כמו דכתיב לא יגרע מצדיק עיניו פי׳ תשוקתו. וזהו ג״כ כונת מאמרם ז״ל במגילה די״ג. לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול. פי׳ תשוקתו של הצדיק לא תגרע מבניו:
ובמס׳ ד״א זוטא פ״א תניא העבר רצונך ורצון חברך מפני רצון שמים שכן מצינו ביעקב שלא נשק ליוסף. ולא נתבאר היאך היה רצון שמים כך. ולפי דברינו מבואר יפה שיעקב אע״ג שחשב זה להעדר הכבוד ומורא אביו ורבו. מכ״מ היה רצונו למחול מפני רוב אהבתו ליוסף. אבל באשר שאע״ג שהאב והרב יכולין למחול על כבודם מכ״מ אינם יכולים למחול על בזיונן והיה הדין נותן להראות ליוסף אות התרחקות וכאלו הוא נזוף ממנו ע״כ ביטל יעקב רצונו ורצון יוסף מפני רצון שמים ולהתגבר על תשוקתו לנשק ליוסף קרא ק״ש וקיבל עליו עול מ״ש. והנה יוסף השכיל ששגה בזה וכי גם החלום לא נתקיים בזה אחר שאביו כסבור שהוא פרעה. וכדאי׳ בשבת דע״ב במשתחוה לע״ז וכסבור בהכ״נ הוא הרי לבו לשמים וא״כ נתחלל כבוד אביו בחנם. וגרם לו צער. ע״כ בכה יוסף עוד. על שהשתחוה אביו לו: