ויבאו כל איש וגו׳. באו בחזרה למשה. ותכלית בואם הי׳ שהביאו את תרומת ה׳ לאהלו ואע״ג שאמר משה קחו מאתכם תרומה דמשמע לעשות גזברים. אבל היינו אם הי׳ נגבה בע״כ כדין ע״ז האופן צוה לעשות גזברים. אבל כאשר הביאו בנדבה באו כולם למשה:
כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו. דבשני אופנים נותן אדם נדבה. יש מנדב מחמת כי לבבו מכהו אם לא יתן כא׳ מחביריו יהיה לחרפה או ישא עונשו על העלמת עין. וזה נקרא נשאו לבו. ויש מנדב משום ששכלו ורוחו הטובה מיעצהו ליתן ע״ז. וע״ז כתיב אשר נדבה רוחו. ובמקרא כ״ט פירש הכתוב דאפילו מי שנשאו לבו מתחלה. בא אח״כ בנדבה לה׳ יע״ש:
את תרומת ה׳. מה שנקרא תרומת ה׳. ובאשר ששני דברים נקראים תרומת ה׳. היינו לקרבנות ולמשכן. כמבואר בר״פ תשא. ע״כ פי׳ הכתוב למלאכת אהל מועד ולכל עבודתו. היינו במה לעשות המלאכה כי נצרך לזה כמה כלים:
ולבגדי הקדש. אע״ג שהיו לכבוד אהרן ובניו שהורמו בזה מעל לעם מ״מ היה עינם יפה בזה: