יש אשה שיש לה יום קבוע לראייתה כגון שהיא רואה מכ' יום לכ' יום, מל' יום לל' יום או פחות או יותר וזה הנקרא וסת הימים ויש שאין לה יום קבוע אלא שהיא מרגשת בעצמה קודם שיבא הדם כגון שהיא מפהקת או מעטשת וחוששת בפי כריסה וכיוצא בהן וזהו שקראו חכמים וסת הגוף ויש אשה שאין לה וסת כלל ואינה רואה ביום קבוע ולא מרגשת במאורעות הללו עד שיבא הדם:
כל אשה שאין לה וסת חוששין לה בתחלתה שמא תראה מחמת תשמיש לפיכך צריכה לבדוק עצמה לפני תשמיש בעד א' אם מצאה טהור ולאחר תשמיש מיד בודקין היא ובעלה בב' עדים א' לו וא' לה עשתה כן ג' פעמים ולא ראתה מחמת תשמיש מותרת לשמש בלא בדיקה ואם מצאה דם ג' פעמים בעד שלו או בשלה מיד לאחר תשמיש הוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש ואסורה לבעל זה לעולם כמו שית' וכזה הורו מגדולי המורים:
ובנשים שיש להן וסת משמשות שלא בשעת וסתן ואינן צריכות בדיקה ובועל ושונה כמה פעמים ואין צריכין לבדוק כלל לא לפני תשמיש ולא לאחריו ולא בין תשמיש אלא לתשמיש לא הוזכרה בהן בדיקת עדים בתלמוד בעסוקות בטהרות:
בין שיש לה וסת בין שאין להן וסת והוחזקו שלא יהו רואות מחמת תשמיש הרי כלן לבעליהן בחזקת טהרה ובאין ומשמשין עמהן בין עירות בין ישנות בד"א בזמן שהניחו אותן בחזקת טהרה אבל הניחו אותן טמאות הרי היא אסורה לו עד שתאמר טבלתי וטהורה אני:
הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה:
כמה היא עונה ל' יום מתחלת ראיה לתחלת ראי' אחרת שרוב הנשים כך הן רואות מל' לל' בד"א באשה שאין לה וסת אבל באשה שיש לה וסת לימים ה"ז מחשב ימי וסתה אם הגיע שעתו הרי היא בחזקת טמאה אצלו:
היה לה וסת הגוף ואין לה יום קבוע ה"ה אצלו בחזקת טהרה עד העונה כמי שאין לה וסת:
חשב בעלה ימי וסתה או ימי עונתה והרי יש לה שהות אח"כ שתספור ותטבול ה"ז בחזקת טהרה ומותרת לו בין עירה בין ישנה שהרי ב' ספקות הן שמא לא ראתה ואם ראתה שמא טבלה:
היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי לא יפרוש מיד והוא בקשיו שיציאתו הנאה לו כביאתו ואם פורש הוא בקשיו חייב כרת כמי שבעל נדה כיצד יעשה נועץ צפרני רגליו בקרקע ושוהה ואינו מזדעזע עד שימות האבר ואח"כ נשמט ממנה:
האשה שיש לה וסת אסורה לשמש כל עונת הוסת אם וסתה ביום אסורה לשמש כל אותו היום ואם וסתה בלילה אסורה לשמש כל אותו הלילה שמא תראה דם שאורח הנשים בזמנו הוא בא אפי' הי' וסתה סמוך לשקיעת החמה אסורה לשמש כל היום:
עבר הוסת ובדקה ומצאה טהור מותרת לשמש לא בדקה אעפ"י שלא הרגישה שבא אורח אסורה עד שתבדוק:
כיצד האשה קובעת וסת ראתה היום תחלה וחזרה וראתה לסוף כ' יום אם הפליגה כן ג' פעמים שהן ראיות ד' ה"ז וסת קבוע שהרי הוחזקה ג' פעמים לראות מכ' לכ' ולמה לא הוחזקה בראיה ג' מפני שראי' ראשונה בתחלה ראתה אותה ולא היתה בהפלגה וכשתראה ד' ראיות הוא שתהא מוחזקת להפליג ראיותי' מכ' לכ' שהרי הפליגה ג"פ:
כשם שהאשה קובעת וסת בהפלגות שוות כמו שביארנו כך היא קובעת בימי החדש שוין כיצד ראתה באחד בניסן ובא' באייר ובא' בסיון ה"ז קבעה וסת לר"ח אע"פ שזה מלא וזה חסר ראתה ביום ט"ו בחדש שלאחריו [וביום ט"ז בחדש שאחריו] וביום י"ז בחדש שלאחריו ויום י"ח בחדש האחר קבעה לה וסת לדילוג הראי' שהרי דלגה ג' חדשים ויום י"ט בחדש שלאחריו הוא יום וסתה ויום כ' מן החדש הבא וכן מדלגת לעולם ראתה עכשיו וביום ל' וראתה שלישית לל"א ורביעית לל"ב קבעה לה וסת לדילוג של הפלגות בין שהרחיקה דילוגה הרבה בין שלא הרחיקה אלא יום א' קובעת לה וסת לדילוג השוה:
בכל ענין שתהא האשה משנה ראיותיה קובעת לה וסת אפי' ראתה בא' בניסן ובא' בסיון ובא' באב קבעה לה וסת לר"ח לסירוגין אבל ראתה בא' בניסן ובא' באייר ובאחד בתמוז לא קבעה לה וסת שהרי הפסיקה בר"ח:
אין האשה קובעת וסת אלא בעונות אפילו ראתה ג' ד' חדשים זה אחר זה והיתה ראיה ראשונה בליל החדש והב' ביום החדש והג' בלילו אין כאן וסת וכל מקום שנאמר בענין זה יום אין משמעו אלא עונה או יום או לילה:
דין התלמוד שאין האשה קובעת וסת בימי נדתה ולא בימי הזיב' כיצד ראתה בא' בניסן וחזרה וראתה בז' בו ונעשה כן ג' חדשים לא קבעה וסת לז' בחדש אפילו ראתה בא' בחדש ובי"ח בו כמה פעמים לא קבעה וסת אלא לר"ח שכל ז' ימי נדה אחר הראיה הראשונה הן הולכין וי"א שלאחריה דמים מסולקין ממנה ואין ראוי' לקבוע וסת אפי' ראתה בא' בניסן ובז' בו וראתה בז' באייר וכן בסיון לא קבעה וסת ראתה ב' ר"ח ובג' ראתה בכ"ה בחדש ובר"ח קבעה לה וסת לר"ח שרגלים לדבר שהרי הראשונים ממעין סתום ראתה אותם ועכשיו ג"כ ראתה בזמנה בר"ח ודמים יתרים הם שניתוספו בה ומיהרו לה להקדים וחוששת ליום הקדימ' שמא וסת אחר היא קובעה:
בזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן שלא יהיו צריכות למנות ימי הנדות וי"א יום שלאחריה והחזיקו עצמן טועות יראה לי שכך דינן בוסתות שהן קובעות אותן אפי' בתוך ימי נדה וזיבה הגע עצמך שראתה א' בחדש וז' בו וחזרה וראתה בז' בחדש ב' פעמים אתה אומר לא קבעה וסת ושמא ראיה הראשונה שבר"ח מימי י"א היתה ושל ז' בחדש תחלת נדה וראויה לוסת. היתה רואה ב' וג' ימים והיו הראשונים תוך י"ח לראיה שקדמה והשאר ראוין לנדה הרי האחרוני' קובעין וסת מן הדין ולא הראשוני' ואם אתה מנהיג כדין זה עכשיו הרי החזרת בנות ישראל למנות ז' וי"א דבר שנשכח מהן לגמרי לפיכך אפי' ראתה מט"ו לט"ו ד' פעמים קבעה לה וסת וכן כל כיוצא בזה:
פעמים שהאשה קובעת וסת בתוך וסת כיצד ראתה ג' פעמים בר"ח ובד' ראתה בב' בחדש ובר"ח וכן בחמישי וכן בששי הרי אשה קבעה לה ב' וסתות וכן כל כיוצא בזה:
כבר ביארנו שכל אשה שוסתה קבוע לימים אסורה לשמש בכל עונות הוסת ולאחר הוסת עד שתבדוק ותמצא טהור אפי' קודם שיקבע לה הוסת חוששת כיצד ראתה בא' בחדש זה לכשיגיע א' בחדש השני אסורה לשמש בכל אותה עונה א"כ מה בין וסת הקבוע לוסת שאינו קבוע שוסת הקבוע אע"פ שעברה עונתו ולא הרגישה שבא בזמנו אסורה לשמש לעולם עד שתבדוק ותמצא טהור והוסת שאינה קבוע אם הגיע אותו וסת ולא בדקה ולא ראתה כיון שעברה עונתו מותרת לביתה:
הוסת הקבוע חוששת לו עד שיעקר ממנה ג' פעמים בבדיק' והוסת שאינו קבוע אפי' ראתה בו ב' פעמים מכיון שהגיע זמנו ולא תראה אע"פ שלא בדקה נעקר לגמרי ושוב אינה חוששת לו:
וסת החדש חוששת לו בתחלתו בפעם א' כמו שביארנו אבל וסת ההפלגה א"א לחוש לו עד שתראה ראי' שניה שהרי אינה יודעת לאיזה זמן היא מפלגת נמצאת אומר שהרואה דם בר"ח ניסן חושש' לר"ח אייר ראתה בו חוששת לר"ח סיון ראת' בו הוקבע הוסת לר"ח לא ראת' בר"ח סיון נעקר וסת ר"ח וחוששת לב' בסיון אפשר שתרא' ותקבע הוסת להפלגות מל"א לל"א שהרי ראיית ר"ח ניסן שוה בהפלגה לראיית שני בסיון שניסן מלא ואייר חסר:
לעולם חוששת לב' חששות הללו לוסת החדש ולהפלגה עד שיקבע להא' מהן ג' פעמים כדינו כיצד ראת' בא' בניסן ובכ' בו חוששת לא' באייר מפני ר"ח ניסן ואם לא ראתה חוששת לט' בו לשיעור הפלגה של כ' ראת' (בז') [בט'] בו או שלא ראת' בו חוששת לכ' באייר שמא בימי החדש תקבע וסת שהרי ראתה בכ' בניסן וכך היא חוששת לשניהם עד שתקבע וסת הפלגה בד' ראיות או וסת החדש בג' או שתטהר הא' בעקירת פעם אחת ראת' בא' בניסן ושמרה לאייר ולא ראתה מותרת לשמש בר"ח סיון ואינה חוששת לוסת הסירוג עד שתראה בו:
וסת הדילוג אינה חוששת לו עד שתקבענו כיצד ראת' בר"ח ניסן ולסוף כ' חוששת להפלגה זו עבר יום כ' ולא ראת' שוב אינה חוששת כלום להפלג' דילגה ביום כ"א חוששת לו הגיע כ"א ולא ראת' מותרת לשמש אירע לה ראי' לכ"ב קבעה לה וסת לדילוג מכאן ואילך אינה חוששת אלא לדילוגה וכן בדילוג וסת החדש. כיוצא בזה היתה רוא' חמשה וששה ימים רצופים כל יום ויום כוסת בפני עצמו וחוששת לכולן אפי' נעקר יום א' חוששת לשאר ימים עד שיעקרו כולן א' וסת קבוע וא' וסת שאינו קבוע שווין בדבר ראת' ביום ט"ו בחדש זה ומשכה ראית' ד' ימים וחזרה והתחלה בט"ו בחדש הבא וראתה ב' וג' ימים ובי"ז שלאחריו ראת' כבר שילש' לראות בי"ז לחדש ואין תולין לה בוסת הדילוג בלבד עד שתשלש כולו בדילוג ולא תהא בו צד שוה לפיכך חוששת לימים שהשלישה בהן כוסת הקבוע ולשאר הימים כוסת הדילוג:
היתה רואה ראי' מרובה מסוף הלילה לתחלת היום יש שהורה שאינ' חוששת אלא לתחלת הראי' ואסורה בליל הוסת ומותרת ביום ולא נ"ל זה כלל:
האשה שהית' נחבאת במחבא מפני פחד והגיע יום וסתה חוששת לו אפי' לא הי' הוסת קבוע עבר היום ולא ראתה מותרת לשמש אע"פ שלא בדקה שחזקתה היא שחרדה מסלקת את הדמים וכן מעוברת שהוכר עוברה ומניק' כל כ"ד חדש אפי' מת בנה אם עבר זמן וסתה מותרת לשמש כיון שלא ראתה אע"פ שלא בדקה:
נ"ל שהימים הללו שהזכרנו קובעין וסת כשאר ימים של אשה חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראויין לקביעות וסת דין התלמוד ובזמן הזה אף הן קובעין וסת להחמיר: