ונתנו איש כפר נפשו. לפי הנראה פי׳ ראשונים אם ימנו תהיה הנתינה כופר נפשו. ואם לא היה המנין לא היה הכופר. וקשה טובא א״כ מנלן עיקר דין מצות שקלים בכל שנה. אבל באמת אאל״כ דהנתינה שייך להמנין דבפ׳ זו כתיב שתי תרומות. תרומות אדנים. ותרומת הלשכה. תדע דפליגי במס׳ שקלים אם לוים חייבים בתה״ל. ומפרש בירושל׳ דפליגי בפי׳ הכתוב כל העבר על הפקודים. אי משמעו דעבר על ימא או על המנין וקשה הא בפי׳ כתיב בפסוק י״ד כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה. אלא ודאי שתי תרומות כתיב כאן ופסוק י״ד מיירי בתרומת אדנים. אבל בתרומה ראשונה דלא כתיב הכי מש״ה מפרשי רבנן כל דעבר על ימא. ואחר שבברור משמעות הפ׳ הכי. קשה אי בשביל מנין שלא יהי׳ נגף תרי מתנות למ״ל. אלא ודאי הכי משמעות הפ׳ כי תשא אז ונתנו איש כפר נפשו שמחויב גם בל״ז ליתן. יתנו בשעת המנין כדי שלא יהי׳ נגף. [ומזה למדנו דשני חובות שהאדם חייב עולות זב״ז וכדאי׳ בב״ק דס״ה חומשו עולה לו בכפילו. אם לא במקום שפירש הכתוב שאין עולה זב״ז. וכן דעת הט״ז סי׳ רפ״ח ולא כמש״כ המג״א שם ובסי׳ תקס״ח ס״ק כ״ב. דמי שמתענה לשום תשובה כו׳. וכן הוא בתשו׳ מהרי״ל סי׳ קכ״ו כמש״כ] והדר מפרש המקרא איזה כופר נפש יש על ישראל ליתן ופירש דיש באותה שעה שתי נתינות לכופר נפש. א׳ שנצרך ליתן לתרומת הלשכה לקרבנות. [ולמדנו דכ״ז שיש בהמ״ק חייבים בזה הכופר. ומכש״כ כשאין בהמ״ק בעינן כפרה והוא צדקה כדאי׳ בב״ב ד״ט ואר״א בזמן שבהמ״ק קיים היו ישראל מביאין שקלים ולוקחין בהם תמידין ומתכפרין בהם עכשיו אם עושים צדקה כו׳]. ב׳.