א
ובבא משה וגו׳ לדבר אתו. לשון אתו משמעו שניהם מדברים כדאי׳ בש״ר פמ״א עה״פ ככלתו לדבר אתו. שהוא תורה שבע״פ שהיה משה שואל והקב״ה משיב. או שהיה משה למד בשפע רוה״ק מן השמים. ואמר הכתוב שהי׳ משה רגיל בכל יום לבא לא״מ לתורה שבע״פ שאין לה תכלה וקץ. והגיע כ״פ אשר וישמע את הקול מדבר אליו. דבור מפורש שמשה היה שומע ושותק:
ב
וידבר אליו. שני אופני דברות היו שם. הא׳ פרשיות שבתורה מיד ולדורות. השני לצורך שעה. והראשון שהוא הדבור המובחר היה בא ממקום מצומצם מעל הכפרת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים:
ג
וידבר אליו דברות לצורך השעה. ולא היה מצומצם ממקום קדושה עליונה זו. אלא מכל הכפורת. וע׳ להלן י״ז י״ט מש״כ :