1
את כל אשר אני דובר. דיוק אני ולא אמר אשר הנני מדבר. או אשר אדבר. אלא מדקדק לומר אני בכל כבודי. וכיב״ז דקדקנו להלן כ״ג כ׳. והכוונה כמש״כ שהיו שני אופני דברות ה׳ עם משה. היינו הפרשה כאשר הוא והבאור שהוא במקום תורה שבע״פ. וביארנו בפסוק י״ג שהועיל משה בטענתו שיהא כל ההסברים ורבוי דברים הן לפרעה הן לישראל ע״י אהרן. עתה אמר ה׳ למשה שעכ״פ הדבור אשר אני בכל כבודי שהוא המאמר עצמו תדבר בעצמך לפרעה. ואהרן יבארם ויסבירם לפרעה. ולזה לא שייך טענת משה שהוא ערל שפתים. שהרי אז שכינה מדברת מתוך גרונו. והיו הדברים יוצאים מזוקקים. וזהו שהקדים ה׳ לומר אני ה׳. לומר אני בכבודי. וזהו כבודי שתהא אתה מדבר מה שאני דובר: