על שפת היריעה. וכן תעשה בשפת היריעה. השנוי בזה במקרא זה. ולא כן במקרא י׳ גבי יריעות עזים דכתיב בתרווייהו על שפת היריעה ניתן להתבונן על הא דאיתא במנחות דמ״ב הטיל הציצית על הקרן כו׳ ראב״י פוסל. וכ׳ בשאלתות דר״א פ׳ שלח מ״ט דכתיב על כנפי ולא בכנפי למדנו דלשון על משמע שירחיק מעט משפת היריעה ושם יתפור הלולאות. משא״כ בשפת היריעה משמעו שיהא תפור בשפה ממש. והטעם דהיריעה האחת היא שהיתה מונחת חציה על קודש הקדשים וחציה על אחורי קדה״ק. והיריעה השנית היתה מונחת על אורך ההיכל שהוא הקודש. והלולאות היו מכוונות נגד הפרכת המבדיל בין קדש בין קדה״ק כמש״כ להלן ונתתה את הפרכת תחת הקרסים. והנה לולאות תכלת מורה על חיבור נעלה בקדושה כמש״כ לעיל. מש״ה בחצי הראשונה שהיא במקום קדה״ק היו הלולאות מתפשט מבפנים לצד מערב. אבל ביריעה השניה שהיתה על ההיכל שחול הוא לגבי קדה״ק כלה התכלת בשפה ממש מקום החבור ולא הלאה לצד מזרח. משא״כ בלולאות של יריעות עזים אינו כן דאע״ג שמסתמא היו ג״כ לולאות תכלת. דלמדין סתום מן המפורש מכ״מ הרי החיבור בלולאות היו מבפנים לצד מערב שתי אמות כמו שיבואר וא״כ שני הלולאות היה במקום קדה״ק מש״ה היה בשניהם על שפת היריעה:
מקצה. היינו קצה הקדושה של קדה״ק:
בשפת היריעה הקיצונה. היינו בקצה הקדושה הקלה של היכל המתחבר לקדה״ק מש״ה מכונה בשם קיצונה מלשון קצין היינו השפה הוא במעלה מכל המחברת. שהרי היא מתחברת לקדה״ק: