והנה שם הביא הגמ׳ מקרא פסילי אלהיהם תשרפון באש. וע״ז הביא הגמ׳ הא דתני ר״י מנין לעובד כוכבים שפוסל אלוהו שנא׳ פסילי כו׳ אבל לפי הנראה הוא טה״ד וצ״ל פסילי אלהיהם תגדעון. מש״ה דריש משפסלו מאלוה וישראל מותר בהנאה אזי תגדעון. שלא יהי נשאר צורת ע״ז כמו שהיא. אבל מקרא פסילי אלהיהם תשרפון באש הוא להיפך דלא מהני ביטול כמש״כ לעיל ז׳ כ״ה בשם התוספתא וירו׳ והרמב״ם ז״ל דמהאי קרא למדנו דאם הגיע ליד ישראל עד שלא נתבטלה שוב לא מהני ביטול. ולא כפרש״י שם בדמ״ב א׳ דנ״ל מדכתיב ושם בסתר לזה מיירי בע״ז שעשה ישראל. אבל ע״ז של עובד כוכבים שזכה בהם ישראל דלא מהני ביטול נ״ל מהאי קרא פסילי אלהיהם תשרפון באש:
והיינו דאי׳ בתמורה די״ח תשא ובאת מאי עביד לי׳ אפי׳ ממרעייהו ל״א אפי׳ ממרגייהו. ופרש״י אפי׳ הן במרעה באפר והגיע זמן הרגל לא יאמר איני טורח אחריהם לבקשם באגם ולהוליכם אלא אמתין עד פעם אחרת עכ״ל. וקשה דמה״ת לעבור מל מ״ע ובאת שמה. והבאתם שמה. ועל ל״א הקשו התוס׳ שהרי אסור בעבודה ואין אפשר שדשו. אבל לדברינו מיושב שפיר דהא ודאי שהמקדיש בהמה בהיותו בביתו מפריש לאחר שיבא לירושלים יהי׳ קרבן דלמאי יקדישנו בביתו וליפוש אסורא דגיזה ועבודה. וא״כ ה״ז דומה לאומר ה״ז עולה לאחר ל״י. וזהו לשון המקרא רק קדשיך אשר יהיו לך שיגיע עת שיהיו קדוש ועד אותו זמן מותר בעבודה כמבואר בירושל׳ קדושין פ״ג ר״א בשם ר״י ה״ז עולה לאחר ל״י ומכרה בתוך ל״י ה״ז מכורה ר׳ בון ב״ח קומי ר״ז תמן את אמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והכא את אומר הכין א״ל תמן באומר מכבר הכא באומר לאחר ל״י כו׳ ר״א [וצ״ל ר׳ בא] בשם ר״י ה״ז עולה לאחר ל״י מכרה בתוך ל״י אינה מכורה. ליידא מילה אמר לאחר ל״י פי׳ א״כ אמאי אמר שיהא הקדש לאחר ל״י ומשני ושייר לו גיזה ועבודה. הא לחזור בו לכ״ע אסור. אפי׳ לר״א בשם ר״י דאפשר למכור בתוך ל״י. מכ״מ אם לא מכר לכ״ע א״י לחזור בו. [ולא כמש״כ הר״ן בשם הרשב״א בנדרים ר״ל דהאומר ה״ז והיינו עולה לאחר ל״י פלוגתא בירושל׳ אי יכול לחזור בו] והיינו משמעות זה המקרא רק קדשיך אשר יהיו לך לאח״ז תשא ובאת וגו׳ וכסוגיא דתמורה אפי׳ ממרעייהו וקשה עליו להביאו מחויב להביא וא״י לחזור. איברא כ״ז אינו אלא אי נימא דלאחר ל״י לא מהני אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אבל לבר פדא בנדרים דכ״ט ב׳ דבכיב״ז אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. וא״כ גם בקדושת דמים כך הדין. אפי׳ בנדרי צדקה כמש״כ הר״ן שם והכי אי׳ בירושלמי גיטין פ״ז גבי מחלוקת רבי וחכמים דכ״ע מודי בהקדש דהאומר לאחר ל״י אמירתו לגבוה כו׳ וא״י לחזור בו. צ״ל דמפרשי האי קרא רק קדשיך אשר יהיו לך לולדות קדשים. כדאי׳ בתמורה שם. והיינו אשר יהיו לך מאליו ולא שהקדשת בפיך. והדברים עתיקים: