13
ומזה יש ללמוד כמש״כ הראב״ד והביא הרמב״ן במלחמות ה׳. דגם לב״ש אינו אסור אלא מלאכת ישראל שהתחיל מבע״י ולא מלאכת כותי והיינו כמו וינפש בן אמתך והגר דרק מלאכת ישראל אסור. ולא כתוס׳ די״ט שכתב דלב״ש אסור להשכיר כליו לכותי כמו בהמה לב״ה. וע״ז יש להקשות א״כ למאי פי׳ הכתוב בהמה. הרי הכל בכלל ובכל:
21
ולא יקשה לך הא דאי׳ בב״ק דף צ״ב ב׳ א״ל רבא לרבה ב״מ מנא הא מילתא דאמרי אינשי כד הוינן זוטרי לגברי השתא דקשישנא לדרדקי א״ל מעיקרא כתיב וה׳ הולך לפניהם יומם וגו׳ ולבסוף כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך. משמע שנשתנה סדרי הנהגה וההשגחה. ולפי דברינו הרי גם מתחלה היה המלאך מהלך לשמרם בדרך. וכמש״כ ויסע מלאך האלהים וגו׳. אבל באמת אינו אלא רמז הנראה לפי שטחי הכתובים בלא עומק העיון בהם. וכדרך כמה רמזים הנשמעים מלשון המקרא אע״ג שאינו עיקר כוונת הכתוב: