ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים. בזכות השתחואות ותפלות ש״י שהוסיפו כח בגבורה של מעלה עד שנגדל השפע:
ושב אל המחנה. למחר לאותו עסק כמש״כ לעיל:
ומשרתו יהושע בן נון נער. הודיע הכתוב דיהושע אע״ג שכבר היה גדול בשנים לערך חמשים שנה וגם גדול בתורה ובחכמה וא״כ היה מועיל הרבה למשה אם היה הולך עמו למחנה בעושק בני אדם. אבל הוא היה כנער כמו שלא הגיע לפלגות ראובן בענינים אלו. והטעם לא ימיש מתוך האהל. שהיו עסקיו לעמוד על תורה שבע״פ שהיה כמעין הנובע באהל משה. ולא רצה להפנות משקידת למודו לשום דבר:
ובא זה הספור לדורות ללמד כמה ראש הדור מחויב להטריח בעת הריסות העם ליישב דעתם ולא יחוש אחר עזי פנים שיהיו מפריעים מעשיו ומבזים אותו. וגם למדנו שהתלמיד הבא לקבל תורה מאותו גדול הדור אין לו להפנות לשום דבר במצוה שאפשר ע״י אחרים. וכדאי׳ בעירובין דס״ח מר לאו אורחי׳ אנא טרידנא בגרסאי. ובירושל׳ קידושין אי׳ דר׳ אבהו שלח בנו לטברי׳ ללמוד והיה עוסק בגמ״ח ושלח ליה האם אין קברים בקסרין שלחתיך לטברי׳ ומש״ה כתיב לא ימיש. ולא מש מיבעי אלא ללמד שכך ראוי שלא ימיש מתוך האהל עד שיגיע עתו להנהיג את הדור [וע׳ מש״כ בהע״ש שאלתא ז׳ שיטת ר״ח דעיקר הא דקיי״ל תלמוד גדול ממעשה אינו אלא בתלמיד היושב לפני רבו שהוא יקר אפילו ממה שלמדין לאחרים. ואנן לא קיי״ל כר״ח מכ״מ למדנו כמה יקר ענין תלמיד בתחלת השתקע עצמו לתורה שתהא מתקיימת בו]: