ובזה מבואר תפלת דוד בתהלים נ״א כי לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך. ויש להבין מהו לך לבדך הוא חטא קל. ובעיניך שהן המה עיני ה׳ המשוטטים בארץ להעיד באדם עשיתי רע שהוא גרוע הרבה. ומסיים הטעם למען וגו׳ וזה פלא. ואי׳ בסנהדרין דק״ז אחר שהביא הגמ׳ שהביא דוד המלך ע״ה עצמו לידי נסיון ולא עמד בנסיון. דרש רבא מ״ד כי לך לבדך וגו׳ אמר דוד לפני הקב״ה גלוי וידוע לפניך דאי בעיא למיכפי׳ ליצרי הוי כייפינא אלא אמינא כי היכי דלא לימרו עבדא זכי למרי׳. והוא פלא אבל הענין שהקב״ה ידע שלא בא לידי עבירה זו אלא בשביל שהביא עצמו לידי נסיון. ובשביל זה לא עזרו הקב״ה למיכף ליצריה. והרי גם זה ברור שא״א לעמוד בפתוי יצה״ר אלמלי הקב״ה עוזרו כדאיתא בסוכה דנ״ב. וא״כ לא עשה רע כ״כ שהרי יצרא אנסי׳ כדאיתא בכתובות דנ״א ב׳ יצר אלבשי׳ אלא חטא במה שאמר בחנני ה׳ ונסני. לבי חלל בקרבי. אבל עיני ה׳ שהם מלאכים לא ידעו מכ״ז. וכסבורים שדוד בעצמו לא בעי למיכף ליצרי׳ ולא בא ליטהר. מש״ה נראה בעיניהם לרע. ואמר דוד גלוי וידוע קמך דאי בעית [כצ״ל] למיכפי׳ ליצרי. פי׳ דאם היית רוצה לעזור לי למיכף ליצרי כדרכך. הוי כייפינא אלא אמינא דמש״ה לא עזרתני כי היכי כו׳ והיינו למען תצדק וגו׳. ומבואר דמלאכים אין יודעים מה שבלב. ואם שהתוס׳ שבת די״ב ב׳ לא כתבו כן. כבר עמדו ע״ד ז״ל: