1
וישתחוו לו ויזבחו. דרך הספור להוסיף ולהגדיל האשמה זה אחר זה. מש״ה החל ה׳ וישתחוו לו. ולא עוד גם ויזבחו לו. שהוא חמור מהשתחואה שישנו גם בהיתר למלכים ושרים משא״כ זביחה שאינו אלא עבודת אלוה. כן בפנים כן בחוץ:
2
ויאמרו אלה וגו׳. והוא לכאורה קל מזביחה שהוא במעשה. משא״כ דבור בעלמא מכאן למדו חז״ל דהאומר אלי אתה חייב מיתה וכרת משום דאתקושי איתקיש לזביחה כדאיתא בסנהדרין דס״ג א׳ ובפרש״י במשנה דס״א ד״ה והמקבלו. אבל השתחואה לא איתקש כלל. ומש״ה בעינן קראי להשתחואה למיתה ואזהרה. ובזה מיושב כמה קושיות התוס׳ בסוגיא: