אלה ראשי בית אבותם. כאן ייחס בית הלוי באשר עד כה היה הרצון שיהא נעשה הכל ע״י משה בעצמו כמו במדבר ובהר סיני. ורק במדין צירף הקב״ה את אהרן לדיבור הראשון עם ישראל ועם פרעה. אבל עתה כאשר נצטוו שניהם בכל העסק. ואהרן היה גדולתו משום שהיה משבט לוי כמו שאמר ה׳ הלא אהרן אחיך הלוי. ע״כ מיחס עתה כל שבט לוי להודיע כמה היה גדול כח אותו שבט עד שכ״כ גדולי הדור היו באותה שעה מהם ולא משבט ראובן ושמעון שהיו ראשונים להנהגת הדור כמבואר ברבה במדבר פי״ג ע״ז הפסוק אלה ראשי וגו׳ רבנן אמרי כל השבטים לא הנהיגו שררה במצרים ראובן שמעון ולוי הנהיגו שררה במצרים מת ראובן נתנו שררה לשמעון מת שמעון נתנו ללוי מת לוי בקשו לתת שררה ליהודה יצאה ב״ק ואמרה להם הניחו אותה כו׳. ולא חזרה לבני ראובן ושמעון. משום שלא היו מהם גדולי הדור אלא הראשונים. אבל משבט לוי כל הנמנים בפ׳ זו היו מצוינים בגדולה ובמעלה. והיה עוד הרבה בנים לכל אחד. וכן היו בנים לחברון בן קהת כמבואר בס׳ במדבר משפחת החברוני. אלא שאין הכתוב מונה כ״א גדולי הדור שהנהיגו שררה על הצבור. וכ״ז גרם לאהרן שהיה גדול מכולם להצטרף לענין רם ונשא של י״מ. וכמו שסיפר המקרא בדה״י א׳ י״ב. חשיבות של צדוק הכהן הראש שהיו בית אביו שרים עשרים ושנים כך היה גדולת השבט מועיל לאהרן. אבל משה לא בא גדלותו מחמת שבא משבט לוי אלא משום שהיה מסוגל לתורה וכח התורה לבדו גדול ונעלה מכל יחס כדתנן שלהי מס׳ הוריות. כמו איש מסוגל להיות בראש שרי צבאות המלחמה כבודו ויקרתו עולה על כל יחס קרובי מלכותא דארעא: