ולא ישמע אליכם וגו׳. אין הכונה שלא יציית לעשות כדבריהם. דזה כבר אמר ואני אקשה וגו׳. וגם לעיל. וגם לשון אליכם אינו במשמע כך כמש״כ לעיל ו׳ י״ב. אלא כל המאמר עד סוף הוא סדר הגאולה איך יהיה עד גאולה שלימה כאשר יבואר. והודיע ה׳ שתגיע שעה שמלבד שלא יציית עוד ימצא לב לומר שלא ישמע כלל דבריהם. והיינו במכת חשך שהזהירם לא תוסיפו לראות פני וגו׳. ואז. ונתתי את ידי. הוא מכת בכורות שהוא מעין דבר שמכונה בשם יד:
והוצאתי את צבאותי את עמי. פי׳ ברבה דצבאותי המה מלאכי מעלה שהיו במצרים עם השכינה שגלתה עם ישראל וכמש״כ בס׳ בראשית ט״ו ז׳ שהיה הכנה לזה ל׳ שנה לפני ברית בה״ב. עתה אוציאם יחד:
את עמי וגו׳ מארץ מצרים. זהו יציאה מקומית. ולא יציאה לחרות כאשר יבואר:
בשפטים גדולים. לא מדבר בכל עשר מכות אלא במכת בכורות לבד. שנעשה אז באלהי מצרים שפטים גדולים וסמך הקב״ה ידיעה זו ליציאת מלאכי מעלה שזה גרם לדבר. כי בעת היות במצרים צבאות הקדושה. נגד זה נתחזקו כחות הטומאה כי זה נגד זה עשה האלהים. ומשום שהמקום מסוגל לטומאה יותר מלקדושה שלא בא לשם אלא במקרה בשביל ישראל. מש״ה נתחזקו כחות הטומאה כמו ערך כחות הקדושה. וכאשר יצאו צבאות הקדושה נתבטלו כחות הטומאה להיות בשפע שמה. וממילא נעשה שפטים בצורות שנעשו לאותם הכחות. כמו בצאת הנשמה מן הגוף. משתנה צורת הגוף ונשחת הרבה בכמה אופני כעור: