1
ויצום אל בני ישראל. שלא לבד הדבור הראשון אלא כל מה שיהיו דברים יתירים לבד דבורו של הקב״ה בעצמו. יהיו שניהם מדברים או אהרן בעצמו עד שיוגמר הענין:
2
להוציא את בני ישראל מארץ מצרים. לאפוקי אחר י״מ שוב לא יהא נצרך משה לאהרן בשום דבר. והיו משה מדבר בעצמו עם ישראל כל מה שנדרש. ובירו׳ רה״ש פ״ג אי׳ ויצום אל ב״י. הזהירם על שלוח עבדים ולמדו מהא דכתיב כאן שציום על ב״י. ולא נמצא אזהרה לישראל בכאן. אלא דומיא דאל פרעה הוא שלוח עבדיו ישראל כך לישראל היה זה הצווי: