כמו בספר מלכים א׳ ב׳ י״ח שאמר מלך ארם לאנשיו אם לשלום יצאו תפשום חיים. ואם למלחמה יצאו חיים תפשום. פי׳ אם לשלום יצאו אין צריך לומר שלא יהרגו אותם. אבל היו סבורים לקבלם בספ״י ע״כ אמר תפשום חיים. ואם למלחמה יצאו אין צריך לומר שלא יקבלום בספ״י. אבל היו סבורים שיהרגום. ע״כ אמר כי חיים תפשום. ועיין ספר ויקרא כ״ה י״ח י״ט:
וישתו וגו׳. נראה לומר באשר היו חייבים להודות לה׳ שמלטם מן החשד של מרגלים. והרי השלטון ידע והכיר כי כנים המה. ופייסם הרבה על החשד. וכמו שהיה בבהמ״ק נהוג להביא תודה ובשעת אכילת התודה לפרסם את הנס ולספרו כדכתיב לך אזבח זבח תודה ובשם ה׳ אקרא. וכמש״כ בספר ויקרא ז׳ י״ג. כך היה הנהוג בעוד שלא היה זה הקרבן. או במקום שא״א להביא קרבן. לברך על כוס יין כדכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא. והנה באשר האחים כולם הוי באותה צרה ובאותה גאולה לא היה לפני מי לספר הנס כ״א לפני אחרים ולכל הפחות שנים. כמו כיב״ז איתא בפ׳ הרואה דבעינן עשרה ותרי מינייהו רבנן היינו עשרה לברכה דשכינתא שריא ותרי רבנן שמבינים הספור אל נכון. ע״כ כשהצטרפו עם בנימין שלא היה בצרה. והשלטון התחבר ג״כ עמם שתו כוס ישועות ושכרו עמו בחדוה ובשמחה של מצוה כדין תודה לה׳. ובאשר כתיב שתי פעמים ובשם ה׳ אקרא אשר שניהם קאי על כוס ישועות לקרוא בשם ה׳ על כוס ישועות. וסתם כוס ישועות הוא ג״כ שתים ועי׳ במ״ר פ׳ פ״ח והיינו ד׳ כוסות כמו של פסח. ויש בהם רביעית יין חי שיעור שכרות משום הכי כתיב וישכרו: