קחו מאתכם תרומה לה׳. כבר נתבאר ר״פ תרומה דזה הלשון משמעו יעשו גבאי צדקה לגבות בע״כ אם לא הי׳ נדבות. וביאר כאן שהגבאים יהיו רק מאתכם דוקא כדאיתא בקידושין דע״ו דגבאי צדקה אין ממנין אלא מישראל:
כל נדיב לב יביאה. הוסיף כאן לבאר שלא ישלח איש נדבתו ע״י שליח אלא יביאה בעצמו. וזה כדי שיראו המקבלים אם נותן בנדיבות או אולי רק מפני הבושה מחבריו המנדבים. וזה לא נתקבל ברצון:
זהב וכסף. הראב״ע כ׳ בשם הגאון כי הי׳ נדבה כסף. ובא אח״כ לשולחנות כסף וכדומה והראב״ע מיאן בזה וכתב שכן דרך הכתובים לכלול פרט א׳ בהרבה שבא בנדבה. והפלא שהרי מפורש כתיב להלן כ״ד כל מרים תרומת כסף ונחשת. ושם אינו אלא אחד באחד. אלא ודאי היה הרבה כסף בנדבה. ובאמת לא נודע מתחלה אם יספיקו מחצית השקלים לאדנים וש״צ. אלא אחר שעשו נשאר כסף הנדבה לשארי כלים שלא נצטוו בפי׳. וכך הי׳ הרבה זהב יותר ממה שהוציאו על הכלים המפורש. והא דכתיב ר״פ פקודי ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר וגו׳ לא מנה הכתוב אלא העשוי למלאכה וע״ז נעשה חשבון. והמותר היה מונח לפני ישראל בשלימות וכן הי׳ בכל כסף הנדבה. ועשו מהם אח״כ כלי שרת. ולכתחלה התנדבו ע״ז האופן: