מבואות לספרות התנאים: משנה, תוספתא ומדרשי הלכה / יעקב נחום אפשטיין
דבר העורך
משנה, תוספתא ומדרשי־הלכה ערוך בידי תלמידו עזרא ציון מלמַד
ב"ה
כי נח נפשיה דרב אסי עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה
ספר זה על שלשת חלקיו נדפס מתוך כתב ידו של מו"ר זצ"ל. כתחילה נכתבו הדברים לשם הרצאה, אבל דבריו היו ערוכים אף כשכתבם לשם הרצאה, וגם בהם היה כל משפט ומשפט ברור ובהיר. לא הייתי מקבל עלי תפקיד קשה ואחראי זה, עריכת כתבי מו"ר זצ"ל, דהא "לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין" (ע"ז ה ב), אלמלא מצות מו"ר בצוואתו (מיום י"ט באלול תרצ"ו), שקרא לה "זכרון דברים לסדור כ"י שלי", וז"ל:
… אם לא אספיק חלילה לגמור את ספרי "מבוא לנוסח המשנה", הריני מבקש למסור את כל החומר לסידור לגיסי ד"ר ב. די־פריס בצירוף עם תלמידי החביב מר ע. צ. מלמד, הבקי בספרַי ובכתבַי, והם ישתדלו לגמור סידורו. החלק השני "מבוא למשנה" צריך עוד עיבוד וסידור, וכך הוא המצב גם במבואי למורשי הלכה, וכן ב"דקדוק ארמית־בבלית". הכל ימסר לעריכה להנ"ל.
זכינו וסידר בעצמו את ספרו המוֹנוֹמנטאלי "מבוא לנוסח המשנה", שמהדורתו הראשונה כבר אזלה; אך שאר כתביו לא זכו לעריכתו וסידורו המופלאים.
כדאי להביא בזה פתיחה קצרה להרצאותיו בשעורים לעם מטעם האוניברסיטה העברית בתל־אביב (י"ד בטבת תרצ"ד), שמצאתיה על־יד הפתיחה ל"מבוא למשנה" (להלן עמ' 13):
רבותי, אני רואה צורך בדבר לומר תחילה מה שאינו נכנס ב"מבוא למשנה", לפחות ב"מבוא למשנה" שלי:
הוא אינו מבוא לתורה שבעל־פה. זה עוסק בתולדות תורה שבע"פ, התהוותה והתפתחותה, לבָתֶּיהָ ומקורותיה השונים: משנה, תוספתא, מדרשי־הלכה ושני התלמודים; ההלכה שבפפירוסים הארמיים, באפוקריפיים, אצל פילון ויוספוס. הוא אינו גם "מבוא לתלמוד", אפילו לא חלק ראשון שלו (ובטעות ניתן לו שם זה); "מבוא לתלמוד" בלשוננו אינו Die Entstehung des Talmuds, אלא מבוא לתלמוד הבבלי, או לתלמוד הירושלמי, או לשניהם יחד: תולדות התהוות הספר, התחלותיו, עריכותיו השונות וסידורו האחרון.
ה"מבוא למשנה" – הוא מבוא לספר המשנה, לתולדות הספר, ראשיתו, קבציו השונים וסידורו האחרון. זה ולא יותר.
ומכיון שאני עוסק בספר, הייתי מבקש את כל אחד מן המשתתפים בשיעורי זה, שיהיה ספר המשנה בידו.
חברי ורעי היקר הרב ד"ר בנימין דה־פריז טרוד מאד בשנים אלו בהרבצת תורה במוסדות גבוהים בארץ, ולפיכך נעניתי לבקשתו ונכנסתי בעבי הקורה של העריכה.
השתדלתי ללכת בשיטת מו"ר בספרו "מבוא לנוסח המשנה"; אך בשתים נטיתי מדרכו:
א) העברתי את מראי־המקומות והפירושים־להבאות מפנים הספר וקבעתים בהערות, עד כמה שאפשר, להקל על הלומד.
ב) בשיטת סוגריים שיניתי מנוהגו: בסוגרים מרובעים [ ] ציינתי הוספות ע"פ כתבי יד או השלמות־ליקוי בכתב היד; ובסוגריים מחודדים – השלמות המחבר בשיקול דעתו על פי מקורות אחרים.
בכמה מן הקטעים שהעברו עליהם קוי מחיקה בכתב היד, או המסומנים בגליון בסימן שאלה (?), לא יכולתי להכריע אם קוי המחיקה וסימן־השאלה לביטול באו או ציון לשם סיגנון והרחבה הם, לפיכך הלכתי בדרך עזרא הסופר (מס' סופרים) והשארתים במקומם בשינוי (נדפסו באותיות קטנות או בין חצאי לבנה).
בחלק ב' סידרתי את המבואות לפי סדר המשנה, ולא לפי סדר כתיבתם, כי לא תמיד יכולתי לקבוע את הסדר הזה. כמה מן המבואות הם ממהדורא שניה של המחבר.
גם הקטעים וההערות הנתונים בין סוגריים מרובעים, הם של המחבר (חוץ מהערות אחדות, שהוספתי אני, ועפ"ר קבעתי בסופן ר"ת שמי).
לצערי לא יכולתי לבדוק כמה הבאות מן ספרים, שאינם בספרייתו, וסמכתי על דייקנותו.
שמעתי לעצת חבריי וסדרתי מפתחות מפורטים, שיהיו לעזר רב לכל לומד בספר (מו"ר קצר את המפתחות ל"מבוא לנוסח המשנה" מסבות שהזמן גרמן, ועל זאת ידווה לב כל חכם וחוקר הלומד בספר ונזקק לו בשאלות שהוא דן בהן). לא הָכנסו למפתחות כל המשניות והתוספתות, שפורשו במקומן (עירובין, ר"ה וכלים).
חלק עיקרי בהכנת הספר לדפוס נטלה אשת־חיל. חברת חייו של מורי ורבי זצ"ל, הגב' צפורה אפשטיין מב"ת ותלח"א, שהעתיקה את כתב היר בדייקנות־למופת של פילולוגית קלאסית. היא גם עברה על הגליונות הנדפסים ועזרה לתקון הט"ד.
גיסו של המחבר הרב ד"ר בנימין דה־פריז הי"ו עבר בעיון על גליונות ההגהה של כל הספר, והערותיו הצילוני מכמה שיבושים. אפריון נמטייה!
מפי עליון יבורכו כל הדואגים לסידור כתביו של גדול חוקרי התלמוד בדורנו ומסייעים להופעתם: לשר החינוך והתרבות, לאוניברסיטה העברית ונשיאה, למכון למדעי היהדות ולראשיו.
ברכת ה' תחול על מנהלי הוצאת הספרים ע"ש יהודה ליב מאגנס וראשי חברת "דביר" (תל־אביב), שלא חסכו עמל וכסף, והוציאו את הספר בהדור, הנותן כבוד למחבר ולשתי הוצאות הספרים. יישר חילם!
חן־חן להנהלת דפוס "טורים" ולפועליו, שהשתדלו להוציא מתחת ידם דבר נאה ומתוקן. ברוכים יהיו!
ואני תפלה, שבזכות רבותי, אבא מארי ומורי ורבי, זכרונם לברכה, יזכני החונן לאדם דעת להוציא לאור את שאר כתבי מו"ר ואת כתבי, שאף הם פרי נטיעותיהם הם.
ע"צ מלמד
ירושלם, ארבעה בשבט שנת "שלו"ם ר"ב למדינ"ה" לפ"ק
במלאת עשרים וחמש שנה לפטירת עט"ר אבא מארי זצ"ל