כל היולדת טמאה כנדה ואעפ"י שלא ראתה דם וא' היולדת ולד חי או מת או נפל הרי היא טמאה לידה וכמה היא טומאתה אם יולדת זכר ז' ואם נקבה שבועים שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא ובנקבה הוא אומר וטמאה שבועים כנדתה וטובלת בליל שמיני לזכר ובליל ט"ו לנקבה וטהורה כמו הנדה שטבילתה בלילה כמו שביארנו:
אין האשה טמאה לידה עד שתגמור צורת הולד ואין צורת הולד נגמרת פחות ממ' יום א' הזכר וא' הנקבה והמפלת אפי' ביום מ' אינה טמאה לידה לפיכך אם היתה יודעת בבירור שהפילה תוך הזמן הזה לעיבורה ה"ז טהורה מטומאת לידה:
המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים ד"ת אינה חוששת לולד וכן המפלת כמין בהמה וחיה ועוף. ואם דומין לאדם בגבין ועין ולסת וגבות הזקן שהם צורות הפרצוף מצד א' אמו טמאה ובזה"ז בכולן טמאה לידה אם זכר כדין זכר ואם נקבה כדין נקבה יתר ע"כ אמרו שאפי' שפיר מלא מים מלא דם חוששת לולד והמפלת חתיכה בין לבנה בין משאר מראות קורעת אם נמצא בה עצם הרי זו טמאה לידה מספק:
פעמים תשמש האשה לאחר עיבורה והפחת צורות העובר במעיה ויעשה כמו חתיכה בלא צורה ותצא כרוכה על מקצת הולד וחתיכה זו נקראה סנדל והסנדל מטמא את אמו כולד גמור לפיכך המפלת זכר וסנדל תשב לנקבה שמא סנדל זה נקבה הוא ואם לא יצא כרוך עם הולד ה"ז כשאר החתיכות ואם לא נמצא בה עצם טהורה:
המפלת דמות יד ורגל אעפ"י שאינן חתוכין בחיתוך אצבעו' טמאה לידה המפלת ולד שהושט שלו אטום או שגופו אטום כגון שגלגלתו אטומה ופניו ממוסמסין ופניו טוחות וכן המפלת ברי' שיש לה ב' גבין ושתי שדראות אע"פ שכל אלו אינן ולד דין תורה בזמן הזה מטמאין אותה:
יוצא דופן אין אמו טמאה לידה אפי' יצא עמו דם דרך דופן טהורה מכלום אינה טמאה לעולם עד שיצא דרך רחם. העובר שהוציא ידו והחזירה אמו טמאה לידה מד"ס ואם יצא אח"כ מונין אותו משעה שיצא וכן הולד שיצא אברים אברים משיצא אחד מטמאין אותה לידה ומשיצא רובו מונין לו יצא כדרכו משיצא פדחתו הרי הוא כילוד לכל דבריו:
היתה מקשה ושמעו קול הולד ה"ז ילוד א"א שלא הוציא ראשו לחוץ לפרוזדור הרחם:
המפלת תאומים ונשתה' הולד אחר חבירו משעה שיצא הראשון טמאה לידה. יצא האחרון מונין לו משעת יציאתו:
המפלת שליא והיא כמו חמת שבתוכה הולד נוצר ה"ז טמאה לידה שאין שליא בלא ולד ואפילו היתה פחותה מטפח מטמאין אותה:
הפילה נפל ואח"כ הפילה שליא חוששין לה מולד אחר ואם הפילה ולד של קיימא ואח"כ הפילה שליא אפי' אחר כ"ג יום תולין אותה בולד ואין חוששין לולד אחר שהולד קרע את השליא ויצא הפילה שליא תחלה חוששין לה לולד אחר אעפ"י שילדה אח"כ ולד של קיימא אין תולין אותה בו שאין דרכה של שליא לצאת לפני הולד יצאה מקצת שליא היום חוששת משום לידה יצאת כולה למחר מונין לה משעת יציאת כולה:
המפלת דמות בהמה וחיה ועוף ודגים ושליא קשורה בו אין חוששין לולד אחר ואם אינה קשורה בהם מטילין עליה חומר של ב' וולדות שמא נימוח שפיר של שליא זו לפיכך אם היה הולד הנדמה זכר חוששין לשליא משום נקבה:
היולדת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה האשה שהפילה ואינו ידוע מה הפילה אם היתה מעוברת ה"ז יולדת ודאי אפי' אינה כן טמאה לידה מספק:
דבר מפורש בתורה שהיולדת זכר לאחר שתשלים ז' טובלת בלילה וטהורה וכל ל"ג ימים שאחר הז' ימים אעפ"י שהדם שותת ממנה טהורה לבעלה שנא' ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה והן נקראין ימי טוהר ויולדת נקבה אחר השבועיים ימי טוהר שלה ס"ו שנאמר וששים יום וששת ימים תשב בדמי טהרה:
אעפ"י שהיתה שופעת מתוך הז' של זכר והשבועים של נקבה לימי טוהר שלהן טהורה שהדם הבא בימי טוהר התורה טהרתו אעפ"י שהוא שותת מן המקור:
כל שהיא טמאה לידה יש לה ימי טוהר ד"ת וחכמי התלמוד החמירו שאין נותנין ימי טוהר לולד עד שישעיר וימלא גופו שערות שמא לא תגמור צורתו והיא תדמה שהוא ולד ואינה כן לפיכך כל המפלת מטמאין שבועים מדין יולדות שמא נקבה הפילה ואין מפרישין בין זכר לנקבה עד שישעיר גוף הנפל ויהיה זכרותו או נקבותו ניכר לעינים:
א"א שיפתח רחם לולד בלא דם שיזוב ממנה קודם שיהיה הולד בילוד ואפילו המפלת בתוך מ' א"א בלא דם שיזוב לפיכך כל היולדות בזמן הזה צריכה ז' ימים נקיים לאותה ראיה שהרי כל הרואה דם טיפה כחרדל כזבה גדולה היא נידונה ואם היה הולד מטמאה משום לידה הרי האם עכשיו כיולדות בזוב והזבה שילדה קודם ספירת זיבתה צריכה ז' ימים נקיים ד"ת ומונה ז' או שבועים ואח"כ מונה זה"נ בימי טוהר וטובלת וטהורה:
נמצאת אומר שכל היולד' זכר עכשיו יושבת ז' ללידה וז' נקיים לזיבה והיולדות נקבה יושבת ללידה שבועים ולזיבה ז' נקיים:
ימי לידה שהן ז' ושבועים אם לא ראתה בהן עולין לה לספירת הזיבה שלמו ימי הספירה בתוך י"ד של נקבה הרי זה אסורה לבעלה עד ליל ט"ו:
הרואה שהתחילה לספור בזמן הזה וילדה ה"ז סותרות כל המנין וכן יולדות נקבה בזמן הזה שספרה ז' נקיים מתוך י"ד וחזרה וראתה צריכה ז' נקיים משתפסוק:
לא הפרישו בנות ישראל מדם נדה לדם לידה אפי' בתוך ימי טוהר שיש לחוש לקלקול גדול ולטעות שהרי רוב המפלות אנו מטמאין אותן לפי שאין בקיאות בדבר והרבה מהן שיושבות מספק לזכר ולנקבה ולנדה מדין תלמוד ואם תרגיל את האשה להנהיג טהרה בדם הבא מימי טוהר יבואו לומר שכל שאנו מטמאין אותה לידה יש לה ימי טוהר וכן יבואו לטעות בספירת זיבתן ולומר כשם שאין דם זה מטמא [כך אינו] סותר בספירה כך היה עולה והרי הדברים ק"ו אם החמירו בנ"י על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים ולא רצו להוציא עצמן בתקנת ב"ד שתשב ו' והוא כדי להוציא שתהא ספירת כולן שוה כל ימיהן ולא יבא לידי טעות כ"ש שיהא להן לחוש שלא תהא האשה שופעת ומשמשת לפיכך כל הרואה דם טפה כחרדל אפי' בתוך ימי טוהר תשב ז' נקיים כאלו ראתה קודם שתלד וה"ז בכלל חומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן אף עפ"י שמקצת מקומות נוהגין קולא בימי טוהר כבר הסכימו הגאונים ועשו סמיכה והחמירו על כל מי שיעשה כן אלא הרי האשה שרואה בימי טוהר שלה כמו שהיא בשאר הימים שרואה בהן: