ובזה יתפרש הכתוב באיוב ל״ו יגל אזנם למוסר. שהקב״ה מייסר תחלה באופן שאין הכאב חזק כ״כ. ואך הוא האדם מרגיש כאב קל כמו השומע קול לחש באזניו והוא כדי שיתבונן ולשום לב למוסר למען לא יחזק הכאב עד שיצעק וידעו הכל כאבו. והיינו דאי׳ בעירובין דנ״ד חש בראשו יעסוק בתורה כו׳ ולכאורה הוא פלא והרי מי שראשו כאב לו אינו יכול לעסוק בתורה. אלא משמעות חש הרגש קל ולא כואב הרבה וכדאי׳ בע״ז דכ״ח חושש הוא דלא הא כאיב ליה טובא כו׳. הרי דל׳ חש אינו כואב. והיא מליצת הכתוב יגל אזנם מגלה בהרגשה קלה שיבין מזה למוסר. לעסוק במוסר אב ית׳ היא התורה:
וזהו מליצת הכתוב במשלי כ״ח גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. וגוזל אב ואם מיבעי כמו שם י״ט כ״ו משדד אב יבריח אם. ושם ל׳ י״ז עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם. אלא משום שלא יעלה ע״ד לומר אם הוא בן יחיד ותשאר הירושה הכל לו אז באמת אין פשע. ואמר הכתוב כי גם אם הוא בן יחיד חבר הוא לגזלן ונחשב כאיש משחית אשר נלכד בגזילה אף כי הוא משיב מעות הלא מכ״מ רשע הוא שלא השיב הגזלה כאשר גזל כדאי׳ בב״ק דס״א ב׳ אע״פ שמשלם גזלה רשע הוא. כך אפי׳ תשוב הגזלה לעצמו בירושה. הלא לא השיב למי שגזל: