ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך. איני בא בכחי המועט של ידיעת השם. אלא בכח החן שהוא בלי טעם וזהו דרך ענוה יתירה ממשה רבינו מש״ה הקדים משה בשני הטעמים תחלה הטעם של ידעתיך בשם ואח״כ הטעם וגם מצאת חן בעיני. והוא משום שכך דרך המדבר שאומרים טעם הקטן תחלה ואח״כ הוספה טעם העיקרי. וכמש״כ בס׳ בראשית כ״ד ז׳ בדברי א״א לאליעזר ובכ״מ. וע״כ ביקש משה עוד הפעם בעיקר טענת ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך אם כן הוא ודאי הודיעני נא את דרכך במה אתה רוצה לשנות לטוב. ואמר דְרָכֶךָ בל״ר [בחסרון היוד ע״פ מסורה] ולא דַרְכֶּךָ משום שיש שני דרכי הנהגת ישראל היינו פרנסה והגנה. ואין שתי הנהגות הללו באופן א׳ כ״פ. וכמש״כ בפ׳ ויחי אשר בימי יהושע היתה פרנסת ישראל ע״פ ה׳ כמו בימי משה והגנה נמסר למלאך. ע״כ ביקש משה שיודיעו במה בדעתו ית׳ לשנות הענין. והוסיף לומר ואדעך אחלי רבש״ע אדע אותך ולא זולת היינו שלא יהי׳ נמסר למלאך באופן שאם יהי׳ מה לבקש יהא נצרך לבקש מהמלאך כמו בלוט וכדומה. לא כן אנכי אלא רוצה אני לדעת אותך למען אמצא חן בעיניך. כאשר אבקש דבר לא אבקש למצוא חן בעיני המלאך אלא למצוא חן בעיניך. והוסיף לבקש בחין ערך תפלתו עוד טעם שמוצא לבבו לבקש כזה אע״ג שהדור אינו ראוי לכך:
וראה כי עמך הגוי הזה. גם המה בכל סרבנותם הנם קשורים בך. שהרי סבלו גזירה זו והתנצלו עדים. ולא אמרו א״כ נשוב למצרים שהרי אנחנו ככל הגוים. לא אמרו כן אלא מכ״מ המה קשורים בדרך כלל בך: