וטעם להזכיר ואיש או אשה. בעבור הזקן ועוד כי הוא צריך לאמר על הקרח והגבח איש ולא אדם סלל להוציא האשה והנה פירוש (פי׳‎ מ״ח ואיש או אשה ר״ל אחר שלקח לשון איש שאינו כולל לאשה כמו מלת אדם. הוצרך לומר אשה בעבור הראש לא בעבור הזקן כי הזקן שב לאיש ולא לאשה ובקרח ובגבח אמר כמו שאמר ואיש כי ימרט ראשו ולא הזכיר בו אשה כי לא תמצא קרחת וגבחת באשה מפני הלחות שבה כמו שמפרש למטה. ומה שאמר ולא אדם. ר״ל ולא אמר אדם שהוא כלל לאיש ולאשה עד כאן) כי יהיה בו נגע בראש או בזקן לאיש: [AND WHEN…] Scripture mentions a man or a woman⁵⁴Till now Scripture introduced the afflictions with the term adam (man). It now employs ish ve-ishah (a man or a woman). Hence I.E.’s comment. because it deals with an affliction in the beard⁵⁵Our verse deals with an affliction in the head and the beard. Had it read adam, then we would have thought that the law spoken of in our verse applies only to males. Hence Scripture speaks of a man and a woman. The law regarding the affliction in the head applies to both a man and a woman, while the law of the beard applies only to a man. [and the head]. Also, because the Torah has to use the word ish (man), and not the term adam (a human being) to exclude women from the law of the bald head and the bald forehead (v. 40).⁵⁶The law regarding an affliction in a bald head does not apply to a woman, for women are rarely bald. Hence Scripture could not use the term adam with regard to the aforementioned. Scripture thus wanted to emphasize that the law regarding afflictions in the hairy head applies to both men and women. Note, our verse means, when a man or a woman has an affliction upon the head or a man upon the beard.⁵⁷So Sarim and Krinsky.