אהיה אשר אהיה. אין האופן ברור כעת. משום שזה תלוי בהכנת המקבלים. ואם כן אהיה מתנהג בפעולתי כפי אשר אהיה בכח ישראל אשר יתנו לי כ״י. ולפי הנראה היה ראוי לומר אהיה כאשר יהיו. והיינו כפי אשר יהיו המה עדת ישראל במעשיהם. כך אהיה במעשי. אבל באמת ג״ז יוצא מהשגחת ה׳ שיהיו ישראל ראוים לזה האופן או לזה. ואם שהוא לפלא בדעת האדם מ״מ כך הוא ונתבאר בס׳ דברים בברכת משה לבנימן ע״פ ברייתא דמכילתא במשל נפלא למלך שצוה לבנו הגדול להקיץ אותו בג׳ שעות ביום. ולבנו הקטן צוה להקיצו בבוקר כו׳. והנמשל מבואר שם שנתן הקב״ה דעת לשבט יהודה שיהי׳ ההשגחה בעת קריעת ים סוף בדרך הטבע. ולבנימין נתן בדעה שיהי׳ בדרך נס נפלא ומי שנתגבר באותה שעה הוליך את אופן קריעת ים סוף אחר רצונו ודעתו ובאשר שניהם כיוונו לש״ש נתן הקב״ה שכר כל שבט לפי דעתו כמבואר שם באורך. והרי לפי המשל המלך עצמו חנן את רוח בניו. כך הקב״ה חנן את רוח דעת השבטים היאך יחשבו. ומשלם שכר לפי מחשבתם. וזה הפלא הוא הק׳ המפורסמת בידיעה ובחירה. והישוב המפורסם הוא מאמר ה׳ כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי. וא״כ לא מה שיפלא בשכלנו איך הוא. יפלא ממנו ית׳. אבל ברור הדבר שכך הוא בכל דור ובכל דעת מנהיג הדור לפי הכנתו נמשך אחריו ההנהגה. ומי תכן את רוח הכנתו ג״כ ה׳ המהוה הכל. מש״ה אמר ה׳ אהיה אשר אהיה. כפי אשר אכין דעת המקבלים. וכך יהי׳ ראוי להיות הפעולה:
ויאמר. הוא מאמר בפ״ע. לא כמו שאמרת אם ישאלו מה שמי. אלא מתחלה. כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם. השילוח הוא ברור שתהא הגאולה עכ״פ אך אופן הגאולה היא עתידה להתברר: