וארד. פי׳ ירידה זו לא כמו שפירשנו בס׳ בראשית י״א ה׳ גבי מגדל וכן בסדום. אלא מש״ה ירדתי עתה בגלוי שכינה כדי להצילו מיד מצרים. לא כאשר עד כה היתה השגחתי שלא יכלו. עתה תהיה השגחתי בשפע להצילם לגמרי שלא ישתעבדו עוד בהם. ובלשון מיד מצרים נכלל הא דאיתא במכילתא פרשה בשלח עה״פ ויושע ה׳ את ישראל מיד מצרים. כאדם שהוא אוחז את הצפור שאם רצה מיד הוא חונקו. וכאדם שהוא שומט את העובר במעי הפרה. ויבואר עוד להלן ו׳ ו׳ הכונה שהיו שתי מניעות לגאולה. א׳ שבראות פרעה ועמו שהקב״ה מכה אותם. היו יכולים לאבד את ישראל ביום אחד. ולא יהיה שוב מועיל כל פעולות ה׳. וזהו המשל הראשון של הצפור. ב׳ שהיו כמה מישראל שלא רצו לצאת ממצרים וכמשל העובר שאינו רוצה לצאת ממעי הפרה. ובכ״ז עשה הקב״ה עצות להוציאם וכאשר יבואר שם וזהו מיד מצרים:
ולהעלותם וגו׳. ואח״כ יעלה לארץ טובה ורחבה ושם יהיו עשירים בדעת וגבהות הנפש. ונכלל במשמעות טובה. אותו תועלת של רחבה. שהוא הרחבת הדעת. באשר במשמעות טובה הוא המביא לידיעת ה׳ והשגחתו שעפ״י מה שע״י עבודתו ותורתו מתנהג כל הליכות א״י. וכבר ביארנו בס׳ במדבר בדברי יהושע וכלב טובה הארץ מאד מאד. שאמרו כי השפעת טוב הארץ תלוי אך בהשגחת ה׳ ובמעשה תורה ועבודה וגמ״ח יע״ש. וא״כ ממילא מגביה את הרעיון והדעת. ונמצא תועלת של טובה דומה לתועלת של רחבה. שיהיו בדירות מרווחות שמרחיבות את הדעת להיפך מאשר המה במצרים:
אל ארץ זבת חלב ודבש. היא הבטחה בפ״ע שהיא טובה גם להליכות הגוף. ומש״ה אמר אל ארץ בפ״ע ולא כלל כאחד אל ארץ טובה ורחבה וזבת חלב ודבש. אלא דבר בפ״ע הוא. טובה ורחבה. יועיל להרחבת כח עם ישראל הרוחני. וזבת חלב ודבש. יועיל לחיי הגוף ותענוגי ב״א:
אל מקום הכנעני וגו׳. ולא אל ארץ הכנעני וגו׳ שהיא באמת אינו ארצם מעיקר הבריאה. אלא מקומם הוא שהמה יושבים שמה בשעה זו:
והחוי והיבוסי. ולא אמר הגרגשי כאשר אמר אל מקום ולהגרגשי לא היה מקום מיוחד אלא מפוזרים בתוך שש אומות. ומש״ה לא היו תופשים מקום וכשראו שישראל נכנסים לארץ עמדו ופינו לגמרי מחמת שגם בארץ היו טפלים להאומות אשר המה בקרבם: