וזהו עיקר הרבותא שם דמיד אחר שחיטה מגלח. ולא כמש״כ התוס׳ דאשמעינן התנא דמקדים שלמים לחטאת ובזה פליג ר״א שם וס״ל דמגלח על החטאת שהחטאת קודמת. הא כ״ע ס״ל שמגלח על קרבן ראשון. זהו פי׳ התוס׳ אבל הוא תמוה כמש״כ התוס׳ עצמם דא״כ למה הקדים חטאת ועולה לשלמים. ולי קשה עוד דבמס׳ זבחים פ׳ כה״ת דתנן סדר הקרבה ומקומות המיוחדים שקודם עולה לחטאת אמאי לא פירש הקדמת שלמי נזיר לחטאת ועולה. אלא העיקר כמש״כ הרמב״ם בה״נ פ״ח ה״ב דשוחט חטאת ועולה קודם לשלמים. ואח״כ שוחט את השלמים ומגלח עלי׳. ובזה חולק ר״א וס״ל דמגלח על החטאת הקודמת לכ״ע ואם גלח על אחת משלשתן יצא. ות״ק ס״ל דנהי דבדיעבד הכי הוא הא לכתחילה מגלח על שלשתן שהרי שלמים באחרונה. והא דפי׳ התנא הי׳ שוחט את השלמים כו׳ לא בא אלא ללמדנו דאחר שו״ז הי׳ מגלח ולא אחר הקטרת אימורין:
ובזה הדיוק תלי׳ מחלוקת ת״ק ור״ש בחולין דצ״ח ב׳ אין בשלה אלא שלמה רשבי״א אין בשלה אלא שנתבשל עם האיל. ופלוגתייהו במשמעות המקרא בכלל היאך לפרש בשלה. ולא בדיוק המלה בשלה פליגי כפרש״י ותוס׳ אלא כמו ר״ש דייק במה דכתיב מן האיל כי בשלה עם האיל כך לת״ק ה״פ דמדכתיב מן האיל למדנו דדיוק בשלה הוא שתהי׳ דווקא שלמה ועוד יש הרבה לבאר בזה וכשיזכני ה׳ להוציא לאור ביאור הספרי אבאר בארוכה: