והיינו דאי׳ בקידושין מ״ג מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו כך אוריה החתי אי אתה נענש עליו. ויש להבין הדמיון. אבל באשר אוריה לא היה באמת מורד במלכות אלא שדוד המלך דנהו למורד במלכות. וקאמר שיש למלך רשות לזה כמו שהיה לו רשות לעשות מלחמה עם בני עמון:
והנה אמרו בכתובות ס״פ המדיר ששאלו מריב״ל נראתה הקשת בימיך. ומשמע שם דבזמן שיש זכות צדיקים אין הקשת נראה כלל. וזה פלא. ולפי דברינו ניחא. דמש״ה דייקו לשאול נראתה הקשת. ולא שאלו אם היה הקשת. אלא אם נראה באופן הראשון שיהא יראה כרגע ונכסה שבא לאות על שראוי להיות מבול לולי הברית. אבל הויות הקשת בענן אינו אלא סימן ברכה ג״כ:
והיינו שהמליצו חז״ל בפ׳ ע״פ חמשה דברים צוה כנען את בניו כו׳ רצונם בזה שכאשר נעשים עבדים יודעים כל מנהגי עבדים כאלו למדו אביו לכך:
וכמו שאנו אומרים שמע ישראל ה׳ אלהינו. וביארנו במקומו. דאנו משונים מכל אוה״ע שהליכות הטבע שלהם מתנהג ע״י איזה שר. ולא כן אנחנו ה׳ בעצמו כ״י הוא אלהינו. היינו מנהיג הליכות הטבע שלנו. ה׳ אחד. הוא עוד שנוי שאנו מתנהגים כ״פ למעלה מה״ט. שזה אינו באוה״ע כלל. דמאן עביד ניסא קוב״ה ולא זולת. והנה אנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו. היינו ברכה על הליכות הטבע שנכלל במאמר ה׳ אלהינו. ולא על הנהגה נסיית שאינו טעון ברכה כלל. כמ״ש בפ׳ בראשית א׳ ויבואר עוד יפה להלן כ״ד כ״ז. ובס׳ שמות י״ד ט״ו. ובס׳ דברים ו׳ ד׳ ועוד בכ״מ: