וירא אהרן. מה שנתקלקל הענין ונשתומם. והתחכם לקרוא בשם ה׳ עליו. וזהו ויקרא אהרן בקול גדול ובהכרזה במחנה שידעו אשר חג לה׳ מחר. לא כמו שסבורים שהקב״ה כבר מסר לזה הכח הנהגתו ושוב עזב ה׳ את השגחתו מהם. לא כן אלא מחר נקריב קרבנות לפני ה׳ שישפיע ע״י זה הכח פרנסה. וכבר ידענו דחג בא לצורך מלוי פרנסה כמש״כ בפ׳ משפטים בפ׳ דשלש רגלים והודיע שעדיין אנו צריכים להביא קרבנות לה׳ ולבקש ממנו ע״ז. ובזה שקרא אהרן ברבים נתבטלו דברי אותם המעטים באותה שעה. ובאמת היה לאהרן בראותו שבאו מזו הצורה למחשבות ודעות זרות ליטול את העגל ולבטלו ולשברו אפילו אם בדעתו לא היה בזה איסור לפי כונתו אך הלא כמה גרועים בעם דבהפקירא ניחא להו לפרוק עי״ז עול השגחת ה׳ לגמרי. אבל ירא מכל העם שכונתם לשמים וגם ההכרח לפי דעתם לעשות כן. דאל״כ הרי הם מסוכנים וירא להלוך נגד דעתם שמא יהרגהו ויהיו נשחתים כולם בע״ז שעבירה גוררת עבירה ע״כ תפס הרע במיעוטו לקיים את העגל. ואע״ג שידע שגם הוא לא ינקה שגרם לכמה אנשים לבא לעון ע״ז מכ״מ מסר אותו צדיק נפשו ונשמתו בשביל אהבת ישראל. ונמצא שהיה אהרן במעשה העגל מחטיא את קלי הדעת וע״ז נענש במיתת נו״א כמו שיבואר בפ׳ שמיני. ואע״ג שכוון אהרן לש״ש מכ״מ נענש וכמו בזכות הרבים יש שכר ע״ז אפילו באופן שאין הוא עושה כלל אלא שמתגלגל ע״י זכות הרבים כמש״כ בס׳ דברים ל״ד ו׳ מסוגיא בסנהדרין דמ״ז כך להיפך מי שמתגלגל חטא הרבים ע״י אפילו הוא אינו עושה כלל מכ״מ נענש ע״ז. וכמש״כ בסמוך מקרא ז׳ במשה רבינו. ולהיפך היה אהרן במעשה העגל מזכה רבים במה שנשמרו רוב ישראל מע״ז ובזה קיבל שכר הרבה. וכמש״כ לעיל כ״ט ב׳ בשם מ״ר: