וירא העם. הם דלת העם מבני ישראל אשר מאז יצאו ממצרים חשבו שהם אינם ראוים לעמוד בהנהגה עליונה זו שיהיו מושגחים בפרנסה ממנו ית׳ ומש״ה לא רצו לצאת כלל. ורק משה ואהרן הוכיחו בכל המשך הזמן את ההמון ולקחו לבבם בדברים כמש״כ לעיל ט״ז ג׳ ע״ש. וזה העם חזרו והאמינו כי כל עוד משה חי עמם יהיו מושגחים בזכותו למעלה מה״ט ככחו של משה. אבל לאחר מותו הרי א״א שיתפרנסו אלא בהשגחתו עפ״י הטבע וזה א״א אלא בבואם אל ארץ נושבת ולא במדבר השמם. ומש״ה נתבהלו וחשבו מחשבות ומהם הגיעו לע״ז ממש כאשר יבואר:
כי בשש משה. יפה כתב הראב״ע אשר לא ידעו מתחלה שלא ירד משה עד אחרי ארבעים יום. וגם משה בעצמו לא ידע טרם עלותו. ע״כ לא האמינו שהוא חי שמה עוד בתורת האדם באופן שעוד ישוב להם וינהלם כאשר עד כה:
קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. איזה כח שיהי׳ מנהגנו במדבר בדרך הטבע כפי כחנו:
כי זה משה האיש. שנהלנו עד כה למעלה מה״ט ולא לפי כחנו אלא בימין עוזו. וזהו אשר העלנו. שהעלה את כחנו שנהיה ראוים ליציאת מצרים והנהגה נסיית:
לא ידענו מה היה לו. אם מת או נעשה מלאך כמו חנוך ועוד לא ישוב אלינו. ואלו היו מתנהגים במדבר בדרך הטבע לא היו נבוכים גם אם היה מת משה. שהרי כבר הראו לדעת בעת מלחמת עמלק שהקב״ה בקרב ישראל בהשגחה נסתרת ג״כ וכמש״כ שם. אבל כאשר כל חיותם בדרך נס שבא רק ע״י משה שהעלם למדה זו ועתה מה נעשה: