ויאמר עוד וגו׳ כה תאמר וגו׳. לא כמו שאמרת שתאמר אלהי אבותיכם שלחני. אלא כה תאמר ה׳ אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו׳. ואינו חזרה ח״ו מאשר אמר תחלה אהיה שלחני. אלא שניהם אמת ומוכרחים לענין דבמה שאמר תחילה אהיה שלחני נתבאר דיש הרבה דרכים למקום ונתברר עוד לפי השעה. אבל לא נודע בזה כמה דרכים יש. ובמה תלוי חלוקי האופנים ע״כ הוצרך לפרש באר היטב. ומתחילה אמר. ה׳. לא יחשבו שאני אלהים דמשמעו משגיח בשעת הצורך שרואה עושק. אבל בל״ז הכל נעשה בלתי ידיעתו וכמש״כ בס׳ בראשית נ׳ כ״ה. אלא ה׳ המהוה הכל הוא אלהים. וא״כ גם צרתם ואשר נעשה עד כה הוא בידיעה אלא שנעלמה מדעת ב״א כאשר יבואר עוד:
אלהי אבותיכם. בדרך הטבע רק בהשגחה פרטית בכל דבר שנדרש לשלשה אבות כמש״כ לעיל ו׳:
אלהי אברהם. בדרך נעלה המיוחדת לאברהם והוא מה שנוגע למלחמה עם רודפיו:
אלהי יצחק. בדרך נעלה המיוחדת ליצחק היינו בפרנסה:
ואלהי יעקב. בדרך נעלה המיוחדת ליעקב היינו בשלום. וזה השם שיש בו כל הכחות כולם הוא שלחני. ובאיזה אופן מאלו הכחות תהיה הגאולה ע״ז היה המאמר הקודם אהיה שלחני:
זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. לא אמר ה׳ זה שמי וזכרי לדור דור. אלא חלק לשנים היינו חצי השם הנזכר פה שמי לעלם. וחצי השם הוא זכרי לדור דור. והכוונה פשוטה דה׳ אלהי אבותיכם שהוא הנהגה בטבע בהשגחה פרטית לפי המעשה הוא לעלם. משא״כ אלהי אברהם וגו׳ בדרך נס אינו מצוי כ״כ רק ליחידים שראויים לה או לצורך השעה. מש״ה אינו אלא זכרי לדור דור :