ואת בשר הפר וגו׳. כ׳ הרמב״ן שהיה גלוי לפניו ית׳ חטא העגל. והיה פר חטאת זה לכפר על אהרן שהיה כהן משוח. ותמוה מאד. חדא דלעון ע״ז דין יחיד נשיא ומשוח שוין. ותו הא חטא אהרן הי׳ קודם שנמשח לכה״ג. ותו אם כן בניו מה חטאו להביא קרבן ע״ז. ותו הרי גם הלוים הביאו בשעה שנתחנכו פר חטאת שנשרף כעולה כדאי׳ בהוריות פ״ג והובא בפרש״י פ׳ בהעלתך. והרמב״ן עצמו כ׳ בפ׳ שמיני ט׳ ו׳ שלא כרש״י שכתב שם כי הפר בא לכפר על מעשה העגל. אלא נראה עיקר דהפרים הללו של הכהנים והלוים באו על שגגת הוראה. דאולי חטאו בהוראה ונידונו כאן הלוים כסנהדרין. ודוקא בשארי עונות היה מקום לחוש ולא בחשש ע״ז שא״כ היה ללוים להביא שעיר לחטאת. איברא ברבה על פ׳ זו אי׳ כשרצית עשאו זכר כשרצית עשאן נקיבה. פי׳ כאן נצטוו להביא פר לכפר על מעשה העגל ולהלן נצטוו להביא פרה אדומה על מעשה העגל. אבל לא קאי הדרש על כפרה דאהרן אלא משום דזה הפר הבא בכל שבעה דמלואים בא לכפר על ישראל ג״כ כמבואר להלן ל״ו. וענין שני עונות הללו שנצרכו ישראל להביא שני אופני כפרה יבואר ברצות ה׳ בס׳ דברים ט׳ כ״ז: