ד. הירושלמי וב"ר
ספרות:
רז"פ, מבוא נא ע"ב.
צונץ, גד"פ, מהדו"ב 175 [בתרגום עברי, הדרשות בישראל, ירושלים, תש"ז, עמ' 77.]
דדו"ד ח"ג, 253.
לרנר, מגצין שנה ח' (1881), 40 ואילך.
אלבק, מבוא לב"ר, 66 ואילך.
אף ייחסן של המקבילות שבב"ר לירוש' בכלל ולירוש' נזיקין בפרט, הוא כעין ייחסו של ירוש' נזיקין לשאר הירוש'.
כמה וכמה מקבילות של מימרות ושל סוגיות ישנן בב"ר. המקבילות הן בין באגדה ובין בהלכה, ושמסדר ב"ר לקח אותן מתוך תלמוד מסודר יוצא מתוך חיבור המאמרים הקושיות והתירוצים וקישורם לסוגיא, המתאימה בכללה לזו של ב"ר, גם באגדה1למשל ב"ר תיאודור 614 וירוש' סוטה פ"ה, כ ע"ג; ב"ר תיאודור 38 וירוש' כלאים פ"א, כז ע"ב; ב"ר 1081 וירושי פסח' פ"י, לז ע"ב־ע"ג; ב"ר 1239 [857] וירוש' כלאים פ"ט לב ע"ג; ועוד (דדו"ד שם, אלבק, מבוא 73). גם בהלכה, הא עוד אלא שכאן יוצא אף מתוכנן ותוכן שנאמרו מתחילה בתור "תלמוד"2אלבק 67 ואילך.. כגון ב"ר תיאודור 476 וירוש' ע"ז פ"א, לט ע"ג־ע"ד (וירוש' מו"ק פ"ב, פא ע"ב); ב"ר 607 וירוש' נדרים פ"א, לז ע"א; ב"ר 962 וירוש' שבת פ"ט, יב ע"א; ב"ר 66 וירוש' כתובות פ"א, כד ע"ד ויבמות פ"ו, ז ע"ד; ב"ר 166 וירוש' קידושין פ"א, נח ע"ב־ע"ג; ב"ר 469־468 וירוש' שבת פי"ט, יז ע"א; ב"ר 1118־1110 וירוש' ברכות פ"ז, יא ע"ב־ע"ג; ב"ר 1292־1288 וירוש' מו"ק פ"ב, פב ע"ב־ע"ד, ועוד.
אלא שהשינויים בין התלמוד של ב"ר ובין זה שלנו גדולים בכמה מקומות, בין בלשון ובין בשמות האמוראים, בין בסידור המאמרים ובין בתוכן, בין בחסר ובין ביתר, עד שאי־אפשר לומר, שהמסדר של ב"ר לקח אותם מירוש' שלנו3אלבק, 69, ואילך.; כגון ב"ר תיאודור 53 (מביא שני דגים אחד אספרון ואחד מוורן וקושרן בגמי וממשיכן) וירוש' כלאים פ"א, כז ע"א (מייתי חוט וקטר באודניה דלכיסא ובאודניה דירוקא ואינון שייפין דין עם דין ומזרעין); ב"ר תיאודור 1238 (אמרין דהוה דן בנווסה והדן בפונוקטה) וירוש' נזיר פ"ז, נו ע"א ([וברכות פ"ג, ו ע"ב], בנזיר מקביל לו: אמר כד הוה מסקין ליה לסידרא)4בברכות בט"ס בפ"א: נימר כד הוה רחיק או כד הוון מסקין וכו'.; ב"ר 66 (ר' יצחק בשם ר' חנינא) וירוש' יבמות פ"ו, ז ע"ד (ר' ירמיה ר' אבהו ר' יצחק בר מריין בשם ר' חנינה); ב"ר 166 (ר' אבהו בשם ר' יוחנן, ר' יהודה בר' סימון ר' חנן בשם ר' יוחנן, ר' אחא בשם ר' חננא בר פפא בכל ספר מלאכי כתיב י"י צבאות וכו' אלא כביכול לא יחול שמו על הגירושין אלא לישראל בלבד) וירוש' קידושין פ"א, נח ע"ב־ע"ג (ר' אבהו בשם ר' אלעזר, ר' יודה בן פזי ר' חנין בשם ר' חונה רובה דציפורין, ר' אחא ר' חיננא בשם ר' שמואל בר נחמן כי שנא שלח וגו' עד את י"י אלהי ישראל בישראל נתתי גירושין לא נתתי גירושין באומות העולם ר' חנניה בשם ר' פינחס כל הפרשה כתיב וכו' אלא בישראל בלבד, וכמה חסר ויתר); ב"ר 578 (ר' יוסי בשם ר' אבהו ר' חזקיה ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש) וירוש' סנהד' פ"ח, כו ע"ב ("ר' שמואל בר סוסרטי בשם ר' אבהו", וחסר ויתר); ב"ר 84 (ר' ירמיה ר' [כצ"ל] אמי ר' יוחנן מקשי, אמר ר' אסי [ילקוט: יוסי] אף על דא לא הוה צריך מקשי) וירוש' ברכות פ"ד, ז ע"ג (אמר ר' אמי ר' יוחנן פליג וכו' ואפילו אף עלה לא הוה צריך מפלגה); ב"ר 1081 (ר' חונה בשם ר' בניה – ר' שמואל בר נחמן – ר' לוי – ר' יהושע בן לוי) וירוש' פסח' פ"י לז ע"ב (ר' יוחנן בשם ר' בנייה – ר' יהושע בן לוי – ר' לוי – ורבנן אמרי); ב"ר 207–209 (– אמר ר' הונא איתפלגון ר' יניי ור' חייה רבה, ר' ינאי אמר קודם מתן תורה צא יתרו ר' חייה רבה אמר אחר מתן תורה בא יתרו, אמר ר' חנינא ולא פליגי מאן דאמר קודם וכו', ר' יהושע דסכנין בשם רי לוי וכו') וירוש' מגילה פ"א, עב סע"ב (– רבי חונה אמר איתפלגון יהודה בי ר' ור' ינאי חד אמר קודם למתן תורה בא יתרו, וחורנה אמר לאחר מתן תורה בא יתרו ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא, נישמעינה מן הדא וישמע יתרו כהן מדין חותן משה, מה שמע, חזקיה אמר קריעת ים סוף שמע וכו' יהוד' בי ר' אמר מתן תורה שמע. הוי דו אמ' לאחר מתן תורה בא יתרו, וכו'. ר' אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכנין וכו'); כאן מסורת הירוש' קרובה למסורת הבבלי (זבחים קטו א): דאיתמר בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי חד אמר וכו'5כיו"ב בייחסו של ירוש' ב"מ יב ע"ב לירוש' שבועות לז ע"ג.; ב"ר 342: בר קפרא א' וכו' ר' יודן אמר מיכן לתרגום (ירוש' מגילה פ"א, עא סע"ב: ר' יודן בר שלום) ה"ה ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא וכו' ויבינו במקרא אילו ראשי פסוקים ר' חייא בר לוליני א' אילו ההכרעות והתנאות6כנו' רוב כי"י.. רבנין דקיסרין אמ' מיכן למסורת. ר' זירא ר' (כצ"ל) ר' חננאל וכו', ובירוש' מגילה פ"ב, עד ע"ד: מניין לתרגום רבי זעורא בשם רב חננאל (כבבלי מגילה ג ע"א) ויקראו וכו' ויבינו במקרא זה המסורת (ו"אמרי לה" בבבלי), וי"א אילו ההכריעים וי"א אילו ראשי פסוקים. רבי זעורה בשם ר' חננאל וכו'; ב"ר 763 (אמר ר' אלעזר בר' יוסי נעשה לו שונא וכו' עד כדון קראין וכו') וירוש' ע"ז פ"א, לט ע"ג (סטרנלייה. שנאה טמונה. שונא וכו'. א"ר יצחק בר' לעזר ברומי צווחין וכו'); ב"ר 1260: רב אמר אלו שלשים גבורים רבי יוחנן אמר אלו שלשים מצות, אמרי ליה לר' יוחנן לא שמיעא לרב שאינו מדבר אלא באומות העלם וכו', ובירוש' ע"ז פ"ב, מ ע"ג: כיי דמר רב הונא בשם רב וישקלו את שקלי שלשים כסף אילו שלשים מצות שעתידין בני נח לקבל עליהן. ורבנן אמרי אילו שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהם דמר רבי נחמן בשם רבי מנא אין העולם יכול להיות פחות משלשים צדיקים כאבינו אברהם ומה טעם ואברהם היה יהיה וכו' (ב"ר 501–502: ואברהם היו יהיה ר' תנחום בר' חוס עליי בשם ר' ברכיה בישרו שאין העולם וכו' ר' יודן ר' אחא בשם ר' אלכסנדרי מייתי לה מהכא ואברהם היו יהיה וכו'). ובבבלי חולין צב א: ואומר7והיינו דכתיב, ליתא בדפוי"י וכי"י וראשונים. אליהם וכו' שלשים כסף אמר רב יהודה8עי' ד"ס. אלו שלשים צדיקי אוה"ע9כ"י מינכן: צדיקים. שאוה"ע מתקיימים עליהם עולא אמר אלו שלשים מצות; כאן א"כ ב"ר קרוב למסורת הבבלי. וכאלה הרבה שינויים וחילופים.
ודומה לו הוא גם ייחסו של ב"ר לירוש' נזיקין.
1) ב"ר 839 וירוש' ב"מ פ"ז, יא ע"ב:
ב"ר
ויבא יעקב מן השדה בערב. < תמן> תנינן השוכר את הפועלים ופסק עימהן להשכים ולהעריב וכו'. אמר ר' מנא מקום שאין מנהג תניי בית דין הוא שתהא הוצאה ("יציאה לעבודה") משל בעל הבית והכנסה משל פועל < מנין> שנ' תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון מיכן ואילך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. אמר ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש הטריחו על בעל הבית שאם היתה ערב שבת שתהא הכנסה משלו. עד איכן וכו'.
ירוש'
מקום שאין מנהג יהודה בן בוני רבי אמי ר' יהודה [בר']10כך הוא באו"ז ב"מ סי' רעט: ר' יהודה בר' (ובהג"א נשתבש: כך). תניי בית דין שתהא השכמה [מ]של פועלין (קרי: בעל הבית)11עי' תוס' ואו"ז; אבל מן ערבי שבתות בין השכמה וכו' משל בעה"ב, עד איכן וכו', יוצא ברור, שהירוש' משובש. והערבה [מ]של בעל הבית (קרי: פועלין)12עי' תוס' ואו"ז; אבל מן ערבי שבתות בין השכמה וכו' משל בעה"ב, עד איכן וכו', יוצא ברור, שהירוש' משובש. ומאי טעמא תשת וכו' תזרח השמש יאספון יצא אדם לפעלו. ערבי(ת) [שבתות]13או"ז ועוד. בין השכמה בין הערבה משל בעל הבית. עד איכן עד כדי למלאות לו חבית מים וכו'.
במקום "יהודה בן בוני" וכו' שבירוש' – כאן "אמר ר' מנא", ובמקום הסתם "ערבי שבתות" וכו' – כאן "אמר ר' אמי בשם רשב"ל" (בוודאי בשם ר' יהודה ברבי).
2) ב"ר 279 וירוש' ב"מ פ"ד, ט ע"ג, וב"ר 257 (ושם 503) וירוש' ב"מ שם:
ב"ר 279:
…כי מלאה הארץ חמס. אי זה הוא חמס ואי זה הוא גזל. אמר ר' חנינא חמס שוה פרוטה גזל פחות משוה פרוטה. וכך היו אנשי דור המבול עושים היה אחד מיהם מוציא קופתו מליאה תורמוסין, בא זה ונוטל פחות משווה פרוטה וכו' שלא יהא יכול להוציא ממנו בדין.
ב"ר 257:
ר' ברכיה בשם ר' יוחנן שמענו בדור המבול שנידונו במים והסדומיים באש. מנ' ליתן את האמור כאן להלן ושאמ' להלן כאן ת"ל רבה רבה לגזירה שוה.
ירוש'
אמר רבי אחא כתיב בי מלאה הארץ חמס מפניכם. ומה היה מָחֲסָן הוה בר נש נפיק טעין קופה מליאה תורמוסין והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינין. אמר רבי חייה בר ווה רבה רבה כמעשי אילו כך מעשי אילו.
3) ב"ר 301–302 וירוש' ב"מ פ"ב, ח ע"ג. המעשה בשינויי־לשון ושינויי תוכן גדולים ובחסר ויתר.
ובב"ר, 628: השדה והמערה וגו' אמר ר' < יוחנן > מניין תנינן המוכר שדהו צריך שיכתוב סימניה < ומצריה> מן הכא השדה והמערה וגו'.
וזו ליתא בירוש' ב"ב במקומה (פ"ד ה"ח), ובהקבלה שבבבלי שם (סט ב) בכ"י א"פ: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן (במקום "אמר רב יהודה אמר רב").
כאן, בייחס לירוש' נזיקין, אין אנו יודעים אם החילופים והשינויים היו רק בין נזיקין שלנו לב"ר, או שאף בין נזיקין של שאר הירוש' וב"ר היו שינויים מעין אלו.
כל אלו, ירוש' של ב"ר וירוש' נזיקין, הם אפוא מהדורא אחרת של הירוש' של ישיבה אחרת, שבאותו זמן14עי' לב"ר אלבק מבוא 71, ואותם הסימנים ישנם גם בירוש' נזיקין, ואין כל יסוד לדברי ליברמן, 20..
אלא שירוש' נזיקין אינו "ערוך" ו"מסודר" ואין בו בהרבה מקומות אלא רשימות קצרות ורמזים לזכרון, שנעשו בוודאי בכל ישיבה וישיבה, ולא נסדרו ולא נערכו ע"י מסדר ועורך.