ועשית על החשן. לשם חשן ביחוד. ויבואר עוד לפנינו:
שרשת גבלות. פירש״י שהוא הוא דלעיל. והוא פלא דלמאי יהי׳ נכתב ב״פ. אלא יש עוד לדקדק דלעיל כתיב שרשרות וכאן שרשות. לעיל מגבלות וכאן גבלת. ולאו דבר ריק הוא. אלא כך הענין דלפי שהיו העיגולים של השרשרות מעשה עבות כדי שיתארך ויתקווץ. וזה פשוט דלפי רוחב העיגולים כך הבדל המשיכה והקויצה והזהיר הכתוב שלא יהיו העיגולים שוין למעלה סמוך לאפד כמו שלמטה סמוך לחושן אלא למעלה יהיו רחבים ונמשך הרבה מש״ה שמותן שרשרות ומגבלות. שהגבול נמשך הרבה ע״י מתוח וקווץ. ולמטה היו קטנים ומגבילים מעט מש״ה נקראים שרשות גבלות. ומזה הטעם היה נצרך לתחוב קצה השרשרת למעלה במשבצות רחב ולא בטבעת משום שהיה העיגולים רחבים ואינם נכנסים יפה בטבעת. ולמטה סמוך לחושן היה נתחב בטבעת משום שהי׳ כ״כ העיגולים קטנים עד שנוח להכנס בטבעת יפה כמו משיחה קצרה:
ובזה יבואר הא דכתיב ועשית על החושן דאלו הי׳ כל עיגולי השרשרת שוין היו כל העיגולים נעשים במחשבה אחת שיהיו עומדים ומשמשים בין חושן לאפוד. משא״כ עתה שהיו משונים מש״ה המצוה שיעשו הסמוכים לחשן ביחוד לשם קדושת החשן דרבה על קדושת האפוד שהרי שם הי׳ אורים ותמים וגם תכליתו בא ע״י קדושת התורה שגדולה ורבה היא על קדושת האפוד ותכליתו שבא ע״י קדושת העבודה. אבל העיגולים הרחבים היו נעשים סתם לשם חושן ואפוד: