במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד. ע׳ פרש״י ורמב״ן. והרמב״ן הוסיף להסביר מדוע בחרו לעשות במראותיהן כיור וכנו משום מי סוטה. וצ״ל שכבר נאמרה וידעו פ׳ סוטה. ועדיין ק׳ כפל לשון אשר צבאו. ומה מקרא חסר הצובאת פתח א״מ. ונראה ע״פ מאמרם בברכות הני נשי במאי זכיין באתנויי גברייהו בי מדרשא. ובפ׳ בלק עה״פ כנחלים נטיו נתבאר יותר זכות הנשים להביא התלמידים ללימודן ע״י שהן מספיקות אותם. וע״כ בזכות מרים ירד הבאר. שהוא מקוה טהרה המביא לידי קדושה כמו נשים שמביאין את אחרים לידי קדושת תורה ועבודה ומשום זה אמרו במו״ק דכ״ח דלמה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר מה פרה מכפרת כך מיתת מרים מכפרת. ופרה אין בה קדושה אלא טהרה שמביאה לידי קדושה כך מרים הצדקת הי׳ צדקתה להביא אחרים לת״ת. ולמדה את אחרות לידי כך. ועי׳ ס׳ ויקרא ז׳ י״ט מש״כ שם. ע״כ בחרו את הכיור וכנו שמביאין לידי קדושת עבודה. ועוד יש הוספה בכיור וכנו שהביאו גם לידי קדושת התורה. שהרי משה רבינו שהיה נכנס בא״מ לא לבש בגדי כהונה כידוע בתענית ד״ח. ומ״מ היה מחויב ברחיצה כמבואר להלן מ׳ ל״א ורחצו משה ואהרן ממנו. וכמש״כ לעיל ל׳ כ״א שהבא לאהל מועד אפי׳ בלי צורך עבודה טעון קידוש יו״ר כדתנן בכלים פ״א. ומשה רבינו כשנכנס לא״מ תדיר הוא רק לת״ת שהיה אור המנורה מועיל שם כמש״כ לעיל בכ״מ. מש״ה אותן הנשים שזכו במצוה זו לאתנויי אינשי בי מדרשא זכו לעצמן לעשות במראותיהן כיור וכנו. ונמצא פי׳ במראות הצבאת. הנשים הללו שכנו עצמן במעשיהן להקרא בשם הצובאות. ומפרש המקרא את מי הצביאו אשר צבאו פתח א״מ. התלמידים שצבאו תמיד פתח א״מ. שהרי הי׳ ישיבה לפני אהל משה עד שלא הוקם המשכן שנקרא אהל מועד. או לפני המשכן אח״כ. והמה הנשים סייעו שיצבאו ע״פ שהכינו כ״צ. מש״ה נקראו הנשים צובאות: