אלהי העברים נקרא עלינו. הפלא מה קוו משה ואהרן דבמה שיאמרו בלשון אחר יהי ניחת פרעה. ועוד אם באמת אמר הקב״ה בזה הלשון כה אמר ה׳ אלהי העברים. היאך שנו ואמרו אלהי ישראל. וג״ז אינו מובן למה התקצף פרעה על מאמר השני יותר מן הראשון באמרו עתה ברוגז למה משה ואהרן וגו׳ וגם יש להבין שאר השנוים בין שני המאמרים. אלא כך הענין. שהבינו משה ואהרן שפרעה טעה בכונתם. מדאמר וגם את ישראל. דמשמעו אנשי מעלה ביחוד. כמש״כ להלן ט׳ ד׳ ובכ״מ. מובן שכסבור פרעה שאין מבקשים אלא על ראשי העם לעשות איזה אסיפה ושמה יחוגו לפני ה׳. והבין פרעה כן משני טעמים. חדא ממה שאמרו אלהי ישראל ולא אלהי יעקב. שנית ממשמעות ויחגו לי. שענינו שמחה הבא במחולות וריקודים כדאי׳ בחגיגה דף י׳ ב׳ דה״ק רחמנא אכלו ושתו וחגו חגא. ועיין להלן י״ט ובס׳ דברים ט״ז ט״ו. ובכ״מ. אמנם לשון ויחגו לי משמעו לפני היינו גילו ברעדה כעומד לפני ה׳ ושמח. וזה א״א בכל המון. וגם ברגלים ובבהמ״ק אע״ג שהכל היו חייבים בקרבנות חגיגה ושמחה מכ״מ לא הכל רקדו וחלו בבהמ״ק לפני ה׳ כ״א חסידי הדור כדאיתא בסוכה פ״ה. משום שאסור לשמוח בפעולת הריקוד שם כ״א מי שיש לו רוח גבוהה של אהבת ה׳ ומשחק לפני ה׳. וכן הבין פרעה בחכמתו כי ויחגו לי. אינו אלא באנשי המעלה מישראל. ע״כ הבין כי רק אותם הם מבקשים. ומשמעות עמי. מתפרש כ״פ על המיוחדים לי. כמו הגד לעמי פשעם דמשמעו אלו ת״ח. כדאיתא בב״מ ספ״ב. והכי מתפרש במלכותא דארעא כמש״כ בס׳ בראשית מ״א מ׳ ונ״ה ע״ש. שהם אנשי חיל שומרי מלכותו ואחר שכן הבין פרעה. לא התקצף פרעה שלא היה בזה בטול מלאכה כ״כ. דאנשי מעלה היו מעטים ולא בעלי עבודה. ע״כ חזרו ואמרו בלשון אחר אלהי העברים נקרא עלינו בשעה שדבר עמנו אמר אלהי העבריים. וזהו משמעות נקרא באל״ף. והכי איתא בת״י אתקרי עלנא [והפלא על ת״א שפי׳ לעיל אתקרי וכאן תרגם אתגלי. ולהיפך מיבעי] ועברי משמעו פחותי ערך אפילו משם יעקב. אלא אדם שפל ומגושם רק מזרע העברים כמש״כ להלן כ״א ב׳. ובאמת היו שני המאמרים מפי ה׳. גם המאמר הראשון היה לאנשי המעלה ויחוגו לי. גם המאמר השני לפחותי ודלת העם ובלשון ונזבחה לה׳ אלהינו אע״ג שלא יחוגו לפני ה׳ מ״מ יקריבו כולם. ופי׳ עוד בזה המאמר בשם ה׳ נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר. דמשמעו בברור שישובו אח״כ. וכך היה סבור פרעה בכל משך המכות. ועוד במכת הערב אמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו וגו׳. אבל כ״ז היה בעוד לא היה מכת חשך ולא מתו עוד קטני אמנה והיו הרבה מכונים עברים. משא״כ אחר מכת חשך ומתו בג׳ ימי אפלה הפחותים. וכל הנשארים היו בזה המשך מתעלים והולכים כמבואר להלן ר״פ וארא ו׳ ו׳ וכיון שהגיע למכת בכורות אמר משה לפרעה הלשון שאמר ה׳ לעיל ד׳ כ״ב. כה אמר ה׳ בני בכרי ישראל. ואמר אליך שלח את בני וגו׳ אז קם המאמר הראשון אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי. ולא היה עוד הדבור דרך שלשת ימים וגו׳. ופרעה הבין כ״ז היטב. ע״כ בשלחו כלה שלח לחלוטין. אך עם מצרים לא ידעו מכ״ז כאשר יבואר בפ׳ בא:
פן יפגענו וגו׳. אינו דבר ה׳ שהוא ית׳ לא יאמר פן. ובלשון בדבר או בחרב. וזה אינו דבר ברור. אלא הקב״ה אמר נלכה נא דרך ג׳ ימים במדבר ונזבחה לה׳ אלהינו. והם אמרו שמש״ה אנו מבקשים לילך דרך ג׳ ימים. וכדי שלא יאמר פרעה היאך אפשר לסכן עצמכם כ״כ לילך בהמון רבה במדבר במקום ציה ושממה על משך איזה ימים. ומאין יהיו ניזונים בכל משך הזמן. ע״כ אמרו שמחוייבים לבטוח בה׳ ולילך בלי חקירה שיראים פן יפגענו וגו׳. והנה היה ראוי לכתוב נקרא עלינו לכו נא דרך שלשת ימים וזבחו לה׳ ועתה נלכה נא וגו׳. אלא שהכתוב מקצר ומובן שהדבור נלכה נא וגו׳ קאי גם על דבר אלהי העברים. גם על דבר משה ואהרן לפרעה פן יפגענו וגו׳. ומזה למדנו כמה מקראות בתורה שהכי הוא הפי׳: