כי אהיה עמך. על השאלה הראשונה מה גבורתי נגד פרעה אמר ה׳. כי אהיה עמך. ומה שתרצה לעשות עמו אקיים. ואין כח וגבורה יותר מזה:
וזה לך האות. כי יהיה כן. ופי׳ וזה לך. לך ממש שתאמין ותדע בברור כי כן. וכמו לשון המקרא במלכים ב׳ כ׳ זה לך האות מאת ה׳ וגו׳:
כי אנכי שלחתיך. ובזה לבד תדע בברור אשר אראה שתצליח בשליחותך שהרי זה א״א אלא באופן שאהיה עמך:
בהוציאך וגו׳. זהו תשובה על השאלה השניה. ובזה אין מקום להשיב כי אהיה עמך למלאות דבריך מה שתגזר אומר על ישראל להעניש את המסרב ח״ו כי ענוש לצדיק לא טוב. והרי זה היה חשד של קרח וחבורתו שסברו כי משה ביקש מה׳ שאהרן יהי׳ כה״ג ושבטו וגו׳ הנבחר בישראל. והקב״ה ממלא בקשתו. וכמו שיבואר ברצות ה׳ בפ׳ קרח שמשה הראה לדעת כי לא מלבו יצא לבקש מהקב״ה להיטיב לקרוביו נגד רצון עם ה׳. וכש״כ להעניש את המסרב בו מישראל. וא״כ נשארה השאלה השניה מי אנכי כי אוציא וגו׳ ע״ז השיב ה׳ בהוציאך וגו׳. וידעו הכל כי אתה הולך רק בשליחותי. ולא יסרבו על דברי. וכל סרבנות היה בעת שחשבו כי משה מדבר מפי עצמו. כמש״כ להלן ט״ז כ׳. אבל משעת מ״ת ידעו כי הוא מדבר מפי הגבורה. ותיבות וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. קאי גם לפניו וכמש״כ וקאי גם לאחריו וכמש״כ הרמב״ם בהל׳ יסודי התורה פ״ח. ומשמעות וזה לך. הוא בשבילך כמו וישם ה׳ לקין אות. שבזה ידעו הכל כי אנכי שלחתיך: