ושמעו לקלך. מה שאתה בעצמך תדבר אז ישמעו הזקנים וילכו בעצמם ואז יהיה סדר הגאולה כפי שאומר הקב״ה עתה. אבל אח״כ נשתנה בכמה דברים ממה שאמר הקב״ה כאן למשה כאשר יבואר. והשנוי בא מסרבנות של משה שאלו לא היה מסרב ומשה בעצמו היה מדבר ושכינה מדברת מתוך גרונו היה מתקיים כדבר ה׳ ושמעו לקלך. אבל כאשר דבר אהרן ולא שמעו הוד קול משה כלל. שוב לא באו הזקנים ונשתנה סדר הגאולה והדיבור לפרעה כאשר יבואר. וזהו דיוק דבר ה׳ ושמעו לקלך ולא לדבריך. היינו קולו ממש:
נקרה עלינו. מלשון ויקר אלהים כפרש״י. ולא כת״א אתקרי עלנא. ועי׳ להלן ה׳ ג׳. ולא היה בזה הסדר שום דבור ה׳ לפרעה. רק המה משה והזקנים מספרים לפרעה שהקב״ה נראה אליהם. והראה בזה שמוכן להשגיח עלינו ולהפיק רצון כדרך אור פני מלך מלכי המלכים הקב״ה. ולשון עלינו במשמע על זקני ישראל המדברים וע״כ מבקשים מעצמם מפרעה. ועתה אחר שכן הראה לנו אלהינו חיי רוחנו:
נלכה נא דרך שלשת וגו׳. להודות לו ולברכו על הטוב והחסד. ומה שצוה הקב״ה לומר כן שילכו רק דרך שלשת ימים ולשוב. מובן שהיה כדי שיגיע לשאלת כלים בשפע רב. וגם כדי שיגיע מזה לרדיפה אחריהם ויצא מזה קריעת ים סוף. אבל לא צוה ה׳ לומר משמו שילכו דרך שלשת ימים. שהרי מפי ה׳ לא יצא דבר אשר לא יהיה כן. אלא המה מעצמם מבקשים זה המשך ויכול להיות שאח״כ לא יניחם הקב״ה לשוב כלל. וע״ע להלן ה׳ ג׳: