1
ויחזק ה׳ את לב פרעה. עד כאן כתיב ויחזק לב פרעה. היינו שהחזיק פרעה את לבו מאליו. עפ״י מה שמצא תואנה בדבר כמש״כ לעיל ח׳ י״א. או ע״פ דבר החרטמים כמש״כ שם ט״ו. והיינו שמסיים בכ״מ כאשר דבר ה׳ אין הפי׳ דבור ממש אלא במה שהיסב ענין שיחזק לב פרעה היינו דבר ה׳. וכמש״כ בס׳ ברא׳ כ״ד נ״א. אבל במכה זו לא היה שום תואנה והחרטמים גם כן לא דברו מאומה. מ״מ ויחזק ה׳ את לב פרעה. וע״ז מסיים כאשר דבר ה׳ אל משה היינו דבור ממש והוא ואני אקשה את לב פרעה:
2
ולא שמע אלהם. דברי משה ואהרן שבאו להוכיח מזו המכה לא אבה לשמוע אליהם כלל. ולא הוסיף להקל עוד העבודה ומש״ה כתיב ולא שמע אליהם: