טו. ירושלמי קדשים
ספרות:
רז"פ, מבוא מח ע"ב ול"ט ע"ב, ועי' הוספות קמד ע"א.
רבינוביץ, שערי תוא"י 308; 128, 222; 590, 351.
אהצ"ו ערלה 225.
אלבק, מבוא לב"ר, 73.
וודאי שעסקו בא"י בסדר קדשים, והבבלי קדשים, שחכמי א"י לוקחים בו חלק בראש, וכמה וכמה "אמרי במערבא" מצויים בו, מוכיח. ביחוד חולין ובכורות הנוגעים גם בזמן הזה בוודאי שלמדון ופירשון. ובה' טרפות יש לנו כמה הלכות ב"טריפות דארץ ישראל" שפירסמתי בתרביץ ש"ב 308, שאינן מתאימות עם הבבלי, ושיסודן בוודאי תלמודה של א"י1עי' מש"כ בתרביץ שם, 309 ואילך.. ואפשר, כדעתו של אלבק (שם), שב"ר פנ"ו ו (601) ופע"ח ו (923) לקוחים מתלמוד ירושלמי של חולין2אבל ב"ר פ"ז (תיאודור 50): יעקב וכו', נמצא בחלקו בירוש' יבמות פ"א ד ע"א וש"נ. ב"ר פ"כ (תיאודור 184): תני בהמה וכו', בירוש' יבמות פ"ד, ו ע"א ונדה פ"א, מט ע"ב, שהובא בב"ר שם אות ו., של איזו ישיבה ארצי־ישראלית.
אבל כל הראיות שהביאו החכמים הנזכרים מירושלמי שלנו על מציאות ירושלמי לקדשים אינן עומדות בפני הבקורת:
א) רז"פ (מבוא, לט ע"ב) מוכיח מירוש' פיאה פ"ה ה"ב, יח סע"ד, מציאות תלמוד ירוש' בכורות; שכן אמרו שם: רבי אבהו בשם רשב"ל דרבי יוסי היא דתנינן תמן (בבכורות) שרבי יוסי אומר כל וכו' אמר רבי יוסי הדא דרבי בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן (והיא משנתנו כאן!) אלא מזכה את העני בגדיש וכו'3רש"ס ושדה יהושע אחריו השמיטו "תמן"!, "וזה מורה – אומר רז"פ – דהמאמר אמר ר' יוסי הדא דר' בא וכו' נשנה בעיקרו במס' בכורות ומשם הובא להלכה זאת דמס' פיאה". אבל א"כ למה השאירו "תמן" אצל הציטט מבכורות?! אלא שכל הסוגיא נשנית בוודאי בפיאה פ"ד ה"ו, שכן סופה (יח סע"ד): רבי אבהו בשם רבי יוחנן מחלפא שיטתיה דרבי ליעזר תמן (בפ"ד ה"ו) הוא [אמר] זכה. וכא הוא אמר הכין וכו', – שייך גם לפ"ד, וכדרך "מחלפא שיטתיה דר' פלוני", שהוא כפול כרגיל בשני המקומות (עי' לעיל), והוא מותאם כרגיל ב"תמן" – "וכא" לכל מקום ומקום4בירוש' בכורות של פרידלנדר, דף ט ע"א: דתנינן תמן..
ב) רטנר5אהצ"ו לערלה שם. מוכיח מערלה פ"ג ה"ב, סג ע"א: תמן תנינן אלו הן הנשרפין ותנינן אלו הז הנקברין (ובתוכם "שער נזיר ופטר חמור"). הכא (בערלה!) את אמר ישרפו. והכא (בתמורה שם) את אמר יקברו. ורטנר אומר: ראוי היה לומר "הכא תנינן" וכו', ונראה שהמאמר נעתק מירושלמי קדשים תמורה פ"ז על המשנה ואלו הן הנקברין וכו'. ושם נאמר "תמן תנינן אלו הן הנשרפין", וכן נעתק כאן.
אבל כאן בערלה אין כלל "אלו הן הנשרפין", ו"תמן תנינן" פירושו באמת בתמורה, אלא שצ"ל: תמן תנינן אלו הן הנקברין ותנינן (שם) אלו הן הנשרפין (כלומר שהמשנה מדייקת ומבדילה שם ביניהן), וע"ז מקשה הכא את אמר וכו'.
ג) רז"וו רבינוביץ (שם) מוכיח ממגילה פ"א הי"ד, עב סע"ג: ר' פינחס בשם ר' יוסה (צ"ל: יודה) ביר' אילעאי כתוב אחד אומר ויטוש משכן שילה וכו' הא כיצד בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלן. וכו', שהוא מתקשר לדעתו יותר לזבחים פי"ד מ"ו, "ומזה מוכח שהיה תלמוד ירושלמי על זבחים ומשם נעתקה כל הסוגיא כאן עם השמטת תמן תנינן".
אבל "אין בין" שלנו הוא כללה של משנת זבחים, ושייך לכאן כמו לשם.
ד) ושהיה תלמוד ירוש' למנחות, מוכיח רבינוביץ 1) מחלה פ"ג ה"ה נט ע"ב: כהנא אמ' דברי ר"ע אין מירוח פוטר במקום הקדש וכו', ששייך לדעתו למנחות פ"י מ"ד (בבלי סו א), ומימרא שלו הובאה בבבלי (שם ב). אבל הירוש' מסיים: אמר ר' יונה הדא דבהנא פליגא על רבי לעזר ("מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש לגלגולה פוטרה") וכו', וא"כ הדברים שייכים לחלה.
2) ועוד קלושה יותר ראייתו מפסחים פ"ה ה"ט, לא ע"ב: מאן תנא קוצרין וכו', שאינו נמשך אלא על משנת פסחים שם: וקוצרין וגודשין וכו' (עי' בבלי), ולא על משנת מנחות, כדעתו.
ה) אין שום ראיה מנדה סוף פ"ג, נא סע"א: רבי יצחק בר נחמן בשם רבי לעזר גולגולת העוף ברובו וכו', שמאמרים אלו לקוחים מחולין; שכן נסדר כאן בנדה אגב "רובו".
ו) הראיה לבכורות מיבמות ריש פ"ח, ח סע"ג: א"ר הילא לא למדו תחת תחת אלא דברים האמורי' בפרשה וכו', – תלויה בהגהתו: כמה דאת אמר תמן לא למדו וכו' וערבך ערבא צריך, ואפי' אם נקבל הגהתו6עי' גם "בן אריה" ליבמות שם. אין זו ראיה.
וציטטים מפורשים מירוש' קדשים אין בראשונים. להיפך יש לנו עדותו של פירקוי בן באבוי, תלמיד תלמידו של רב יהודאי, האומר7גנזי שכטר ס"ב, 560.: תדע לך מפני מה אוכלין סירכא בארץ יש' מפני שאין בידם הלכה אחת מתלמוד הילכת שחיטה ולא מסדר קדשים כולו נשתכח מהם סדר קדשים כולו ותלמוד סדר טהרות כולו8גוזמא, הרי ג' פרקים של נדה!.
ודברים מפורשים אלו מבטלים את הדברים הכלליים של הראשונים, כרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ (בהו' המבורגר, 58): "ונמצא מן הירושלמי חמשה סדרים שלמים אבל סדר טהרות לא נמצא לו תלמוד בשום ענין לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה".
ואחריו הרשב"ץ בסוף פירושו לקינים: והסדר החמישי חכמת הוא סדר קדשים וכו' ובכל הסדר יש תלמוד בבלי וגם ירושלמי זולתי מס' מדות.
והמאירי בפתיחה לאבות (ווינא, טו ע"ב): וחבר ("ר' יוחנן") התלמוד ירושלמי בכל הששה סדרים לבד טהרות.
כל אלו הם דברים כלליים שלא נאמרו בדקדוק, ובוודאי שצדקו דברי הרז"פ9מבוא, קמד א., ש"כל זמן שלא נמצאו בדברי הראשונים מאמרים שלמים אשר חזותם וענינם מוכיחים שהם מהירושלמי לסדר קדשים יש להחליט שלא היה הירושלמי לס' זה ולא נפן אל רמזים וראיות חיצוניות, אשר מקורן לרוב המהירות ושגירת הלשון או שגיאת הסופרים".
ואמנם "חזותו" של הירוש' לקדשים שפירסם פרידלנדר (חולין, בכורות, זבחים, ערכין) מוכיחה עליו שאינו אלא ליקוט מתוך הירוש' שלנו בהוספות מדברי הראשונים, עם סימני־לשון בבליים וטעויות־סופרים של הירוש' שלנו10עי' עליו ריטר ב־Israelit, רטנר ב"העולם" ובאכר ב"הקדם"..
אלא שאפשר שלא הכל מעשי־ידי פרידלנדר, שכן גם רש"ס עשה כמתכונתו לעדיות (ציטטים במ"ש), עד שטעה בו ר' שלמה עדני בפירוטו לעדיות וחשב שהוא ירושלמי ממש.
____________________
סידור הירושלמי נפסק באמצע לרגלי המצב בא"י, הגזרות והשמדות. אבל תורת א"י לא פסקה, והיא המשיכה את פעולותיה ב"הלכה למעשה", ב"מעשה", עד ימי "ר' יונתן סוף מעשה" (סתו"א), ואלו הם "מעשים לבני א"י", "ספר המעשים", שקטעים רבים מהם נתפרסמו בשנים האחרונות11הכל בתרביץ שנה א' ושנה ב'., פסקי בית דין והלכות מסודרות ("טרפות דארץ ישראל") וכללי הפסק ("הלכות קצובות דבני מערבא" שבה"ג), ופעולתם נמשכה עד סוף ימי ביצנץ, "עד שכילה הקב"ה מלכות אדום ובטלו גזירותיה ובאו ישמעאלים והניחום לעסוק בתורה"12פירקוי בן באבוי, גאוניקה 51, תרביץ ש"ב, 398..
לא פסקה תורה מארץ־ישראל ולא תיפסק!