[ב. סוגיות מתחלפות]
וכיו"ב סוגיות מוחלפות במסכת אחת למשל בירוש' חלה פ"ב ה"ו, נח רע"ד ("ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אילו פטורין": אמר רבי שמעון בן לקיש דרבן שמעון בן גמליאל היא דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור, ולהלן בפ"ג ה"ו, נט ע"ב: מתניתא דרבן שמעון בן גמליאל דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם וכו' כשיעור. רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. א"ר הילא וכו'. אף סוגיא זו נשנית מתחילתה בישיבה אחת לפ"ב ה"ו (ולא לפ"ג ה"ו)1עי' מש"כ בתרביץ ש"ג, 134–136., אלא שמסדר הירוש' העביר אותה לפ"ג ה"ו. והנה מה שנמסר בסוגיא של פ"ב בשם רשב"ל נמסר בסוגיא של פ"ג סתם: מתניתא דרשב"ג וכו', אבל בשם רשב"ל מסרו בשם ר' יעקב בר אידי רק הלכה כרשב"ג, ור' הילא חולק על "מתניתא דרשב"ג"2עי' תרביץ שם..
וא"כ יש לנו כאן סוגיות מתחלפות במסכת אחת – בפ"ב ופ"ג, והסוגיא השניה הועברה ממקומה הראשון שבפ"ב לפ"ג.
וכיו"ב עוד הרבה.
וסוגיות מתחלפות ממסכת למסכת רבות הן, למשל:
1. שבועות פ"ג, לד רע"ד: שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ו[לא] אכלה ר' יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין פטור. לא טעמא דאהן [טעמא דאהן], טעמא דר' יוחנן משום שאינו ראוי לקבל התראה. טעמא דריש לקיש משום שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה.
אבל בפסח' פ"ה, לב רע"ג וביבמות ספי"א, יב ע"ב: דאיתפלגון שני ימים טובים של גליות רבי יוחנן אמר מקבלין התרייה על הספק רבי שמעון בן לקיש אמר אין מקבלין התרייה על ספק. והבבלי בשבועות כא א וש"נ מתאים לירוש' פסח': והא איתמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו אינו לוקה, ר' יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכו' ור"ל אמר אינו לוקה משום דהוה התראת ספק וכו'3עי' מבוא הירושלמי לרז"פ, לז סע"ב..
2. שבת פ"ג, ו ע"ב: התיב רבי ירמיה הרי עיטורי סוכה הרי בעיינן הן ואינן בהכנן. שנייא היא דאמר ר' אבמרי אחוי דרבי יוסה כל שבעה הן בטילין ע"ג סוכה מיכן והילך בהיכנן הן; אבל בביצה פ"א, ס רע"ב: ר' ירמיה בעי עיטורי סוכה מה הן. חזר ר' ירמיה ואמר כל שבעה הן בטילין וכו'. אמר ר' יוסה כל שבעה קדושת סוכה חל עליהן מיכן והילך קדושת יו"ט עליהן. וכו'.
וכמה חילופים ישנם למשל מעבודה זרה למסכות אחרות, כגון:
3. ע"ז פ"ב, מא ע"ג: ר' חייה בר בא בשם רבי יוחנן בראשונה וכו' חזרו לומר מעמידין בקיבת הנבילה ואין מעמידין בקיבת הגוי. רבי בא בר זנדא רבי שמואל בר רב יצחק בעי זו להוציא מדברי ר' ליעזר שר' ליעז' או' שמחשבת נכרי לעבודה זרה (בתמיה? שאמרנו שם, מא ע"ב: ובשר הנכנס לעבודה זרה מותר. רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן אמר להוציא מדברי ר' ליעזר וכו')4בבלי לז ב ועי' חולין יג א. אתא רבי אסי (שרי"ר: יסא) בשם רבי יוחנן בראשונה וכו' חזרו לומר מעמידין בין וכו'.
אבל בביצה פ"א, ס ע"א (וכן שרי"ר שם): דאמר רבי חייה בשם רבי יוחנן בראשונה וכו' הגוי. רבי יוסי בי רבי בון אמר שמואל בר אבא בעי מה כרבי (א)ליעזר דרבי ליעזר אמר סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה. רבי יסה בשם רבי יוחנן הכין בראשונה וכו', ושאר כל הסוגיא כבע"ז.
ואלו הן מסורות שונות. בבבלי חולין (קטז ב): אמר רחב"א א"ר יוחנן וכו' ואין מעמידין בקיבת שחיטת נכרי אמר לפניו ר' שמעון בר אבא5"ר' שמעון בר אבא", גם בדפוי"י גם בכ"י מ'. כמאן כרבי אליעזר דאמר וכו' אמר ליה ואלא כמאן. כי אתא רב שמואל בר יצחק אמר מעמידין בין וכו' שלא לחוש לדברי ר' אליעזר.
וזה מתאים לירוש' ביצה (החילוף בין "שמעון בר אבא" ל"שמואל בר אבא" רגיל).
4. ע"ז פ"ב ה"ט, מא ע"ד, מתחילת ה"ט עד סוף הסוגיא של "שמן", הכל מקביל לשבת פ"א, ג ע"ג־ע"ד, ובחלקו – לקוח משבת (עי' להלן), ואעפ"כ ישנם כאן כמה וכמה שינויים משבת6אין אני מדבר על טעיות־סופרים. חוץ ממה שהוא מסודר לפי סדר משנת ע"ז: חלב – פת – שמן: א) בשבת הסדר: גבינתן. אמר רבי ירמיה חלב הגוי וכו' רבי בא בשם רב יהודה – ובע"ז הסדר הפוך. ב) פיתן ר' יעקב בר אחא בשם ר' יונתן וכו', לקוח בוודאי משבת, שכן לשון "פיתן" נמצא רק שם ב"תני רשב"י" שלפניו שם, ולא כאן, וכן "מי אסר את השמן" וכו' (בשבת לפניו: שמנן)7אף בברייתא דרשב"י שם, הנוסח בראב"ן ועתים (סמ"ג בשמו): על פיתן ועל שמנן., ואעפ"כ הסדר בע"ז שונה בכמה דברים, ואף יש כאן שינויים והוספות: א) בשבת לפני "ומי התירו" וכו': רבי אחא רבי תנחום וכו', ובע"ז למטה, לפני "יצחק בר שמואל בר מרתא" וכו'. ב) בשבת: רבי יוחנן בעי ולא כן תנינן וכו' יצחק בר שמואל בר מרת' וכו', ובע"ז הסדר הפוך. ג) בע"ז: אמר רבי יודן בית דינו חלוק עליו בגיטין, וכן בנדה פ"ג, נ סע"ד, אבל בשבת: יודן בי רבי ישמעאל, וכן בגטין פ"ז מח ע"ד. ד) ואחריו בע"ז: מהו שתהא מותרת להינשא. רבי חגיי אמר מותרת להינשא רבי יוסי אמר אסורה להינשא, שאינו בשבת, וישנו בגטין שם.
5. ע"ז פ"ב, מ ע"ד, כל הסוגיא מן "חברייא בשם רבי בא בר זבדא כל שהוא מן השפה ולפנים" וכו' (עד סוף העמוד) נמצא בשבת פי"ד, יד ע"ד, ואעפ"כ ישנם ביניהם שינויים (חוץ משינויי לשון קטנים), שאין לתלותם בטעות־סופרים: א) בע"ז: רבי אבהו בשם ר' יוחנן עין שמרדה מרפין אותה בשבת. תמן ("בבבל") אמרין בשם רבי יוחנן גבות ידים ורגלים סכנה, אבל בשבת הפוך: תמן אמרין בשם רבי יוחנן עין שמרדה מרפין אותה בשבת. רבי אבהו בשם רבי יוחנן גבות וכו'.
בבבלי ע"ז כח א (שבת קט א): אמר רב אדא בר מתנה אמר רב גב היד וכו', וכן "עין שמרדה", שם ע"ב בשם רב. ויש כאן מקום לשתי המסורות, אע"פ שבירוש' נמסרו שתיהן בשם ר' יוחנן. ב) בע"ז, בסוף העמוד: ר' יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי שנייא היא וכו' – בשבת: בשם רב חסדא8כיו"ב במקבילה מתרומות פ"ה, מג ע"ג (א"ר חנינא בריה דר' הלל) לסוכה פ"ב, נג ע"א (א"ר אידי)..
6. ע"ז פ"ג ה"ח, מג ע"א־ע"ב, הכל בשבת פ"ט. יא ע"ד, אבל ישנם שינויים גדולים בשמות אמוראים, שאי אפשר לתלותם בטעות: א) בע"ז: רבי זריקא בשם רבי חנינה, בשבת: בשם רב יהודה, ובבבלי (שבת פב ב): אמר רבה במשא וכו' כי פליגי באבן מסמא, שלא כירוש'. ב) בע"ז שם, מג ע"ב: לוי אמ' משתחוה לבית אסרו וכו' – בשבת: רבי בא בשם רב, וכן בבבלי (ע"ז מז ב) בשם רב.
7. בע"ז פ"ג, מב עיג: כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק וכו' אמרין דהוה נסיב שושיבתה ומקלס קומי כלייה והוון רבנן מרננין ביה אמר לון רבי זעירא ארפון ליה (לית)9תיקון משובש, השוה ברכות פ"ז, יא ע"ג: ארפוניה דנהיג כרבי עקיבה, ארפוניה דכך אינון נהגין גבייהו, וכלשון ב"ר: שבקו יתיה דהוא ידע מה עביד. אהן סבא ידע מה עביד. כיון דדמך נחתת אישתא מן שמיא ואפסקת בין ערסא לקהלא והוון תלת שעין קלין וברקין בעלמא. [אמרין] חייא דאהן סבא דעבדת ליה שושבתא. ונפקת בת קלא ואמר' ווי דדמך שמואל בר רב יצחק גמיל חסדא. אבל בפיאה פ"א, טו ע"ד: רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתיה והוה מקלס קומי כליא. והוה רבי ועירא חמי ליה ומיטמר מן קומוי אמר חמי להדין סבא איך הוא מבהית ("מבייש") לן. וכיון דדמך הוה תלת שעין וכו' נפקת ברת קלא וכו' נפקון למיגמול ליה חסד נחתת אישתא מן שמיא ואתעבידת כמין שבשא דנור בין ערסא לציבורא והוון ברייתא אמרין חיוי דדין סבא דקמת ליה שבישתיה.
ונוסח ע"ז מתאים בעיקר לב"ר פנ"ט ד, תאודור 632: כד דמך וכו' דהוה לקיט מינהון שיבשבן ומהלך קדם כליא. והוו רבנין אמרין למה הוא עבד כדין ומבזה אוריתא, אמר ר' זעירא שבקו יתיה דהוא ידע מה עביד, כד דמך נפקוז למגמל חסד ונחתת שבשבה דנור ואפסיקת בין ערסא לציבורא, אמרין חזוהי ("חיוהי") דהדן סבא דקמת ליה מתלי שבשבתיה.
והיו בזה מסורות שונות, בבבלי (כתובות יז א): רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת א"ר זירא קא מכסיף לן סבא כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא וכו' א"ר זירא אהניה ליה שוטיתא לסבא ואמרי לה שיטתא לסבא ואמרי לה שטותיה לסבא10כך הוא סדר כ"י מ' ורש"י ובערוך ערך שט ליתא "ואמרי לה שטותיה לסבא", ור"ח מפרש "שיטתיה" כמו שטה וארזי, ועי' שבת עז ב: שוטיתא שטותא, וערוך שם..
מסורת הבבלי מתאימה אפוא לירוש' פיאה, וב"ר – לע"ז11ועי' ירוש' ע"ז פ"ב, מג סע"ב: ר' יעקב בר אידי וכו', וירוש' ברכות ד ע"ב ושקלים מז ע"א: ירוש' ע"ז מ סע"א וירוש' נדרים פ"י, מא ע"א., ואף כמה דברים שנמסרו בבבלי בשם "אמרי במערבא" (עי' להלן), שאינם בירוש' או מתנגדים לו, מוכיחים שהיו עריכות שונות ותלמודים שונים גם בא"י.
ובירוש' סוטה פ"ב, יז סע"ד: תמן אמר ר' יונה חילקא וכו', וליתא בירוש' מו"ק, ובבבלי שם (יג ב): כי אתא רב דימי אמר וכו' (ועי' כי אתא ר"ד).
וכיו"ב בירוש' כמה דברים שאינם במקומם וישנם שלא במקומם, כמו בבבלי.
וכל זה מוכיח בלא־כל־ספק, שאין לנו בירוש' תלמוד של עריכה אחת, אלא כמו בבבלי שכבות שונות וסידורים של ישיבות שונות.
ואמנם כן: מסכת נזיקין (ב"ק, ב"מ וב"ב), כבר הכיר בה רז"פ12מבוא הירושלמי, מח ב., ועוד יותר ר' ישראל לוי13מבוא לפי' ב"ק, עמ' 20 ואילך., עריכה שונה ואחרת מכל הירוש'.