Haamek Davar on Exodus 34:10

נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו׳. כבר תמה הרמב״ן ז״ל איזה נפלאות נעשה במדבר מאז מה שלא נעשה עד כה. ואני תמה עוד על הלשון אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים. מה לנפלאות בחו״ל ובגוים. אבל לביאורינו מבקשת משה מבואר תשובת ה׳. תחלה השיב על בקשתו ונחלתנו. שהוא לדורות עולם ונחוצה ביותר. והבטיח הקב״ה בברית אשר נגד כל עמך. כל שבט ושבט נקרא עם בפ״ע. כמש״כ בס׳ בראשית בפסוק והיית לקהל עמים. וגמירי דלא כלי שיבטא כדאי׳ בב״ב דקי״ד וע׳ מש״כ בס׳ דברים כ״ט. וזהו דבר ה׳ אשר בעת שיהיה עם אחד מישראל שהוא צאן מרעית משה מסוכן וקרוב לכליון ח״ו אז אעשה נפלאות בשידוד הטבע לעשות שארית לאותו עם והיינו אשר לא נבראו בכל הארץ דגם הארץ נכרתה בזה הברית כדכתיב בברית האבות והארץ אזכור. והיינו דמצינו כמה ארצות שנחרבו ושוב לא נשאר להם זכר. אבל א״י אע״ג שגם היא נחרבה וגפרית ומלח שרפה כל ארצה ונ״ב שנה לא עבר בה עוף. ומכ״מ הרי הארץ בישובה כמו שהיתה. זהו נפלאות שלא נברא בכל הארץ:

ובכל הגוים. דכל גוי אם נגזר עליה כליון שוב לא תוסיף קום. משא״כ שבט א׳ מישראל. והיינו שאמר יחזקאל ט״ז אחר שהרבה לספר כמה גדול עונות ירושלים מסדום ובנותיה אמר לבסוף וזכרתי אני את בריתי אתך בימי נעוריך. והוא הברית שנכרת כאן. וזהו הברית שכתוב בס׳ ויקרא כ״ו מ״ב והארץ אזכור ופסוק מ״ד להפר בריתי אתם כמבואר שם:

אחר זה הברית שהוא נצח ישראל ואפילו שבט אחד. שב הקב״ה לבקשת משה ע״ז הדור ילך נא אדני בקרבנו. ע״ז הבטיח וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה׳ כי נורא הוא אשר אנו עושה עמך. ואינו מדבר במן ובאר שכבר נעשו לטבע ולא פסק מהם גם בימי הזעף. אלא כוון הקב״ה על מעשה קרח דתן ואבירם שנגעו בכבוד משה עצמו ועשה ה׳ דבר נפלא ונורא לכבודו של משה לבדו. וזהו אשר אני עושה עמך והיינו דכתיב בס׳ דברים י״א ואשר עשה לדתן ואבירם בני אליאב וגו׳ כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה. והנה מכאן והלאה חזר משה למעלתו וביטל גזרת ה׳ לך רד. והיה אז נצרך לתפלה קבועה כמו כל אדם אבל עתה שב למעלתו דרב גובריה ושוב לא התפלל תפלה קבועה במדבר כמש״כ בפ׳ חקת בענין מי מריבה. ומש״ה הוצרך להקדים שבח לתפלה בפ׳ ואתחנן. כ״ז פעל משה בתפלה קבועה בעת רצון של י״ג מדות לבטל גזרה לך רד :

אחר כל הדברים יש לבאר תמצית הפרש אופני הנהגת הקב״ה עם ישראל בהשגחה פרטית לפי המעשים שהיא באה בשני אופנים שהן ארבעה. ע״י מלאך הוא בשני אופנים. א׳ שיהי׳ נמסר למלאך שהולך בדרך אגב לשמור אותם כלשון כי מלאכיו יצוה לך. ואמנם האומה בכללה לא היתה במדרגה פחותה זו רק בשעה שאמר הקב״ה בקצפו כ״י לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך. ב׳ נמסר למלאך מסוים. וכמו שנמסר מעשה אליעזר עבד אברהם וזהו הרצון היה במאמר ה׳ בדברי רצוי למשה ולישראל לך עלה מזה וגו׳ ושלחתי לפניך מלאך. ובשני אופנים אלו אפשר לבקש מן המלאך ג״כ שהרי נמסר לו ברצון הקב״ה וכמו שביקש לוט מהמלאך. דרך השני ע״י הקב״ה בכבודו ית׳ וזהו ג״כ בשני אופנים היינו לפרנסה עושה הוא בעצמו כ״י כדרך שהאב נותן לבנו בידו ולהגנה ומלחמה אפילו בשעה שהולך בעצמו כ״י מכ״מ המלאך הוא העושה. וע״ז כתיב בפ׳ משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכמבואר שם. וא״כ אסור לבקש ממנו ח״ו במקום שהשכינה עומד. מיהו שני דברים אלו היינו פרנסה והגנה אינם תלוים זה בזה ובימי יהושע נתחלקו. הפרנסה היתה ע״י הקב״ה והגנה ע״י המלאך וכמו שניבא ג״כ יעקב אבינו ע״ז האלהים הרועה אותי. המלאך הגואל אותי ושם מבואר יפה. וא״כ המה שנים שהן ארבעה. וגם זה יש לדעת דבעת שהמלאך עושה בעצמו אינו יכול לשדד הטבע אם לא שנשלח ביחוד לעשות דבר הפלא. אבל בעת הנהגת ה׳ אפשר שיהיה בדרך הטבע כמו שהיה פרנסת ישראל בא״י. ואפשר שיהיה בדרך נס. והובטחו ישראל בכריתת ברית שלא יהיה כליון מעם אחד מישראל בכל אופן שיהא נדרש באותה שעה: