7
ולזה כוון התנא ג״כ בהא דתנן אע״פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנא׳ ועתה השב וגו׳ ואינו מובן הוכחה זו. דאי מהא שהזהיר ה׳ להשב. הרי הוא רק חזרת הגזילה ולא בקשה ואי מהא שאמר לו ה׳ ויתפלל בעדך. אינו מוכח כלל שיבקש ממנו אלא כך פי׳ המשנה אין נמחל לו מה׳ עד שיבקש ממנו וימחול הוא לו. ואז ימחול לו הקב״ה ג״כ. שנא׳ ועתה וגו׳ ויתפלל בעדך הרי דבעינן לתפלה ורצוי. אלא שבזה שיתפלל אברהם מוכח שהוא מחל לו ואז יועיל התפלה שימחול לו ה׳. והכי אי׳ בגמ׳ שם אפי׳ הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו כו׳ והיינו קרבנות שבין אדם לשמים. ובזה החטא מיירי: