עשו בגדי שרד. המה המכסים את כלי הקודש. ורש״י הוכיח מזה המקרא שא״א לפרש בגדי כהונה כדאי׳ ביומא ספ״ז. ולעיל ל״ה י״ט ביארנו שאדרבה מזה המקרא מוכח שבכ״מ דכתיב בגדי שרד משמעו גם בגדי כה״ג ביוה״כ. ורק כאן דלא אפשר לכלול בגדים אלו בבגדי שרד. פי׳ הכתוב ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן. היינו בגדי יוה״כ. ומש״ה כתיב כאשר צוה וגו׳ בכלל ג״כ. פי׳ הבגדים שבאו בקבלה. והנה לא נזכר חשבון על תכלת וארגמן וגו׳ ושש ועזים ועורות תחשים ואילים מאדמים. כמה באו בנדבה משום שהי׳ ע״ז עדות גמורה מבצלאל ואהליאב כמש״כ. ולא נצרך לעשות חשבון אלא ממתכיות שע״ז לא היה מעיד אלא בצלאל. ומזה הטעם בא חשבון אלה פקודי לפני מלאכת בגדי כהונה. משום שכבר נגמר מעשי זהב וכסף ונחשת ולא נשאר כ״א הציץ וחוטי אריגה בחושן ואפוד והוא דבר מועט ונכלל בחשבון זהב התנופה. וממינים אלו שנעשו ב״כ לא נעשה חשבון מטעם האמור. והנה פירש הכתוב שלשה מינים אלו תכלת וארגמן ותולעת שני שעשו בגדי שרד. באשר שארי מינים שש ועזים והעורות אם נשאר מהם נכנס לבדק הבית. או נמכר ונכנס מחירם לבדק הבית. אבל משלשה מינים הללו מה שנשאר מדי העבודה למלאכה שצוה ה׳. פי׳ הכתוב שהתחכם בצלאל ועשה מדעתו מהנשאר בגדי שרד לכסות כלי קודש. ולזה אין שיעור וכמה שהיה כך עשו עד שלא נשאר מאומה וכוון בזה לדעת הקב״ה שצוה אח״כ לעשות הכסוי לכל כלי כראוי לו וכאשר יבואר במקומו בס׳ במדבר: