ויאמר וגו׳. הגיע׳ השעה לשני דברים אלו גם לכתיבת לוחות שניות. גם להראות ולהודיע למשה עת רצון:
וכתבתי על הלחת את הדברים. כבר נדרש ע״ז דברים הדברים את הדברים. אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. ביאר הענין. יש להקדים מש״כ הראב״ע בשם גאון ז״ל דלוחות שניות מכובדים מן הראשונים. והראב״ע כתב ע״ז ואלה כדברי חלום לא מעלין ולא מורידין. אבל דברי גאון לאו דברי ריק הן ובחזית איתא שמאלו תחת לראשי אלו לוחות הראשונים וימינו תחבקני לוחות השניים. והכי איתא ג״כ בש״ר פמ״ז הה״ד טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך לטובתו של משה נתענה ק״ך יום כו׳ אמר הקב״ה נצטערת חייך שאין אתה מפסיד. בלוחות הראשונות לא היה אלא עשרת הדברות ועכשיו שנצטערת אני נותן לך מדרש הלכות ואגדות כו׳ ועי׳ מש״כ בס׳ דברים י׳ א׳. והכוונה בכ״ז דבלוחות הראשונות לא ניתן כח החידוש אלא מה שקיבל משה דיוקי המקראות והלכות היוצא מזה אבל לא לחדש דבר הלכה ע״י י״ג מדות וכדומה הויות התלמוד. ולא הי׳ תורה שבע״פ אלא דברים המקובלים מפי משה ומה שלא היה מקובל היו מדמים מילתא למילתא. אבל בלוחות השניות ניתן כח לכל תלמיד ותיק לחדש הלכה ע״פ המדות והתלמוד אלא שמתחלה לא עסקו בזה אלא משה וזרעו. ובערבות מואב הוכיח משה לישראל שיקבלו זה הדרך כמו שיבואר ריש ס׳ דברים. וכ״ז היה העגל סיבה לזה שנגזר וביום פקדי ופקדתי וגו׳ ומש״ה הגיע בגזרת מרגלים גלות ופזור בארצות. והיא סיבה מכרחת לפלפולה ש״ת מצד שני טעמים היינו מצד שמירת האומה ומצד שמירת ההוראה בישראל כמו שביארנו לעיל ס״פ בא ובריש ס׳ דברים. ומזה הטעם עצמו צוה הקב״ה שיהיה הלוחות השניים בפיסול ידי משה לא משום שלא זכו למעשה אלהים אלא להורות דהלכה המתחדשת בכח לוחות הללו היא השתתפות עמל האדם בסיעתא דשמיא כמו עצם הלוחות שהיה מעשה משה וכתיבת הקב״ה. וע״ע להלן מקרא כ״ז שגם בכתיבה הי׳ השתתפות משה. והיינו מה שאמרו חז״ל דאפי׳ מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הי׳ בלוחות. והכונה שבכח לוחות השניות היה נכלל הכל . וכ״ז דברי גאון. דבזה הפרט הי׳ לוחות שניות מכובדים מן הראשונות. דאע״ג שקדושת הראשונים היתה נעלה מהם וממילא אלו לא נשברו היו נוח להגיע להוראה ע״י סברא ודמוי מילתא למילתא יותר מכאשר נשברו. אבל כאשר נתקלקלנו והננו נצרכים להיות יגעים ולשנן חרבה ש״ת לזה מסוגל יותר לוחות אחרונות וכדומה לזה היו אח״כ שני התלמודים. דהירושלמי קדושתו רבה מהבבלי באשר נעשה ע״י אמוראי קמאי וכמאמר רבא בשבת דקל״ד אנא בהדי תרגימנא דסבי ל״ל. הרי הודה שקדושת הראשונים יותר לכוין את האמת. וגם כי קדושת א״י הי׳ מועיל מ״מ הרי ידענו דכח תלמוד בבלי מכובד מהירו׳. ואע״ג שנקרא בסנהדרין דכ״ז במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי מ״מ אינו לגנאי ח״ו אלא כחה הנפלא להאיר הלכה אפי׳ במחשכים היינו בבבל וחו״ל שאין בה אור אה״ק ולולי כח התלמוד בבלי לא הגענו לאור ההוראה שם. ומעין זה בבחינה עליונה היה הבדל בין לוחות ראשונות לאחרונות. ועי׳ בס׳ דברים ד׳ י״ד:
את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים. ולא כתיב אשר כתבתי על הלוחות או אשר היו כתובים. אלא הוא כמש״כ בס׳ דברים ה׳ י״ט וי׳ ד׳. שעל לוחות הראשונים היה כתוב זכור. ועל לוחות השניות היה כתוב שמור. וכן כל השנוים. ובעת היה לוחות הראשונים היה זה הנוסח כמו תורה שבע״פ שהיה מקובל עפ״י משה שכך נאמר בדבור אחד. ונמצא שהיו על הלוחות אבל לא כתובות ומש״ה הוסיף הקדוש ברוך הוא לומר אשר שברת ודרשו חז״ל יישר כחך ששברת. והיינו משום שבזה נתחזק כח תורה שבע״פ עיקר ברית השני שבא אחר מעשה העגל כי אחר ששברם ונכתבו לוחות שניות בנוסח שהיה מתחלה מקובל בע״פ הרי ידעו שאפילו בלוחות ראש תורה שבכתב באו דברי קבלה שהיה בראשונה מזה יש להבין כח דברי קבלה משתלשל ויורד וכולם דברי אלהים חיים. ועי׳ כיב״ז בפ׳ מלואים בסדר צו דמה שבא בקבלה בפ׳ תצוה בא בכתב בפ׳ צו כמו שיבואר שם בס״ד: