[כך נ"ל להגיה. – עצ"מ]. מניין ודין הוא וכו' ועוד ק"ו וכו' ת"ל אם גנב יגנב וגומ'.
ג) פסח' סא ב: דתניא יכול יפסול ("ערל") בני חבורה הבאין עמו ודין הוא וכו' או כלך לדרך זו וכו' ת"ל זאת, "ובמכילתא דרשב"י [הופמן 30] שלפנינו ליתא".
אבל "ת"ל זאת" מוכיח שמקומו בפרשת בא (יב מג), ושם דווקא נפסק כ"י שבידי במדרש48בהוצאתנו עמ' 35 (הופמן 28). "יכול אף אגודת אזוב ומשקוף ושתי מזוזות ("יהו נוהגים בפסח דורות") ת"ל זאת". אבל גם במה"ג נמצא באותו פסוק: יכול יפסול את החבורה הבאה עמו ת"ל זאת אין פוסל את החבורה הבאה עמו, וזהו המדרש שבתלמוד שנתקצר במה"ג ונסדר שלא במקומו, אחרי "כל בן נכר"!
ד) ב"ק מב ב: תניא כוותיה דרבא בעל השור נקי רע"א נקי מדמי עבד והלא דין הוא וכו' ועוד ק"ו וכו' ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד. ובמדרשב"י (הופמן 132) ליתא, והמדרש הסמוך שם: "ת"ר והמית איש או אשה אמר ר"ע" נמצא במכיל' דרשב"י, אך לא בשם ר"ע.
אבל בכ"י שבידי (בהוצאתנו עמ' 179) ישנה הברייתא דתניא כוותיה דרבא: רע"א וכו' מפני שהייתי אומר חייב בעבד וכו' ועוד ק"ו וכו' נקי מדמי עבד, והמדרש הסמוך בכ"י כמו ברשב"י, אלא ששם (שם עמ' 181): ת"ל והמית איש או אשה מגיד שאינו חייב עד שימית מה האיש וכו' (ודורש אפוא שניהם מן הפסוק המיותר, והברייתא בבבלי מקוצרת).
ה) בסנהדרין טז א מביא התלמוד שתי ברייתות בפירוש "כל הדבר הגדול" (שמ' יח כב), הראשונה מתאימה עם מכילתא דר"י49עמלק יתרו פ"ב 199., והשניה – ברוחן של דבי ר"ע (אע"פ שהטרמינולוגיה הא של דבי ר"י!), ובמכיל' דרשב"י50הופמן 90 (ועי' בהוצאתנו עמ' 133). כמו במכילתא.
אבל בכ"י ק' חסר פסוק כ"ג שביתרו י"ח, ובעל מה"ג העתיק כאן את המכילתא דר"י.
ו) בפסחים כב ב51ועי' ב"ק מא א וקידו' נו ב. מקשה התלמוד מברייתא אחת על חזקיה האומר ש"לא יאָכל" משמעו גם איסור הנאה: והרי שור הנסקל דרחמנא אמר לא יאָכל את בשרו ותניא ממשמע שנאמר סקל יסקל השור איני יודע שהיא נבלה ונבילה אסורה באכילה ומה ת"ל לא יאכל מגיד לך הכתוב שאם שחטו וכו' בהנאה מנייץ ת"ל ובעל השור נקי וכו' טעמא דכתב ובעל השור נקי דאי מלא יאכל איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע וכו'.
אבל במדרשב"י שלפנינו52בהוצאתנו עמ' 179 (הופמן 132). לומד באמת איסור הנאה בשור הנסקל מן לא יאָכל: ולא יאכל את בשרו ואפילו לכלבים הרי זה בא לאוסרו בהנאה. וכיוצא בו אצל חמץ53בהוצאתנו עמ' 38 (הופמן 32).: ולא יאכל חמץ (היום) ואפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה, והיא הברייתא הסתמית שהובאה בירוש' פסח' פ"ב כח רע"ג (ולא הובאה למטה שם במחלוקת חזקיה ור' אלעזר).
ואם – אומר הופמן – מכילתא שלנו לספרי דבי רב תחשב, עד שהוא מקשה על חזקיה מברייתא אחרת יביא ראייה לדבריו מספרי דבי רב שלפנינו. "אלא ברור שמכילתא דרשב"י שלנו איננה חלק מספרי דבי רב, כי אם תנא דבי חזקיה היא".
והנה בכ"י שבידי54בהוצאתנו עמ' 178–179 (הופמן 131–132).: ולא יאכל את בשרו מה אני צריך וכי אין אנו יודעין שהיא נבילה וכו' אסור באכילה55ואין שם "אין לי אלא באכילה בהנאה מניין ת"ל ובעל השור נקי"!. יכול אם שחטו וכו'. ולא יאכל את בשרו אין לי אלא בשרו מנין לרבות גידים ועצמות וכו'. ולא יאכל את בשרו אפילו לכלבים הרי זה בא לאוסרו בהנאה. ובעל השור נקי בן עזאי אומר נק' מדמי (שלו) כולו כאדם שאומר וכו'.
ואנו רואים קודם כל כי "מאי משמע שמעון בן זומא (=עזאי56ועי' מדר"י נזיקין פ"י מדרש אחר בשמו.) אומר כאדם" וכו' – הוספת הבבלי היא מברייתא הסמוכה במכילתא, והדברים לא נאמרו כלל לענין שלנו, אלא במחלוקת עם ראב"ע ור"ע ור"א, הסמוכה שם (ובבבלי מא ב וכו'). ונראה אפוא שהברייתא הבבלית קטועה היתה57ועי' ב"ק מא א וקידושין נו ב.: אין לי אלא באכילה בהנאה מניין ת"ל <ולא יאכל את בשרו אפילו לכלבים וכו'>, ובעל השור נקי שמעון בן עזאי אומר וכו', וחיברו את הדרשות יחד.
ומכיון שברייתא משובשת היתה לפניהם א"א ללמוד ממקום זה כלום.
אבל הברייתא שבפסחים מא א היא דבי ר"י (=מדר"י פסחא פ"ו) ודברי רבי שבברייתא מובאים בירוש' (שם פב כט ע"ג) בשם דבי ר"ע בניגוד לדבי ר"י (סתם המכיל' ור' ישמעאל שבברייתא), ובעל מה"ג58מדרשב"י, הופמן 12. העתיק מן הבבלי והמכילתא, ואינו כלל בכ"י שבידי.
ובזה באנו לחלקו של חזקיה במכילתא דרשב"י.
כמו שהוכיח ראשונה ר' ישראל לוי (21–30) ישנם במדרשב"י שלנו כמה וכמה סתמות המתאימים עם "תני (תנא דבי) חזקיה" ו"אמר חזקיה" שבתלמודים ומדרשים:
דרשב"י 1259בהוצאתנו עמ' 14, בשני הקטעים! = שבת כד ב (סתם בירוש' שבת פ"ב ד ע"ג), 4160בהוצאתנו עמ' 47–48, מה"ג! = מדרש תהל' קה (חזקיה אמר), 7561גם בכ"י, בהוצאתנו עמ' 107. = תנחו' בובר בשלח כד (חזקיה בר חייא), 94 (מה"ג!) = מדרש תהל' פא (חזקיה בר חייא)62וליתא בכ"י ק', עי' בהוצאתנו עמ' 138., 95 (להלן 139, מה"ג!) = ויק"ר פ"ד ו63וליתא בכ"י ק'. [אבל כ"י ק' השמיט כאן, כדרכו, דרשות של כמה פסוקים. – עצ"מ]., 113 (מה"ג)64ליתא בכ"י ק', בהוצאתנו עמ' 154. = פסיק"ר פכ"א, 12365גם כ"י, בהוצאתנו עמ' 166! = קידוש' טז א (אמר חזקיה), 135 פסוק לה66גם כ"י, בהוצאתנו עמ' 187. = ירוש" ב"ק פ"ד ד ע"ב (חזקיה אמר), 13967גם כ"י, בהוצאתנו עמ' 193. = ב"ק סג ב, 15468מה"ג, בהוצאתנו עמ' 214. = ירוש' סנהד' פ"א יח ע"א69169 בהוצאתנו (ממה"ג) = שמות רבה פ"ד (בנו של ר' חייא הגדול אמר), 173 (מה"ג) = במדב"ר ריש פ"א, שמ"ר פי"ד ומדרש תהל' קה (חזקיה ב"ר חייא)..
ועל פי כ"י שבידי (עד כמה שהספקתי לבדוק אותו עד עכשיו) יש להוסיף:
א) משפטים כא יד (בהוצאתנו עמ' 170–171): כי יזיד איש פרט לקטן ר' יהו' אומ' מה האיש מיוחד שהוא מיזיד וכו' = סנהד' סט א: דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש איש מזיד וכו' (אבל אלה הם כבר דברי ר' יהודה!)
ב) משפטים כא כט70בהוצאתנו עמ' 181 שו' 21, אחרי "ואין בעליו נסקלין", הופמן 132.: ועד אן אני אומ' ימותו בעלין ת"ל רוצח הוא מות יומת הרצח רוצח מת בעלים אינן71כצ"ל, כ"י נשתבש: עמו. מתים ועד אן אני אומ' ימותו בעלין ת"ל כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח ואומ' ולא תקחו כופר לנפש רוצח וגומ' רוצח מת ואין בעלין מתין ומה ת"ל השור וכו' (והשאר שבפסוק כט72"ד"א… ד"א… ד"א…", הופמן שם. אין בכ"י!) = אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה, סנהד' טו ב.
ג) משפטים כא לד (בהוצאתנו עמ' 186): והמת יהיה לו לניזק יכול אף למזיק אמרת לא כך היה וכו'73וכל הדרשות על "והמת יהיה לו" שבהוצ' הופמן 135 אינם כלל בכ"י! = ב"ק י ע"ב: חזקיה אמר וכו' וכן תנא דבי חזקיה והמת וכו' (ובלשונו אף במכיל' דר"י כאן!).
ד) משפטים כב יט74בהוצאתנו עמ' 210 שו' 18, אחרי "לשם המיוחד", בכ"י.: יכול אף המגפף וכו'. לפי שמצינו בזביחה שחייבין עליה משום השוחט קדשין בחוץ יכול וכו' יצאת השתחואה ללמד על עצמה וזביחה ללמד על כולן (ומתחיל תיכף "יכול העובד ע"ז" וכו') = ירוש' שבת פ"ז ט ע"ג: דתני חזקיה (נזיר פ"ו נד ע"ג), וכל הברייתא – סתם (תנו רבנן) בסנהד' ס ע"ב75חוץ מן "עונש שמענו אזהרה מניין" וכו' = מדר"י נזיקין פי"ז..
ה) משפטים כא ז76בהוצאתנו עמ' 164 שו' 9 בכ"י.: [לאמה] לאמה בלבד (אין לי)77מיותר בט"ס [ועי' בח"ג שם]. את קוצץ עמו אף על פי שלא ליעד דברי ר' מאיר וחכ' אומ' אין יכול לקוץ = קידוש' יט ב: תניא אידך המוכר את בתו וכו' אמר חזקיה וכו' לאמה פעמים שאינו מוכרה אלא לאמה בלבד; ירוש' קידושין פ"א נט ע"ג: לאמה וכו'.
אבל יש גם הרבה "תני חזקיה" ו"דבי חזקיה", שאינם במדרשב"י, אף שחולקים עליו בפירוש.
שאינם במכילתא דרשב"י:
1) ירוש' שבת פ"ז י ע"ב78ביצה פ"א ס ע"ד.: תני חזקיה ופליג אך הוא לבדו הרי אילו מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירק[י]ד79[שרידי ירושלמי עמ' 302]. ביום טוב.
אבל במכילתא דרשב"י שמות יב טז (כ"י, בהוצאתנו 20): אילו אומר לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הייתי או' את שהוא אוכל נפש יעשה בהם ואת שאינו אוכל נפש לא יעשה בהם ת"ל לבדו שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקידין, והסוף גם במה"ג, וא"א להגיה כמו שהגיה הופמן (17), והנה חזקיה שנה בלשון הספרא ור' יהודה "הרי אילו מיעוטים" (הוריות ב סע"ב), אבל המכיל' שלנו לא שנתה כך ולא הזכירה כלל "קצירה"80ועי' ר' ישראל לוי, 22..
2) במה"ג בראשית (שכטר) בתחילתו, מדה ל"ב: תני חזקיה וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית (במ' ט א) זה היה ראוי להיות תחילת הספר וידבר אלא שאין מזקדם ומאוחר בתורה, וכן במה"ג81כ"י ירוש' דף כו רע"ב. בפ' בהעלותך82העיר עליו הופמן בעמ' 64 הע' י.: בשנה השנית לצאתם מארץ מצר' בחדש הראשון תני חזקיה זה היה ראוי להיות תחלת ספר במדבר סיני אלא וכו'.
הופמן מעיר (שם) ש"בלתי ספק היה כתוב כאן במכילתא דרשב"י אלא שבעל מה"ג השמיטו".
אבל גם בכ"י (בהוצאתנו עמ' 88) אין מדרש זה כאן, ואע"פ שיש כאן (שו' 18 ואילך) קרע, אחרי "כיוצא [בו אתה אומ'…………]" הראשון, אבל אין בקרע זה מקום אלא לשתים שלש מלים, ו"כיוצא בו" הסמוך לו הוא "הלך וקראת באזני ירושלם", וחסרים אפוא מן הפסוקים שישנם במה"ג "ויהי ביום השמיני" ו"בשנת מות המלך עזיהו", והנה "ויהי ביום השמיני" חסר גם במכילתא בדפוסים, אבל ישנו בכי"י וגם ב"תני ר' ישמעאל" שבקה"ר א יב, ואפשר שבעל מה"ג השלים את שאינו (ולא היה!) במדרשב"י – מתוך מכיל' דר' ישמעאל, אבל אי־אפשר כלל שהיה משמיט דווקא פסוק שאינו במכיל' דר"י, והוא העתיק כאן בכל אופן מדרשב"י, מפני שהסדר בדר' ישמעאל שונה קצת, וקרוב יותר שיש להשלים בכ"י פירקוביץ [ע"פ כ"י קמברידג']: ויהי ביום השמיני, ואת "בשנת מות" וגו' השלים בעל מה"ג מתוך המכיל' דר"י.
ו"תני חזקיה", שבעל מה"ג העתיקוֹ בוודאי מאיזה מדרש לקהלת, לא היה במכיל' דרשב"י.
3) שמות כא טו83בהוצאתנו עמ' 172 (הופמן 126) – ממדרש הגדול, כ"י פירקוכיץ חסר דפים אלו.: יכול אם הכה אותן ("אביו ואמו"!) שוגג יהא חייב בתשלומין ת"ל מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה לא חלק בה בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין אף מכה אביו ואמו לא חלק בהן בין שוגג למזיד לפטרו מן התשלומין.
אבל "תנא דבי חזקיה" שונה84כתובות לה א, ב"ק לה א, סנה' עט ב.: מכה אדם ומכה בהמה (ויק' כד כא)85ועי' תוס' סנה' שם ולהלן בירושלמי. מה מכה בהמה לא חלקת בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון.
אבל בסנהד' פד ב אמרו: אלמה תנן המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה, אמר קרא מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה וכו' אף מכה אדם עד דעביד חבורה86ספרא אמור פ"כ ח! מתקיף לה ר' ירמיה וכו' אלא הקישא למה לי לכדתנא דבי חזקיה.
וא"כ לא שנה חזקיה משנתו כלל לענין מכה אביו, לא בויקרא ולא במקום אחר.
ובירוש' כתובות פ"ג כז ע"ג87שם ע"ב, שבת פ"ב ה ע"א, תרומות רפ"ז מד ע"ג.: אמר חזקיה עוד תני מתניתא88= מתניתא תני כן, "מן הדא" בירוש' שם ע"ב ובשבת. מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חלקתה בו בין שוגג בין מזיד לחייב ממון אף מכה אדם לא תחלזק בו בין שוגג למזיד לפטור ממון.
ובבבלי סנהד' עט רע"ב אמרו: אמר רבא האי תנא דבי חזקיה מפקא מדרבי ומפקא מדרבנן ("דרבנן מחייבי ליה מיתה לנתכוין להרוג את זה והרג את זה ורבי מחייב ליה ממון ואילו לתנא דבי חזקיה לא מיחייב ממון ולא מיתה", רש"י).
אבל במשפטים כא כב89בהוצאתנו בראש עמ' 176 (הופמן 129). שנינו: וכי ינצו אנשים לעשות את שאין מתכוין כמתכוין, ולפחות פירושו לתשלומין90הברייתא הובאה בירושלמי נזיר ספ"ט נח ע"א, סנה' פ"ט כז ע"א, ועי' גינצבורג 418..
4) משפטים כא לז91בהוצאתנו עמ' 190 (הופמן 137).: אין לי אלא טבחו ומכרו מנין אפי' אמר לאחרים [לטובחו] ואפי' אמר לאחרים למוכרו92[כך בכ"י, מה"ג קיצר: אין לי אלא היא שלוחו מנין.] ת"ל וטבחו או מכרו. אבל בבבלי כתובות לג ב: דבי ר' ישמעאל תנא או לרבות את השליח דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח.
ומכיון שכ"ה גם בקידושין (מג א) ובב"ק (עא א) בדפוסים וכי"י, ומכיון שמצינו גם במק"א93שבת כז א וירוש' שבועות פ"ח לח רע"ג., שתנא דבי ר"י דורש "או" – שלא כשיטת ר' ישמעאל – אין כל יסוד להגהת ר"י לוי (28)94שקיבלה הופמן, שם הע' ס. בבבלי, וא"כ חזקיה דלא כמבילתא דרשב"י.
5) המדרש של חזקיה95ב"ק טו א וקידושין לה א.: "דבי חזקיה ודבי ר'96עי' דקדוקי סופרים. יוסי הגלילי תנא אמר קרא להמית איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה"97עי' הופמן עמ' 132 הע' ח. אינו מתאים למכיל' דרשב"י תחילת משפטים98קטע קמברידג', בהוצאתנו עמ' 158., שמביאה את דעת ר' עקיבא'99בירושלמי: תני ר' ישמעאל, בבבלי: דבי ראב"י. ודעת ר' ישמעאל ודעת ריה"ג100תדר"י שבבבלי, ספרי נשא פיס' ב 5 ומדר"י נזיקין רפ"ו 269 בשם ר' יאשיה.. ודרשב"י101בהוצאתנו עמ' 180–181 (הופמן 132). ("מה אני צריך והלא כבר נאמר סקול יסקל וכו')102ב"ק מב ב – בשם ר"ע: והמית איש או אשה אר"ע וכי מה בא זה ללמדנו אם לחייב על האשה כאיש הרי כבר נאמר כי יגח שור את איש או את אשה וכו'. חולק על דבי חזקיה של ב"ק טו א.
6) משפטים כב טו103בהוצאתנו עמ' 208 – כתב יד.: יכול אף על פי שאינה ראדיה לו לאישות ת"ל מהר ימהרנה לו לאשה את שראויה לו לאישות מוציא אני העריות שחייבין עליהן מיתת בית דין וכו' יכול הואיל ו <אינה> ראויה104כך צריך להגיה. לו לאישות לא יהא חייב בקנסה ת"ל אם מאן ימאן אביה לתתה לו את שמאן בה קדֻשה (= הקדש) הרי הוא חייב בקנסה וכו'. ואם מאן ימאן אביה מלמד שהרשות ביד האב למאן אין לי אלא ביד אביה בידה מנין ת"ל אם מאן ימאן – בירוש' כתובות רפ"ג כז ע"א: ויידא אמרה הדא (שפסולות יש להן קנס) דתני חזקיה אם מאן ימאן אביה אין לי אלא שמיאן אביה. מנין שאם ימאנו אפילו מהשמים ת"ל מאן ימאן מ"מ מעתה הבא על השפחה (לא) יהא לו קנס. לית יכיל דתני יכול הבא על השפחה ארמית יהא חייב ת"ל מהר ימהרנה לו לאשה את שיש לו הוייה בה וכו'.
הברייתא הסתמית ("דתני") אינה לקוחה אפוא ממדרשו של חזקיה, ובברייתא הסתמית הזאת לא היה שנוי מדרשו של חזקיה.
מה־שאין־כן מכיל' שלנו, מתאימה בתוכנה לברייתא זו וגם מתאימה בתוכנה לחזקיה, כי יש לקרוא כאן105עי' גם ישראל לוי 29.: יכול הואיל ו <אינה> ראויה כו' את שמאן בה קְדֻשָׁה ("הקב"ה") הרי הוא חייב כו'. א"כ שתיהן אינן למעשה מדרשב"י עצמה.
7) משפטים כב ל106בהוצאתנו עמ' 214 (הופמן 154).: לכלב תשליכון מלמד שהיא מותרת בהנאה. אותו אותו אתה משליך לכלב ואין אתה משליך בהמת קדשים שמתה לכלב. דלא כתני חזקיה, בירוש' פסח' פ"ב כח ע"ג (לויקרא?): ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. מה תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו. אותו את משליך לכלב ואין את משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה107בבלי פסח' כג ב: אותו למעוטי חולין וכו', ועי' שם כא ב –כב א וספרא ויקרא נדבה פי"ז י, קידושין נח א..
8) כי תשא לד כה (ועי' משפטים כג יח)108בהוצאתנו עמ' 223 (הופמן 164) ו־219 (159). אין כאן "תני חזקיה" שבירוש' פסח' פ"ה לב ע"ב: לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראת אותו זבחי ("שכשר").
9) ויקהל לה ג (הופמן סוף 166)109ומה"ג כאן העתיק ממדר"י, [ולפיכך לא הובא בהוצאתנו עמ' 224]. – זו בניגוד לחזקיה, ירוש' ביצה פ"ה סג ע"ב: מהו להדליק נר של אבטלה. חזקיה אמ' אסור. מתניתא פליגא על חזקיה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בשבת אין את מבעיר מבעיר את ביו"ט. ואולם להלן (בוא יב טז) שנינו (בהוצאתנו עמ' 21): ומנין לעושה מדורה ומתחמם כנגדה וכו' ת"ל לכם לכל שהוא צרככם.
10) ב"ק כו ב (פצע תחת פצע לחייב על השוגג וכו') אין במכילתא110בהוצאתנו עמ' 176–177 (בכ"י פירקוביץ יש כאן חסרון של כמה דפים), הופמן 130..
11) סנהד' מא רע"א: דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו (להרגו בערמה) שהתרו בו ועדיין הוא מזיד – (בהוצאתנו עמ' 170): וכי יזיד איש על [רעהו עד שיזיד עליו] אחרים בשעת הריגתו להרגו בערמה [עד שיערימו עליו אחר]ים בשעת הריגתו (וכפול למטה שם), ועי' ירוש' סנהד' פ"ה כב סע"ג: תני ר' יודה בי רבי אלעאי אומר כי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה שיערימוהו באיזו מיתה מת111ועי' לעיל עמ' 731..
הדרשה של דבי חזקיה אחרת, שהם דורשים את העתיד־ההווה ("ואם הזיד לא נאמר אלא וכי יזיד משמע תמיד הוא בזדונו", רש"י), והמכיל' דורשת את ההפעיל.
12) פסיקיר פי' ה': חזקיה בי רבי חייא וזבחו זבחי שלמים (שמות כד ה) בעורותיהן הקריבו את העולות וכו' – אינו במה"ג.
13) משפטים כא כג112בהוצאתנו עמ' 176 (הופמן 130). (מה"ג): ואם אסון יהיה ונתת נפש יכול הרג אדם ובהמה כאחד וקטע ראשו של זה ואצבעו של זה כאחד יכול יהא חייב מיתה ותשלומין ת"ל "נפש תחת נפש" ולא "נפש תחת נפש"־ובהמה ולא "נפש תחת נפש"־ועין, אבל הרג אדם ואח"כ הרג בהמה קטע ראשו של זה ואח"כ קטע אצבעו של זה חייב שנ' נפש תחת נפש ובהמה113בהעתקה של ר' ישראל לוי ליתא "נפש – ובהמה". נפש תחת נפש ועין זה הכלל כל שיש בו עון מיתה ותשלומין כאחד נידון במיתה ופטור מן התשלומין.
ור' ישראל לוי (23) מגיה במקום "ולא נפש תחת נפש ובהמה ולא נפש תחת נפש ועין": [ולא נפש ובהמה תחת נפש ולא נפש ועין תחת נפש], וכן למטה, אבל זה "נפש תחת נפש" של ויקרא כד יז־יח הוא, שכתוב אצל "ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש". ובבלי כתובות לח א: אבל היכא דסימא את עינו והרגו בדבר אחר אימא נשקול ממונא מניה [ונקטליה]114רבינו חננאל. א"ל רבא הא נמי מאידך תנא דבי חזקיה נפקא דתנא דבי חזקיה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין, ובב"ק פד א מביאו התלמוד לענין עין תחת עין ממון: דתנא דבי חזקיה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין115כ"ה בכל כי"י ובילקוט ובמה"ג..
ואמר ר"י לוי (23), שהביאו בכתוּבות הדרשה הידועה בבית המדרש במקום הדרש על "נפש תחת נפש ולא נפש ועין תחת נפש" (עי' תוס' ושמ"ק), הקדומה לזו (וזו לא כיוונה כלל לדרשת "עין תחת עין ממון").
ובתוס' ב"ק פ"ט יז שנינו: הרגו והרג את בהמתו כאחד הרגו וקטע את ידו כאחד הרגו וסימא את עינו כאחד פטור שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יש אסון אין נענש אבל הרג את בהמתו ואח"כ הרגו קיטע את ידו ואח"כ הרגו וכו' חייב שנאמר דמים לו שלם ישלם.
ישנם אפוא כמה ציטטים במה"ג וכמה מקומות בכי"י שמתנגדים לחזקיה ו"דבי חזקיה" או שונים ממנו, ויש "דבי חזקיה" שאינם במכילתא דרשב"י ויש גם מסופקים, ואפילו השוים אינם שוים תמיד לגמרי בלשונם וסגנונם.
ואותן הברייתות, שהובאו במקום אחד בשם חזקיה, מובאות במק"א (בירוש' או בבבלי) סתם, וכמה וכמה ברייתות הובאו בתלמודים סתם (הרבה יותר ממה שציין ר"י לוי!).
כ"ז מחזק את דעתו של ר"י לוי, שאין לפנינו כאן במכיל' דרשב"י "תני דבי חזקיה" אלא "ספרי דבי רב". אלא שתנא דבי חזקיה השתמש בספרי דבי רב לשמות, כמו שהשתמש בספרי דבי רב לדברים (עי' לעיל).
נשאר לנו להעיר על דברי גינצבורג. החושב שמכיל' שלנו נקראת "דרשב"י" מפני שסתמותיה הם דר"ש.
כבר העיר רי"ל שכמה "תני ר' שמעון" אינם במכיל' דרשב"י; אמנם אנו צריכים לנכות מהם את אלה שאינם במה"ג, שהרי בעל מה"ג לא העתיק את כל המכיל'.
אבל ישנם גם כאלה שאינם בכי"י:
א) פסיק"ר פיס' יז (פו ב): תני ר' שמעון בן יוחי משה לא היה יודע וכו' – שאינו בשמות יב כט בשני כה"י (בהוצאתנו עמ' 27), ובמה"ג (כ"י לוין וכ"י ירוש' ועוד): תני ר' שמעון בן יוחאי משה וכו', אלא שבכ"י ברלין חסר "תני" ונוסף "אומר" והכניסו הופמן בפנים, אבל כמו שאמרתי אינו גם בכי"י.
וישנם גם החולקים:
ב) בא יב טז116בהוצאתנו עמ' 21 – גם כתב יד (הופמן 17), ביצה כא א.: או אשר יאכל לכל נפש שומע אני אף נפשות בהמה וכו' ת"ל לכם וכו' לכם ולא לכלבים מעשה בשמעון התימני וכו' שהרי אמרו אין עושין ביו"ט לא לאכילת גוים ולא לאכילת כלבים. רע"א117מכאן ואילך רק בכתב־יד. אך אשר יאכל לכל נפש להביא נפשות בהמה כו'.
הסתם הוא שלא כר"ע (אלא כריה"ג בבבלי שם), אבל ריש סובר כר"ע (ירוש' ביצה ספ"א סא ע"א).
ג) משפטים כב א118בהוצאתנו סוף עמ' 191 (הופמן 137) – גם בכ"י.: יצא חוץ למחתרת דמים לו – כר' חייא בירוש' סנהד' פ"ח כו ע"ג, ושלא כ"תני ר' שמעון בן יוחי" שם: אפילו חוץ למחתרת אין לו דמים.
ד)119עי' גינצבורג, 423 ולהלן. בא יב ז120בהוצאתנו עמ' 12 (הופמן 11).: מכלל121כל כי"י מה"ג, שהיו לפני. שנאמר בבית אחד יאכל מלמד שאין פסח מצרים122כל כי"י מה"ג, שהיו לפני. נאכל אלא בבית אחד מניין אף בשני מקומות ת"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם הא למדת שפסח מצרים נאכל בשני מקומות אבל האוכלו אין אוכלו אלא במקום אחד.
ולהלן יב מו123בהוצאתנו עמ' 36 (הופמן 29).: בבית אחד אין לי אלא בית מנין לרבות חצר גנה וסוכה ת"ל באחד יאכל א"כ למה נאמר בבית אחד יאכל בחבורה אחת.
וזהו כר' יהודה ולא כר' שמעון, האומר שאף האוכלו אוכל אותו בשני מקומות124מדר"י פסחא פט"ו 54.: בבית אחד יאכל בחבורה אחת וכו' כשהוא אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם הא למדנו שהוא נאכל בבתים הרבה הא מה ת"ל בבית אחד יאכל בחבורה אחת [הכתוב מדבר] מכאן אמרו הפסח נאכל בשני מקומות ואין אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות125כנוסח כ"י מ' וא"פ., רבי שמעון בן יוחאי אומר בשני מקומות (כלומר: אף אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות) כיצד היו בתוך הבית ובקעה עליהם הקורה ויוצאין לחוץ, היו בחצר וירדו גשמים עליהם ונכנסו בתוך הבית נמצאו אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות.
ופשוט לפי המקורות האלה, שחבורה אחת נחלקת ואוכלת בשני מקומות, אבל אותם האוכלים אינם אוכלים לת"ק בשני מקומות, ור"ש חולק.
וכך אמרו בירוש' פסח' פ"ז לה ע"ב־ע"ג: דתני על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשני מקומות יכול אף אוכליו יהו אוכלין אותו בשני מקומות ת"ל בבית אחד יאכל הא כיצד פסח נאכל בשני מקומות ואין אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות ר' שמעון אומר אף אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות. מה מקיים ר' שמעון בבית א' יאכל שלא תהא חבורה מקצתה אוכלת בפנים ומקצתה אוכלת בחוץ, וכו'. שמש שאכל כזית והוא בצד התנור וכו' באין ואוכלין עמו בצד התנור ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו. תמן אמר ("אמרין") דרבי שמעון היא ("באין ואוכלין עמו") ולא שמיעין דאמר וכו' בשם ר' הושעיא הכל מודין בתחילה שהן חולקין בסוף שאינן חולקין, מה פליגין כשהיו יושבין ואוכלין ופקעה עליהן הקורה, ר' שמעון או' עוקרין הן חלקן ואוכלין במקום אחר ורבנן אמרין אינן עוקרין את חלקן ואוכלין במקום אחר126במכיל' דר"י ובבלי נשנה מכאן אמרו בדברי ר' יהודה.. ודומה לו בתוס' סוף פ"ו: אף על פי שנאמר בבית אחד יאכל אוכלין אותו בחצרותיהן ובגגותיהן הא מה ת"ל בבית אחד יאכל בחבורה אחת127סתם מדרשב"י (בהוצאתנו עמ' 36, הופמן 29). ר' שמעון אומר הרי שהיו יושבין ואוכלין וראו נחש או עקרב הרי אלו עוקרין את פסחיהן ואוכלין אותו במקום אחר שנאמר על הבתים אשר יאכלו אותו בהן א"כ למה נאמר128צוק': ומה ת"ל. בבית אחד יאכל שלא יהו שתי חבורות129המלים "שתי חבורות" נכתבו רק פ"א בדרך הפלוגרפיה, וצ"ל: < שתי חבורות > אוכלות זו כנגד זו כשהשמש וכו'..
ונוסח התוס' מתקרב ככר אל נוסח הבבלי פו א, שלר' יהודה הפסח נאכל בשתי חבורות ולא בשני מקומות, ולר"ש – בשני מקומות ולא בשתי חבורות.
אבל ברור שמכיל' דרשב"י כאן כר' יהודה, וכל הטורח של גינצבורג (417־416) לא הועיל הרבה,
ה) בא יב ד130בהוצאתנו עמ' 11 (הופמן 9).: עד שישחוט – דלא כר' שמעון (פסחים פ"ח מ"ג וירוש' שם לו ע"א).
ו) משפטים כב ה131בהוצאתנו עמ' 197 (הופמן 141) – כתבי־יד.: יכול עיברה נחל וכו' – דלא כר"ש (ב"ק פ"ו מ"ד): הכל לפי הדליקה.
נשארו אפוא
– סתמות שהם כר"ש (גינצ' 419–422):
1) שם כא לא (בהוצאתנו עמ' 182) או בן יגח וכו' – מדר"י נזיקין פ"י 281 בשינויים גדולים132שם הלימוד הוא בג"ש ולפסוק כח, וכאן בכ"ח אינו, וכאן אין ג"ש. ותשובת הדין אחרת., בשם רשב"י.
2) שם כב יט133בהוצאתנו עמ' 210.: להביא את המשתף (יותר אין בכ"י!) – מדר"י נזיקין פי"ז 310 וסנהד' סג א בשם רשב"י, ספרי דברים פיס' מ"ג: רשב"ג, מ"ת 38: רשב"א.
3) שם כג יט (הופמן 159)134[ומו"ר זצ"ל מחקו בטופס שלו, וצין "דבי ר"י", ולפיכך לא הבאתיו בהוצאתנו עמ' 219].: נאמר כן לא תבשל וכו' – מכיל' כספא פ"כ 336: ר' שמעון בן יוחי אומר135כך בכי"מ וא"פ ויל' ומד' חכ'. דפו': ד"א [ועי' מ"ש בהערות בהוצאתנו עמ' 219]., בחולין קטו ב והקבלות: דבי ר' ישמעאל; ור' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון אומר: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה (חולין קטז א וש"נ).
השאר, או שהם מיוסדים על הנוסח של בעל מה"ג, ולפי כה"י אין כל יסוד לראיה, או שהראיה דחוקה ורחוקה על פי הפשט.
חוץ מאלה העיר גינצבורג (428 ולהלן) על דברי רשב"י במדר"י הנמצאים ברובם (בשמו!) במדרשב"י:
א) יב ד (בהוצאתנו עמ' 10, הופמן 9) = מדר"י פסחא פ"ג 11.
ב) בשלח יג יז (בהוצאתנו עמ' 45, הופמן 38, מה"ג): רשב"י – מכיל' בשלח, פתיחה, 76.
ג) שם יד א (הופמן 41, מה"ג): רשב"י – בשלח פ"א 83136[ומכאן העתיקו בעל מה"ג, ואינו ממדרשב"י (ומו"ר זצ"ל מחקו בטופס שלו)]..
ד שם יד ה137בהוצאתנו עמ' 50 – כ"י (הופמן 44).: ר' שמעון מושלו – בשלח פ"א 88.
ה) שם יד ו138בהוצאתנו עמ' 50 – כ"י (הופמן 44).: רשב"י – מדר"י שם: ד"א רשב"י אומר.
ו) שם יד ז139בהוצאתנו עמ' 51 – כ"י (אבל עי' הנוסח שם והע' מו"ר בח"ג), הופמן 44.: [מכאן אמ' ר' שמע'] – מדר"י שם 89: רשב"י.
ז) שם יד יט140בהוצאתנו עמ' 60 – כ"י (הופמן 49).: שאל ר' נתן את רשב"י – מדר"י בשלח פ"ד 101.
ח) שם טו כה (הופמן 73, מה"ג): רשב"י אומר – מדר"י רפ"א 244–246141[ומשם העתיקו בעל מה"ג, ובכ"י ק' (בהוצאתנו עמ' 104) לי'!].
וזה הכל. השאר אינו במדרשב"י, או שהנכון כנו' כי"י במדר"י: ישמעאל.
ומן "תני רשב"י" נמצא רק שהש"ר ד' י"ב (=לעיל ד): תני ר' שמעון בן יוחי לאחד וכו' – בהוצאתנו עמ' 50: היה ר' שמעון מושלו וכו', מדר"י בשלח פ"א 88: רשב"י אומר משל וכו'. וזהו ("תני") במקום: רשב"י אומר, כרגיל במדרשים וירושלמי.
חוץ מאלה שחולקים ושונים142עי' לוי, וגינצ' 405 ולהלן, ועמ' 435 ולהלן..
וכל זה מוכיח שאין דרשב"י "תני רשב"י" ומדרשו של ר' שמעון כלל, אלא ככל מדרשי־הלכה השתמש לפעמים בדבריו, ויש שגם סתם לפעמים כמותו: זהו הכל.
האגדה שוה ברובה למכיל' דר' ישמעאל.
מן הטרמינולוגיה המיוחדת למדרשב"י יש להזכיר:
לתוך (מתוך) שנאמר
מכלל שנאמר
יאמר – אילו כן הייתי אומר
וודאי = ממש
גזירה = חובה (גם בספרא)
[ועי' במפתח הלשונות שבמדרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד]
המכילתא דרשב"י היא דבי ר"ע מאוחר לכולם (השתמש הרבה בספרא וספרי ותוס' בלשונם), הלשון רחבה, והלכות רבות מקושרות במדרש דרך אגב. כל זה סימן לאיחור זמן.
זה כל מה שאנו יכולים לומר עליו לפי־שעה.
[אמר עצ"ם: מכיון שפרק זה על מדרשב"י – כתבוֹ מו"ר זצ"ל "לפי שעה", ולא זכינו למחקרו היסודי על ספר זה על פי החומר שבא לידו לאחר כתיבת הדברים; ראיתי להוסיף כאן כמה דברים שלמדתי עם השלמת מדרשב"י ועריכתה143[אני נותן כאן עיקרם של דברים, ואת פרטיהם וציוני המקומות ימצא הלומד במבוא למדרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד (עמ' כו–נח) ובמפתחות המפורטים].:
א) למונחים. לכמה מן המונחים יש במדרשב"י גם הוראות משניות. למשל: אם כן מה הוא אומר = א"כ מה ת"ל, תלמוד לומר (לא אחרי "מנין") = שנאמר, מכאן אתה אומר = מכאן אתה למד, דבר אחר = או כלך לדרך זו.
ב) לאוצר הלשון. במדרשב"י נשתמרו כמה ביטויים144כמה מהם חדשים, שלא נזכרו במקום אחר בספרות התלמוד. ושמושי לשון קדומים. למשל: יושבין ומהרהרין הרהורים רעים = יושבים ודואגים; שלא נשבור לב טף שעמנו = שלא נמס את לב הטף שעמנו; שלשה מועדות חג של ניסן וחג של עצרת וחג של תשרי = פסח ועצרת וסוכות; היציע העליון = שמים שעל־גבי הר סיני; תחת כנפי השמים; "מחת פורענותן" מקביל ל"מתן שכרן"; גידול ידך = חניכך; פט = בזה; מפרפר באש; קהל קדשים = ישראל; קרובת בשר = חיי אישות; מברכן = מיטיב לברך; נכנס לדברי = האמין. וכן יש בה ביטויים מקראיים, שכנראה היו בשימוש: שכני עפר, ערלים וטמאים,
מרובים ומגוונים כנויי ה' במדרש זה. מלבד השמות הרגילים (גבורה, מקום, מי שאמר והיה העולם ועוד) תמצא: אלוה השמים ב"ה, בית דין הגדול ב"ה, קיים עולמים ב"ה ועוד, רומי אינה נזכרת במדרשנו בפירוש אלא בכינוי: מלכות זו, מלכות חייבת זו, מלכות עליזה זו.
יש בו צורות של חיזוק והדגשה ע"י הכפלה: אני נביא בן נביא מספק ספיקות נכנסתי לדבריך פרעה רשע בן רשע ומצרים מרודים בני מרודים145בינוני פעול (בהוראת פועֵל) מש' "מרד", ולא מלשון "עניים מרודים". היאך יכנסו לדברי: קולות וקולי קולות ברקים וברקי ברקים. ע"י הוספת בינוני של פֻעל: עתידין היו ומעותדין היו זריזים היו ומזורזין היו; כפולה ומכופלת. ע"י שלילה התוכפת לחיוב: מתה ואינה מתה, מה ליטול ומה לא ליטול, מה לוכל ומה לא לוכל.
ג) לשמות החכמים. החכמים הנזכרים במדרשב"י הם המצויים בבית מדרשו של ר"ע; אבל נזכרים בו גם חכמים משל בית ר' ישמעאל (כר' ירמיה ועוד). בכמה מקומות באגדה נזכרים תלמידי ר"ע אף בשמות אבותיהם (ר' יהודה בר' אלעאי, ר' יוסי בן חלפתא), שכן "האגדה שוה ברובה למדר"י"146לשון מו"ר זצ"ל (לעיל עמ' 738)., ושתיהן, מדר"י ומדרשב"י, שאבו ממקור אחד. גם ר"ש נזכר בכמה מקומות בשם אביו.
ד) לציטטים מן המשנה. כבר עמד מו"ר זצ"ל במק"א147מבוא לנוסח המשנה ח"ב 746–747, ועי' שם ח"א עמ' 177. בקצרה על הציטטים שבמדרשב"י. מן הפרטים שבדקתי148רשימתם תמצא במבוא למדרשב"י, עמ' כח–לא. אנו לומדים, שעל־פי־רוב מביאה מדרשב"י ממשנתנו, משנת רבי, בלשונה, וכן – מן התוספתא שלפנינו בלשונה. כמו כן העתיקה גם מקבצי־ברייתות אחרים, וכמה מהן נמצאות אף בבבלי. לשונות הפתיחה הם: מכאן אמרו, מיכן ש־, מכאן אתה אומר, מכאן היה ר' פלוני אומר, שהרי אמרו, זה הוא שאמרו; מלמד או נמצינו למדין; זה הוא ש־, זו היא ש־; מנין; לפי, כיצד ועוד. ויש גם ציטטים בלא כל פתיחה. ככל מדרש־הלכה דרכה של מדרשב"י לחזור על הדרשה בכל מקום, שאותו לשון או אותה תבה, נזכר בכתוב. למשל: אין ימצא בכל מקום אלא בעדים; רעהו – פרט לאחרים, פרט לגר תושב.
ה) לדרכי המדרש. נשתמרו בה במדרשב"י דרשות, שהן פשוטו של כתוב149דוגמאות אחדות תמצא במבוא למדרשב"י, עמ' לא–לב.. אף היא דורשת אתי"ן וגמי"ן רבויין. ולבסוף יש לציין את מיעוט מספרם של השמות הטופוגראפיים במדרשב"י. ובמקום אחד נראה, שהָשמטו שמות־מקומות במתכוין: במעשה של לולינוס ופפוס.
ו) לכתבי־היד. בהוצאת מדרשב"י היו לפנינו 13 כתבי־יד, שהם עשרה. כ"י פירקוביץ וחבריו מהוים את רוב בניינו של הספר. בין כה"י יש אחד שאינו אלא עיבוד נוסח מדרשב"י שהיה לפניו; ואחד שהוא לקוטים.
ז) לחלוקה. המדרש נחלק לפרשיות. בכ"י פירקוביץ נשמר רק במקום אחד (סוף פרשת בא, עמ' 44 בהוצאתנו): סליק פרש'. ובהגהות ר"א הלחמי: חסלת פרשתא (עמ' 6). הפרשה נחלקת לפסקאות. ו"סל' פסקא" נמצא בכ"י פ' ב־7 מקומות – כולם לפני פרשה (פתוחה או סתומה): לפני יד כו (עמ' 66) – פתוחה, לפני טו כ (100) – פתוחה, לפני יז א (117) – פתוחה, לפני יז ח (119) – פתוחה, לפני כב ד (195) – סתומה, לפני כב טו (207) – סתומה, לפני כב כד (211) – פתוחה. בכ"י קמברידג' נמצא ציון "פרק" לפני "כי תקנה עבד עברי" (עמ' 159).
כ"י פ' נוהג לשים ריוח בין פסוק לפסוק ולציין "סל' פסו' "150פ"א (עמ' 97): סל' פסוק', ופ"א (עמ' 39) נכתב הציון שלא במקומו.. בהרבה מקרים (כי"ח פעמים) בא "סל' פסו' " רק אחרי שני פסוקים, ויש גם אחרי 3 פסוקים151יב כה–כז, טז יז–כ (לפסוק יח אין דרשה) כב–כד, כב כ–כב. ואחרי 4 פסוקים (יב כא–כד). ציון "פסו' " או "פסוק" נמצא גם בכ"י א"פ (עמ' 14 ו־16). ציון "פס' " נמצא גם פ"א בכ"י קמברידג'.
בכ"י א"פ, שהוא קדום לכ"י פ', נמצא גם מנין ברייתות (עמ' 3). מנין ברייתות נמצא גם בהגהות ר"א הלחמי (עמ' 4 ו־6).]